וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ

המאבק בין יעקב למלאך מתואר בפסוקים הבאים (בראשית לב):

כה וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. כז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי. כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב.

רוב הפסוקים בתיאור הזה כתובים באופן שהקורא אינו יכול לדעת מי נושא הפסוק.
כך לדוגמא כשהתורה אומרת לנו "וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו" איננו יודעים עדיין במי המדובר - האם יעקב לא יכול למלאך או שהמלאך איננו יכול ליעקב? דומני שגם אחרי קריאת המשך הפסוק "ותקע כף ירך יעקב", שמשם אנו מבינים את תחילת הפסוק ש"ויגע בכף ירכו" מוסב על המלאך שנוגע בכף ירכו של יעקב, עדיין אי אפשר להיות בטוחים שמי ש"לא יכול לו" הוא המלאך. ייתכן לקרוא את הפסוק גם באופן הבא: וירא יעקב כי לא יכול למלאך, ויגע המלאך בכף ירכו של יעקב.
כך גם בהמשך, לא ברור לקורא מיהו האומר "שלחני כי עלה השחר" עד שאנחנו קוראים את פסוק כ"ח, שאז מסתבר שיעקב הוא המשיב.

חשבתי שאולי פסוקים אלו נכתבו באופן המעורפל הזה כדי לתת לקורא את תחושת המאבק. בעוד המאבק מתרחש, קשה למתבונן מבחוץ, ולפעמים גם לנאבק עצמו, לדעת ידו של מי על העליונה. רק בגמר ההתאבקות מסתבר מיהו המנצח, הגם שייתכן שהוא גם פצוע.