tag:blogger.com,1999:blog-16893085781304662142012-01-26T21:47:43.802+02:00רב צעיר Rav Tzairמחשבות והגיגים משולחנו של רב קהילה מתחיל
Thoughts and Reflections of a Beginner Communal RavRavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.comBlogger10631100tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-43008731314819555432012-01-26T21:47:00.000+02:002012-01-26T21:47:43.874+02:00בית הלל<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">מזה שבועות רבים עמל חברי הרב חיים נבון עם עוד רבנים נמרצים על הקמת הארגון הרבני "בית הלל". לקראת כנס היסוד של הארגון שיתקיים בשבוע הבא, אתמול פורסם עובדת קיומו באתרים הדתיים ונחשף עמוד הפייסבוק של הארגון (<a href="https://www.facebook.com/B.Hillel">מוזמנים לעשות לייק</a>).<br />עפ"י הגדרת מקימי הארגון:<br /><blockquote class="tr_bq">"בית הלל" הוא חוג של רבנים ותלמידות חכמים, שבא להשמיע קול צלול בשאלות תורניות. אנו מאמינים שקולה האותנטי של תורת ישראל תומך בדמוקרטיה, בשיתוף נשים בהנהגה, ביחס של כבוד כלפי נוכרים ובפתיחות מבוקרת כלפי העולם. בחרנו להיות ארגון הרבנים האורתודוקסי הראשון בעולם שפותח את שורותיו בפני נשים תלמידות חכמים ומרביצות תורה. </blockquote> גם לי הציעו להצטרף לארגון הזה, ובינתיים אישרתי את השתתפותי בכנס היסוד. <div>[להלן המודעה אודות כנס היסוד. אם יתאפשר לי ויהיה במקום חיבור לרשת, אשתדל לצייץ במהלך הכנס]</div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://fbcdn-sphotos-a.akamaihd.net/hphotos-ak-ash4/402147_198577016907808_198567790242064_340096_1877706638_n.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://fbcdn-sphotos-a.akamaihd.net/hphotos-ak-ash4/402147_198577016907808_198567790242064_340096_1877706638_n.jpg" width="175" /></a></div><div><br /></div><div>בשורות הבאות אני מבקש קצת לחשוף את מחשבותי ולבטי בקשר להקמת גוף זה:</div><div><br /></div><div>- בעיני, הגורם להקמתו של "בית הלל" זה עיתון בשבע ומכתב הרבנים אודות מכירת/השכרת בתים לערבים בא"י. בזמנו, כשפורסם מכתב הרבנים, ארגון רבני צהר הוציא הודעה לעיתונות המגנה את המכתב וחותמיו. לאחר מכן התברר שבין החותמים יש רבנים בכירים הנמנים בין רבני צהר. דבר זה גרם לקולות הקוראים להחלפת הנהגת צהר, קולות אלו קיבלו הד חזק בעיתון בשבע. בעקבות המקרה הגיעו להבנות בתוך צהר שהארגון איננו מפרסם הודעות כארגון בעניינים שאינם בתחום מתן שירותי הדת. כך תמצאו שבמהלך החגיגה התקשורתית בעניין תג-מחיר והדרת נשים, כמעט ולא נשמע קולו של ארגון צהר, אלא רק של רבנים פרטיים מתוך צהר, כדוגמת הרב סתו וכד'. הדממת קולו של צהר, גרם לכך שרבנים מתוך הארגון חפשו גג מתחתיו יוכלו להתאגד ולהשמיע את קולם. </div><div>[כל זה כתבתי כמבט פרטי שלי, ולא מתוך שמיעת דברי מקימי הארגון.]</div><div><br /></div><div>- ההבדל הגדול בין צהר לבין בית-הלל הוא שצהר רכש את מעמדו הציבורי בחסד רב לאחר שנים של עמל והתנדבות של מאות רבנים בקרב הציבור הלא-דתי בארץ. בית הלל, לעומתו, הוא ארגון שמבקש לרכוש מעמד ציבורי באמצעות הקול שהוא משמיע. אינני יודע לומר בודאות אם קולם של ראשי צהר נשמעים בציבור בגלל שדבריהם נשמעים או בגלל שהם עומדים בראש צהר. לכן גם אינני יכול לחזות האם בית-הלל יצליח להשמיע את קולו אך ורק ע"י דיבוריו. כך או כך, בעיני, צריך שיהיה לבית-הלל פן מעשי ולא רק דיבורי. ללא פן מעשי שידבר לציבורים רחבים הן בציבור הכללי והן בתוך הציבור הדתי, המשמעות המספרית של כמות הרבנים בארגון יורדת פלאים. גם ככה הרב חיים נבון והרב אמנון בזק ואחרים מפרסמים את דעותיהם בתקשורת. זה שהם יוכלו לומר שיש עוד מאתיים רבנים די אנונימיים מאחוריהם, לדעתי, לא ישנה הרבה. </div><div><br /></div><div>- זאת ועוד, בהסתכלות על הציבור הדתי פנימה, הדבר האחרון שאנחנו צריכים כעת זה נסיון לצבוע קבוצות ולדחוף אנשים להביע עמדה היכן הם עומדים. במילים אחרות, אם רוב פעלו של בית הלל יהיה בהשמעת קולו, לא קשה לנחש כנגד איזה צד בציבור הדתי זה יהיה. השמעת הקול היא חשובה, אך גם מניעת קרע בציבור זה חשוב, וזה צריך להיות נגד עיניהם של ראשי הארגון ודובריו תמיד. אם הפעילות תתמקד גם בפן מעשי ולא רק בפן דיבורי, לדעתי הדיבור עשוי להיות פחות ארסי ואולי אף קצת יותר חברי. בנימה מעט אישית אני יכול לספר שכחבר בפורום הרבנים המתוקשב זה כעשרה חדשים, מדהים לראות כיצד דו השיח בין רבנים מבתי מדרש שונים איננו יוצר הסכמה אך כן גורם לקהיית הארס והתיעוב (כן, אני חושב שסביב נושאים מסוימים היה תיעוב) בין הרבנים. ההתפלגות ויצירת מסגרת ל"רבנים שחושבים נכון" יש בו בכדי להגדיל את הקיטוב בציבור הדתי, ואחזור שוב, שמניעת קרע בציבור הדתי צריך להיות נגד עיניהם של ראשי הארגון ודובריו תמיד. </div><div><br /></div><div>- לזה יש להוסיף שהשמעת דעה שהיא מורכבת זה דבר קשה בעולם התקשורתי שלנו. הרבה יותר קל להשמיע דעה שטחית ורדודה. אחד מהאתגרים העומדים בפני בית-הלל הוא לא רק להשמיע קול עם דעות אחרות מאלו הנשמעות כיום מפי רבנים, אלא להצליח להשמיע קול שהוא מורכב. </div><div><br /></div><div>- אחרון חביב. אני מפחד מתסמונת קדימה. מפלגת קדימה הצליחה למשוך לתוכה את הפוליטיקאים הכי רקובים וחסרי האידאולוגיה מכל סיעות כנסת ישראל. לאחר מכן, כבר לא משנה מה עשו חברי הסיעה הזאת, בעיני, הם היו לא רצויים בקרב השיח הציבורי בישראל. [דבר דומה קרה עם מקבלי תקציבים מהקרן לישראל חדשה, שמכיון שהקרן תומכת בארגונים של שונאי ישראל, כל הארגונים שנתמכים על ידיהם צריכים להוכיח שהם לא אנטישמים]. </div><div>די ברור לי שכל מי שיהיה קשור לארגון הזה לא יוכל להתמנות כדיין או אפילו כרב שכונה מטעם המדינה, כל עוד יחסי הכוחות הפוליטיים נשארים כפי שהם היום. עם הידיעה העצובה הזאת אצליח לחיות בשלום. אני מפחד יותר מהפיכת השיח הפנים-דתי לרמה שטחית אפילו יותר מזו הקיימת היום. האם אנחנו עומדים בפתח תקופה שבה יהיה מספיק לומר "עזוב אותו, הוא מבית-הלל", בכדי להמנע מהצורך להפריך דעה חולקת? אני מקוה שלא נגיע לשם. </div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-4300873131481955543?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-40247990338231830982012-01-24T23:17:00.001+02:002012-01-24T23:17:54.551+02:00הנהגת חיובים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="tr_bq">הלבוש מביא בספרו על אורח חיים סימן רפב את סדר הקדימויות בין החיובים השונים לקבלת עלייה תורה. הדברים מובאים במגן אברהם (סימן רפב ס"ק יח):</div><blockquote class="tr_bq"><span style="font-size: x-small;">הנהגת חיובים מספר הלבוש עם מעט נופח משלי: בפוזנא התוקע והמתפלל מוסף בר"ה ויה"כ חיובים ובקצת מקומות אין נוהגין כן עעסי' תקפ"ד, אבי הבן בשבת שקודם המילה והמוהל והסנדק [ויש לדקדק מלשונו שאם הילד חלוש שאין יכולין למולו בשבוע זו אינו חיוב אלא בשבת שקודם המילה], ומכל מקום נ"ל דמי שחלה המילה בשבוע זו קודם דמילה בזמנה עדיפא ואם היו סבורים למול בשבוע זו והיה חיוב ואחר כך נדחה המילה אינו חיוב פעם שנית: ואם המילה בשבת אפילו הם מבה"כ אחרת או שאין להם דין עירנות הם חיובים [ונ"ל דמי שאין לו דין עירנות אינו דוחה שום חיוב כמש"ל גבי בר מצוה וק"ו הוא אבל מי שבא לבית הכנסת אחרת צ"ע אם דוחה]: ואבי הילד בשבת שהולכת אשתו לבה"כ הוא חיוב שהוא במקום קרבן [ר"ל מלשונו שאם היא חולה ואינה יכולה לילך לבית הכנסת אינו חיוב עד שתלך לבה"כ] ומ"מ נ"ל דאם הוא מ' יום לזכר ופ' יום לנקבה הוא חיוב דאז הוא זמן הבאת קרבן ואם מתה אשתו שוב אינו חיוב ונ"ל דהמפלת בעלה חיוב אא"כ הפילה צורה שאין אנו בקיאין בה דאז אינו דוחה חיוב אחר דשמא אינו ולד: אם חל יום שמת אביו או אמו בשבת הוא חיוב, החתן בשבת שקודם החתונה ואף אם לא יהיה החתונה באותו שבוע כגון שהולך בדרך רחוקה על החתונה ודוקא למי שמזמרין אותו אבל אלמן שאין מזמרים אותו לא (ונ"ל דאם סבור שתהיה החתונה באותו שבוע והיה חיוב ואחר כך נדחה החתונה אם רוצה שיזמרו אותו הוא חיוב שנית בשבת שלפני החתונה), ונער בר מצוה באותו שבת אם יש לו עירנית דוחה לכל החיובים כיון שהוא יום חינוכו חוץ מן החתן שמזמרים אותו שהוא שוה לו שדוחה ג"כ לכל החיובים ויפילו גורל, וחתן ביום חתונתו קודם לבר מצוה ואם אין לו דין עירנות לבר מצוה אינו דוחה שום חיוב ועמ"ש סימן רכ"ה: החתן שהיה חתונו מיום ד' ואילך הוא חיוב בשבת שאחריו ודוקא כשהוא בחור או היא בתולה, ומי שאשתו הולכת לבית הכנסת הוא קודם לחתן זה, הסנדק הוא דוחה לאבי הבן, ואבי הבן למוהל ואם המוהל הוא מילד אחר יפילו גורלות, וצ"ע אם יש ב' מילות בשבת וא"א לקרות אלא שני חיובים היאך נעביד אם נאמר ששני האבות קודמים יבא מוהל של זה אצל אב של זה ומוהל של זה אצל אב של זה ויאמר נפילו גורל, ואם יזכו המוהלים יאמר כל אב למוהל שלו אני קודם לך, ונ"ל דמ"מ האבות קודמין, ואיש של יולדת בת קודם לאבי הילד הזכר, ויום שמת בו אביו או אמו ג"כ קודם לאבי הילד, ובשבת שהולכים לבית הכנסת אפילו לבן הוא קודם לכל החיובים [ומ"מ נ"ל דסנדק קודם] חוץ מן החתן בשבת שמזמרין אותו, זה הכלל יום שמת בו אביו הוא אחרון לכל החיובים ואבי הילד קודם המילה הוא אחרון לו, ובבראשי' שנוהגין למכור נדר ויכלו, ובפ' ויחי שיש נדר המלאך הגואל יכול לו לקנותם ולדחות כל הלוים החיובים חוץ מחתן שמזמרין ומנער בר מצוה ויש עוד מנהגים אחרים נהרא נהרא ופשטיה:</span></blockquote><div><br /><div>ובאופן דומה מובא גם בביאור הלכה (סימן קלו):<br /><blockquote class="tr_bq"><span style="font-size: x-small;">ועתה נסדר החיובים שהסגן מחוייב לצוות לקרותם קודם לאחרים וכפי התקנות והנהגות שהנהיגו רבותינו הגדולים וכפי המבואר בלבוש ומ"א בסי' רפ"ב וש"א. חתן ביום חופתו. חתן בשבת קודם החתונה שמזמרים אותו. נער שנעשה בר מצוה באותה שבת. בעל אשה יולדת בשבת שהולכת לביהכ"נ. חתן בשבת שאחר החתונה. יאר צייט בשבת שהוא יום שמת בו אביו או אמו. אבי ילד זכר בשבת שלפני המילה ויש מקומות שנוהגין שגם המוהל והסנדק הם חיובים ויש שאין נוהגין כן רק מכבדין אותן בהגבהת הס"ת. חתן ביום חופתו. היינו בחול כשיעשה החופה ביום זה הוא קודם לכל החיובים אפילו לנער שנעשה בר מצוה ביום זה וכ"ש שקודם ליא"צ. נער שנעשה בר מצוה באותו שבוע אם יש לו עירנית [דהיינו שהוא מתושבי העיר] הוא קודם לכל החיובים כיון שהוא זמן חינוכו [וכשקוראין נער בר מצוה אביו מברך ברוך שפטרני מעונשו של זה כדלקמן בסימן רכ"ה] מלבד חתן שמזמרין לו שהוא שוה לו ויטילו גורל ואם אין הנער שנעשה ב"מ מתושבי העיר אף שמחוייבין לקרותו מ"מ אין דוחה שום חיוב של תושבי העיר. החתן בשבת שקודם החתונה הוא ג"כ קודם לכל החיובים ואפילו אם לא תהיה החתונה באותו שבוע כגון שהולך לעשות חופתו בעיר אחרת רחוק מכאן דוחה ג"כ לכל החיובים ודוקא למי שמזמרין אותו אבל אלמן שאין מזמרין אותו אינו חיוב בשבת שלפני החתונה אפילו אם היא בתולה [ובשערי אפרים כתב שאם אין חיובים יש לקרותו קודם לאחרים] ואם היה החתן סבור שתהיה החתונה בשבוע זה ואח"כ נדחה החתונה והיה בשבוע אחר אם רוצה שיזמרו אותו שנית הוא חיוב לקרותו אז ואם לאו אינו חיוב. מי שהיה חתונתו מיום ד' ואילך הוא חיוב בשבת שאחריו ודוחה חיוב יא"צ ואבי הבן לפני המילה ודוקא שהוא בחור או שנשא בתולה וא"ל אינו חיוב ומי שאשתו הולכת לביהכ"נ הוא קודם לחתן זה אפילו לבחור שנשא בתולה [ובשער אפרים כתב דאפילו אם היה החתונה בשבוע זה קודם יום ד' אע"פ שאין דוחה חיוב אחר מ"מ יש לקרותו קודם לאחרים] ובחור שנשא בתולה קודם למי שנשא אלמנה ואלמנה לחלוצה וגרושה. יאר צייט הוא חיוב ונדחה מפני שאר חיובים חוץ מחיוב אבי הילד קודם המילה ואפילו אם המילה באותו שבת נדחה מפני היא"צ לפי שסופו לעלות בשבת שתלך לביהכ"נ ואם היא"צ אינו ביום השבת רק בשבוע שאחריו אינו חיוב לדחות אבי הילד ומ"מ נוהגין לקרותו כשאין חיוב אחר. אבי הילד בשבת כשאשתו בריאה והולכת לביהכ"נ מחויב לקרותו אבל אם היא חולה ואינה יכולה לילך אינו חיוב עד שתלך ואם הוא מ"ם יום לזכר או שמונים לנקבה הוא חיוב אף שאינה הולכת דהוא זמן הבאת הקרבן והמפלת בעלה חיוב אא"כ הפילה צורה שאין אנו בקיאין בה. בשבת כשאשתו הולכת לביהכ"נ [והיינו בין לבן ובן לבת] הוא קודם לכל החיובים חוץ החתן בשבת שמזמרין אותו ונער שנעשה בר מצוה שהם קודמין וכנ"ל. נוהגין לקרות התוקע לעלות לתורה בר"ה ויש מקומות שש"ץ המתפלל מוסף בר"ה הוא ג"כ חיוב לעלות לתורה באותו יום שהוא מתפלל ודוקא אם הוא תוקע ומתפלל בחנם אבל אם בא בשכרו אינו חיוב כלל ויש מקומות שבר"ה ויוה"כ אין משגיחין בחיוב כ"א על המתנדבים בעין יפה על צדקה. אם אחד קנה עליה אחת ונזכר הסגן שיש חיוב שצריך לקרותו יכול לחזור בו שמכירה בטעות הוא. אם יש שני חיובים שוים יטילו גורל מלבד אם אחד ת"ח הוא קודם. מי שהיה חולה ונתרפא וכיו"ב שצריך לברך ברכת הגומל יש לקרותו קודם לאחרים כיון שנהגו לברך בשעת קה"ת ומ"מ אינו דוחה שום חיוב כיון שמן הדין יכול לברך בעשרה אף בלאו עליה לס"ת יש לו לעשות כן ולא ידחה החיוב מפניו. נוהגין לקרות למי שעתיד לצאת לדרך ולהשתהות אחר השבת או בא מן הדרך וכן נוהגין לחלוק כבוד לאורח נכבד ולקרותו והוא טוב ויפה אך אין דוחין שום חיוב מהחיובים הנזכרים ופשוט דבמקום שהמנהג למכור המצות ונופל המעות לצדקה באלה שאינם מהחיובין רק משום מנהגא אין להפסיד צדקה בשבילם ומ"מ תלוי לפי ראות עיני הסגן ומשמע מאחרונים דאף במקום שנהגו למכור כל העליות ולא להשגיח אף על החיובים מ"מ חתן בשבת שקודם החתונה וכן נער שנעשה בר מצוה אין דוחין אותם. ונ"ל שאף יתר החיובים הנ"ל ג"כ אין לדחותם מכל וכל שהוא מנהג קדמונים רק עכ"פ יתנו להם בעליות הנוספות. ויתר פרטי כל הענינים עיין בשערי אפרים: </span></blockquote></div></div><div>[הקטנתי את הגופן של הציטוטים דלעיל כדי שיתפוס קצת פחות מקום - אם זה בעייתי בעיניכם בבקשה אמרו לי ואגדלהו]</div><div><br /></div><div>שאלותיי ובקשותיי מקוראי:</div><div>א. לפני שמדברים על סדר קדימויות החיובים צריך להיות מוסכם שיש חיובים. מה המקור לכך שאנשים אלו הם אכן חיובים?</div><div>ב. האם אפשר להגדיר מכנה משותף לכלל החיובים? מה משותף לבעל יארצייט וחתן בר-מצוה?</div><div>ג. בקרב האחרונים האשכנזים, דוגמת אלו שהובאו לעיל, נקראים עולים אלו בשם "חיובים", בקרב הספרדים אינני מכיר מינוח כזה. המינוח המצוי בקרב הספרדים שאני ראיתי הוא "נוהגים להעלות" (<a href="http://yalkut.info/%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%AA-%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/-%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F-%D7%A7%D7%9C%D7%95-%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%9D-%D7%94%D7%A0%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA.htm">ראו כאן</a> לדוגמא). האם המונח של "חיוב" בכלל נמצא בקרב האחרונים הספרדים? מיהם ה"חיובים" לדעת האחרונים הספרדים? אשמח למקורות בנושא. </div><div><br /></div><div>אודה לכל מי שייתן לי קצה חוט. </div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-4024799033823183098?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-42317263466767528202012-01-23T21:54:00.000+02:002012-01-23T21:54:23.017+02:00"אם קרא אחד ב' פסוקים, צריך לחזור ולקרות"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">ארע לי לאחרונה שבעל קורא טעה וקרא לאחד העולים רק שני פסוקים והעולה כבר בירך ברכה לאחר הקריאה לפני שבעל הקריאה הבחין בטעות.<br /><br />להלן סיכום הלכתי קצר למקרה כזה:<br /><br />הבית יוסף כתב (בית יוסף אורח חיים סימן קלז אות ד ד"ה וכתב מהר"י):<br /><blockquote class="tr_bq">וכתב מהר"י קולון בשורש [קע"ה]: אם קראו שנים כל אחד שבעה פסוקים והאחד לא קרא כי אם שנים <b>שיש אומרים דלא מהדרין ליה</b> ואפילו לא קראו השלשה כי אם שלשה פסוקים לא מהדרין ליה שהרי לא ברכו לבטלה ודבר שהוא תקנה לא מצינו דמהדרין בדיעבד<b> ושיש מי שחלק על זה</b> דמשמע בגמרא דעיכובא איכא במילתא דחיובא הכי הוא ואם הקריאה שלא כהוגן יחזור ויקרא ומה בכך לכך אני אומר דאפילו בירך לאחריה דאותה ברכה נעשית בטעות <b>ומהר"י קולון הכריע כדברי האומר דמהדרין ליה</b>. <b>ושבלי הלקט (סי' מ) כתב אם קרא אחד שני פסוקים צריך לחזור ולקרות</b></blockquote>בעקבות זאת פסק בשולחן ערוך (אורח חיים סימן קלז סעיף ד):<br /><blockquote class="tr_bq">אם קרא אחד ב' פסוקים, צריך לחזור ולקרות; </blockquote>ונחלקו בדין זה הט"ז והא"ר אם עוד לא קראו לעולה הבא והעולה הראשון כבר בירך ברכה שלאחרי הקריאה. הט"ז סבר שלא חוזר ומברך ברכה שלפניה, והא"ר סבר שחוזר ומברך ברכה שלפניה גם במקרה זה. <div><br /><br />ערוך השלחן פסק במחלוקת זו כט"ז. לעומתו סבר המשנה-ברורה כא"ר (ס"ק יג):<br /><blockquote class="tr_bq">ולענין ברכה לפניה כך דינו אם עדיין לא בירך ברכה אחרונה אע"פ שכבר גלל הס"ת והיה בדעתו לברך ונזכרו שלא קרא רק ב' פסוקים חוזר וקורא בלא ברכה לפניה אבל אם כבר בירך ברכה אחרונה נסתלקה קריאה הראשונה לגמרי. ולכן צריך לחזור ולברך לפניה ולהתחיל ממקום שהתחיל בקריאה הקודמת ועוד פסוק אחד עמו כדי להשלים ג' פסוקים </blockquote><div>מיהו, שניהם סבורים שאם כבר קראו לעולה הבא, והעולה הבא טרם בירך, חוזר העולה הראשון לברך וקורא שלושה פסוקים - השניים שכבר קרא ועוד פסוק אחד. </div><div><br /></div><div>אחרי כל הדברים הנ"ל, הג"ר משה פיינשטיין חידש חידוש גדול (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן לה):</div><blockquote class="tr_bq">בש"ק במנחה דפ' תזריע טעה הקורא וקרא ללוי רק ב' פסוקים קרא דאת הצפר וקרא דוהזה וברך כבר ברכה שלאחריו, והוריתי שיקרא לישראל שהוא השלישי מאת הצפר בחזרה ואח"כ לקרות לעוד ישראל מוביום השמיני. ואף שבאחרונים איתא שיותר טוב בטעות כזה לקרא עוד הפעם לאותו שקרא הב' פסוקים, עיין במג"א /או"ח/ סי' קל"ז סק"ח ובט"ז סק"ד, <b>נראה לע"ד שיש חלוק בין פסוקים קטנים לגדולים, דבפסוקים קטנים שאי אפשר לחלקם לג' פסוקים יותר טוב לקרא לאותו עצמו</b> כיון שהקריאה שכבר קרא אינו כלום ואף שכבר בירך היו הברכות בודאי לבטלה ולכן מ"ט נפסידו זכות קריאתו,. וגם במנחה בשבת ובשני וחמישי יש עוד טעם שלא יטעו שיכולים להוסיף עוד רביעי, ובלוי וכהן יש עוד טעם שהרי ימצא שלא קרא לוי וכהן, <b>אבל בפסוקים גדולים שיש לחלקם לשלשה שודאי הוא ספק אצלינו שמא הם שלשה</b>, וכ"ש מחצי השניה של הס"ת שאחר והתגלח שמפורש בגמ' בקידושין דף ל' שהוא חצי התורה בפסוקים ואצלינו החצי הוא ויאפד לו בו בפרשת צו שהוא ק"ס פסוקים קודם והתגלח שנמצא שהאמת הוא שצריך לחלק הפסוקים מוהתגלח עד סוף התורה עוד לק"ס פסוקים וגם אצלינו יש ה' אלפים ותתמ"ה פסוקים בכל התורה ובגמ' שם /קידושין ל'/ איתא ה' אלפים ותתפ"ח שצריך לחלק כל התורה עוד למ"ג פסוקים, <b>וא"כ אפשר שיש באמת בשני פסוקים גדולים אלו שלשה פסוקים שנחשבו קריאה</b>, וא"כ אין ראוי שאותו הקורא יקרא עוד פעם דרק כשא"א בענין אחר קורא עוד פעם, כגון בכהן שקורא פעם ב' כשליכא לוי וכן כשליכא רק אחד שיודע לקרות בסוף סימן קמ"ג /או"ח/ ולכן אף שצריך לקרא עוד הפעם משום דשמא אינם רק ב' פסוקים יקראו אחר ואף שאם הם ג' פסוקים ימצא שקראו ד', הא חסרון זה הוא אף כשיקרא הוא עצמו אם הם ג' פסוקים, וזה שימצא אם אינם רק ב' פסוקים שלא קרא לוי ג"כ אינו כלום דטעם אנצויי לא שייך בכאן כיון שכבר קראוהו ולכן לע"ד בפסוקים גדולים שלא מפורש בגמ' שהם רק שני פסוקים יש להורות לקרא אחר וכ"ש בהפרשיות של אחר והתגלח שיש להורות כן. </blockquote></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-4231726346676752820?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-25717344447289328292012-01-19T14:15:00.000+02:002012-01-19T14:15:13.422+02:00מה נדחה מפני מה?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><i>התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (<a href="http://www.kipa.co.il/jew/164/47364.html">קישור</a>). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה <a href="http://www.kipa.co.il/jew/%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94">כאן</a>. </i><br /><br />בחנוכה האחרון התקיימו בישיבת "הר עציון" שבאלון שבות ימי עיון בנושא "מנהיגות". אחד הפאנלים (<a href="http://traffic.libsyn.com/torah/yemei-iyun-chanuka-revava-5772-harav_vekehilato-oron-nehorai-zik.mp3">קישור</a>) עסק בנושא הקרוב ללבנו: "הרב וקהילתו". השתתפו בפאנל הרב דב אורון, רב היישוב גני-שומרון, הרב מאיר נהוראי, רב המושב משואות יצחק, והרב אפרים זיק, לפנים רב הקהילה היהודית בלימה שבפרו וכיום ראש ישיבת בני-עקיבא רעננה. הרב זיק סיפר את הסיפור הבא: <br /><br />באחד מימי ראשון, הוא הגיע לבית הכנסת לתפילת מנחה ונדהם לגלות שאין מניין. שלא כמו בארץ, בלימה אף אחד לא עובד ביום ראשון, ומעולם הוא לא נתקל בבעיה להשיג מניין ביום זה. הוא פנה ליהודים המעטים שכן הגיעו ושאל אותם: "איפה כולם?". "מה, אתה לא יודע?", ענו לו, "הבוקר מתחילים משחקי הגביע בכדורגל, כל מי שיכול להרשות לעצמו נמצא במגרש, ומי שלא - נמצא צמוד למקלט הטלויזיה". את תפילת המנחה הוא התפלל ביחידות. בזמן ההמתנה לערבית המשחק הסתיים ולערבית כבר היה מניין. הרב בירר קצת וגילה שהמשחקים הבאים מתקיימים בדיוק בזמן תפילת שחרית. הוא ממש לא ידע מה לעשות – האם יוותר על קיומו של המניין היחיד בעיר למשך מספר שבועות? אשתו נתנה לו עצה: צמוד לבית הכנסת יש אולם הרצאות קהילתי - תדאג להביא לשם מסך ענק ותשדר שם את משחקי הכדורגל. בכל אחד מהימים, היו אמורים להתקיים שני משחקי כדורגל. באותם שבועות, זמן תפילת שחרית נקבע להפסקה שבין שני המשחקים, ובאורח פלא מספר המתפללים שחרית בבית הכנסת באותן שבועות היה כפול מהרגיל.<br /><br />זהו סיפור קלאסי של קהילה יהודית בחוץ לארץ מכמה בחינות. א. אי אפשר לומר, "טוב, אם כאן לא יהיה מניין, נלך לבית הכנסת הסמוך". ב. הרב יכול לעשות גם דברים שנראים מוזרים ומפליאים, ואף אחד לא ירים גבה. אנשים מהארץ שסיפרתי להם את הסיפור הזה בחודש האחרון, הגיבו כולם באותה צורה: טוב, זה חוץ לארץ, בארץ אי אפשר לעשות דבר כזה.<br /><br />מה שאני לוקח מהסיפור הוא ההתלבטות שכנראה עברה בראשו של הרב כשאשתו הציעה לו את ההצעה הזו. "כדורגל, בשביל להביא אנשים לתפילה? ועוד באולם שצמוד לבית הכנסת?", "שאני אעודד אנשים לכלות את זמנם על צפייה בכדורגל?! ועוד לפני התפילה?", "בפעם הבאה שהקהילה תרצה לעשות אירוע שהוא לא לרוחי באולם הזה – האם אוכל בכלל להביע את דעתי?". אני מניח שכל השאלות הללו עברו בראשו של הרב, והוא החליט את אשר החליט. חזקה עליו שהוא החליט את הדבר הנכון לקהילתו, וכבר לימדונו חז"ל שלא לדון אדם עד שמגיעים למקומו. במקרה הזה, "למקומו" הוא כפשוטו.<br /><br />התלבטות דומה ראיתי השבוע בשאלה בשו"ת מראה הבזק (<a href="http://www.eretzhemdah.org/Data/UploadedFiles/SitePages_File/102-sFile.pdf">קישור</a>) ח"ב סי' כו (עמ' 40). שו"ת מראה הבזק מרכז שאלות שהגיעו מקהילות בכל העולם למכון ארץ חמדה, עם התשובות שניתנו ע"י רבני וראשי המכון. השאלה הספציפית אליה אני מתייחס הגיעה מקראקס, ונצואלה, והשואל שאל כך:<br /><blockquote class="tr_bq">"כיצד מפעילים חניון פרטי של בית כנסת, כשבאים יהודים ברכבם בשבתות וחגים, ובלי חניון אינם מגיעים. הפיקוח והשמירה הם על ידי גוי."</blockquote>גם במקרה הזה הרב או ראש הקהל התלבט כנראה קשות בין מתן לגיטימציה להתנהגות שאינה הולמת את מצוות התורה, לבין "איבוד" של יהודים מקהילתו ואולי מיהדותם בכלל. במקרה הזה הרב כנראה לא הצליח להגיע למסקנה מעצמו והוא נדרש לעזרתם של אנשי ארץ חמדה, שענו לו:<br /><blockquote class="tr_bq">"שכל מאמץ מטעם בית הכנסת או מצד מי שקשור אליו בכל צורה שהיא, למצוא הסדר עבור מתפללים שכל עיקר בואם לבית הכנסת כרוכה בחילול שבת, הוא עצמו חילול השם גדול."</blockquote>ההתלבטויות הללו אינן נחלתם הבלעדית של רבני הקהילות בחו"ל. גם ברבנות קהילתית בארץ הרב נדרש לשאול את עצמו תדיר, מה הוא מוכן להקריב כדי לנסות ולקרב יהודים יותר לחיי בית הכנסת.<br /><br />לא פעם במוסדות תיכוניים דתיים אנשי החינוך מתלבטים בקשר לויתור על חלקים מהתפילה או מהסליחות לטובת תפילה קצרה ומסבירת פנים יותר לנער המתבגר. התלבטות דומה יכולה להיות גם לרב הקהילה שמוצא את עצמו מדי בוקר מגיע לשיר של יום בלי שנשאר מניין. התלבטות נוספת יכולה להיות: איזה כלים נחשבים לגיטימיים על מנת לעורר דיון ומודעות בקרב הקהילה? לדוגמא, האם הצגת דעות שיש בהם כפירה כדי לעורר לדיון ומחשבה בנושא חשוב היא לגיטימית?<br /><br />בשאלות מורכבות אלו, לא פעם מרגישים שהמרחק בין קידוש השם לבין חילול השם הוא לא רחוק, ולא תמיד קיים תשובה ברורה לכל שאלה. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-2571734444728932829?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-33576325567993826952012-01-18T20:47:00.000+02:002012-01-18T20:47:13.229+02:00בר-מצוה מניין?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="tr_bq">כידוע, חז"ל התייחסו לבן 13 ולבת 12 כמחויבים במצוות כגדולים. כך אנחנו מוצאים במספר מקורות תנאיים.</div><br />1. אבות פרק ה משנה כא:<br /><blockquote class="tr_bq">בן שלוש עשרה למצות</blockquote><br />2. נדה פרק ה משנה ו:<br /><blockquote class="tr_bq">בת אחת עשרה שנה ויום אחד, נדריה נבדקין.<br />בת שתים עשרה שנה ויום אחד, נדריה קימין.<br />ובודקין כל שתים עשרה.<br />בן שתים עשרה שנה ויום אחד, נדריו נבדקים.<br />בן שלש עשרה שנה ויום אחד, נדריו קימין.<br />ובודקין כל שלש עשרה.<br />קדם לזמן הזה, אף על פי שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו, לשם מי הקדשנו, אין נדריהם נדר ואין הקדשן הקדש.<br />לאחר הזמן הזה, אף על פי שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו, לשם מי הקדשנו, נדרן נדר והקדשן הקדש.</blockquote><div><br /></div><div>3. יומא פרק ח משנה ד:</div><blockquote class="tr_bq">התינוקות, אין מענין אותן ביום הכפורים, אבל מחנכין אותם לפני שנה ולפני שנתים, בשביל שיהיו רגילין במצות. [פירוש רבנו עובדיה מברטנורא שם: ופרקן הוי התינוקת בת י"ב שנה ויום אחד שאין דרכה להביא סימנים עד זמן זה ואז היא בת עונשין. ופרקו של תנוק הוי בן י"ג שנה ויום אחד וקודם זה אינו בר עונשין:]</blockquote><div>אך מניין לחז"ל הקביעה הזו שבן 13 או בת 12 נהיים מחויבים במצוות?</div><div><br /></div><div>הרא"ש נשאל שאלה זו (שו"ת הרא"ש כלל טז סימן א):</div><blockquote class="tr_bq">וששאלת: מאין לנו דבן י"ג שנה ויום אחד הוא בר עונשין, אבל פחות מכן לא?<br /><b>דע, כי הל"מ =הלכה למשה מסיני= הוא, והוא בכלל שיעורין חציצין ומחיצין, שהן הלכה למשה מסיני;</b> דשיעור וקצבה לכל דבר נתן למשה בעל פה. וכן ההיא דבת שלש ביאתה ביאה, פחות מכן לא. וכן בן ט' ביאתו ביאה, ולא פחות. וכן סריס, שהוא קטן עד כ' שנה, הוא אז גדול אם נולדו בו סימני סריס, ואם לא נולדו בו סימני סריס, הוא קטן עד ל"ו שנה. כל אלו הלכה למשה מסיני הן. נאם אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.</blockquote>הג"ר עובדיה יוסף הציע שדברי הרא"ש הללו אינם מוסכמים לכל הראשונים ושהתשובה לשאלת מקור הקביעה שבן 13 הוא בר-מצוה נתון במחלוקת ראשונים בין הרא"ש לבין רש"י והרמב"ם (שו"ת יביע אומר חלק ב - יורה דעה סימן יז): <br /><blockquote class="tr_bq"><b>ולכאו' י"ל דבאמת הרמב"ם לא ס"ל כהרא"ש בזה, אלא כמ"ש רש"י (ספ"ה דאבות), דהא דבן י"ג למצות, משום שאינו קרוי איש עד שיהא בן י"ג שנה. וכדאשכחן התם ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו. ואז היה לוי בן י"ג שנה</b>, כשתחשוב ב' שנים שעשה יעקב בבית אל. ע"ש. וכן פרש"י נזיר (כט:). וכ"כ הר"ב (בספ"ה דאבות). וע' בתי"ט ורעק"א שם. אלמא דלא ס"ל לרש"י כמ"ש הרא"ש דהאי מילתא הויא מהל"מ. וכ"כ החיד"א בס' יעיר אזן (מע' ב אות כא). ע"ש. וה"נ ס"ל להרמב"ם כפרש"י והרב. ומש"ה כ' שאין לענוש קטן ב"נ, הואיל ואינו איש בן - דעת. משא"כ להרא"ש עצמו י"ל דאה"נ ב"נ קטן מי"ג שנה חייב על ז' מצות דידהו. </blockquote><div>כלומר, בניגוד לרא"ש שסבר שבר-מצוה זה הלכה למשה מסיני כחלק מהשיעורים שלימד משה את בני ישראל כשמסר להם את התורה, רש"י והרמב"ם למדו זאת מתוך פועלו של לוי שהיה בן שלוש עשרה במעשה שכם. </div><div><br /></div><div>ההבדל בין שתי ההבנות היא יסודית: האם מדובר בדבר קבוע שכך בנוי העולם שבן שלוש עשרה צריך להיות מפותח מספיק כדי להיחשב לגדול, או באומדן של חז"ל מתוך התבוססות על מעשיו של לוי שבגיל הזה הנער הוא בוגר מספיק כדי להיחשב לגדול. </div><div><br /></div><div>אפשר אולי להוציא מכאן עוד חילוק בין שתי צורות ההסתכלות הללו: האם בן השלוש עשרה צריך להוכיח שהוא גדול, או להתכונן לכך שיהיה גדול, או שזה דבר שפשוט קורה מאליו? </div><div><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-3357632556799382695?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-16977626932526511512012-01-17T22:40:00.000+02:002012-01-18T20:26:34.665+02:00הראשל"צ הרב יצחק נסים על בת-מצוה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">היום בפורום הרבנים המתוקשב פרסם אחד הרבנים את המכתב הבא שכתב הראשון-לציון הרב יצחק נסים בדבר חגיגת בת-מצוה (עוד בנושא זה ראו <a href="http://www.biu.ac.il/JH/Parasha/vayshlah/are.html">כאן</a>). יש לציין שהמכתב נשלח לקהילה בארה"ב שכנראה היתה קונסרבטיבית, כך שלא ברור עד כמה ניתן להסיק ממנה למציאות כאן בארץ:<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-eyf4-WHpGvc/TxXbogqS3pI/AAAAAAAAAdc/XH41s3KEHAw/s1600/bat+mitzah.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://2.bp.blogspot.com/-eyf4-WHpGvc/TxXbogqS3pI/AAAAAAAAAdc/XH41s3KEHAw/s320/bat+mitzah.jpg" width="214" /></a></div><br />הכתוב במכתב הוא כדלהלן [בסוגריים מרובעים- נסיון לנחש מהכתוב שאיננו ברור]:<br /><span dir="RTL"></span><br /><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div align="right" class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: left;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif;">ב"ה ירושלים י"ט באדר ב'תשי"ט<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif;">לכבוד<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif;">רבאימקס לנדמן יצ"ו<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif;">טמפל"בית אל"<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><u><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif;">פלורידא<o:p></o:p></span></u></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif;">ר.נ.,<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif;">אני מצטער שמחמת טרדותי המרובות לאיכולתי להשיב עד עתה למכתבך מיום ד' באדר א' ש"ז.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif;">הבעיה הכלולה במכתבך אינה פשוטה, ואיןלמצוא פתרון אחיד בכל מקום.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif;">שאלתני אודות האפשרות לערוך ביתהכנסת טכסי בת מצווה לבנות שהגיעו לגיל זה, [כפי שכתבו] הגאונים לגבי בר-מצווה,וציינת [שמוטב לקרב את הבנות] ואימותיהן לבית הכנסת, במקום שתצאנה בשבתות למסעדות,לערוך קניות בחנויות, לשחק קלפים, לעשן ולאכול טריפה.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif;">הנה, אם הפעולות השליליות הנ"להן תוצאה ישירה של חוסר התקרבות לבית-הכנסת יש לנקוט בצעדים הדרושים במסגרת ההלכהע"מ להביאן אל הדרך הישרה.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif;">אני מתיר לך לערוך בבית הכנסת טכסבת-מצווה, שבו יברכו בשעת הקריאה בתורה את בת-המצווה ויציינו את המאורע הזה, ולאחרקריאת התורה לאפשר לה לשאת דרשה מסורתית.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif;">נראה לי שזה מספיק בהחלט כדישמאורע זה יטביע את חותמו בקרב המתפללים וביחוד בקרב המשפחה, ויש להימנע מלהעלותהלקרוא בתורה ולהפטיר.<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif;">אני מקווה שתעשה הכל כדי לשמורעל כללים אלה ובמיוחד לקרב את בני הקהילה לתורה ולמסורת. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="tab-stops: center 352.3pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif;"> בכבודרב,<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="tab-stops: center 352.3pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif;"> <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="tab-stops: center 352.3pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: David, sans-serif;"> יצחקניסים<o:p></o:p></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-1697762693252651151?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-89525489363557741712012-01-15T18:23:00.000+02:002012-01-15T18:23:27.933+02:00"השאלה היא אם הדברים הכתובים בתורה אינם אלא משל"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">לפני למעלה מעשור פרסם ידידי הרב חיים נבון מאמר תחת הכותרת "<a href="http://www.herzog.ac.il/vtc/0068915.doc">איוב לא היה ולא נברא - על מקרא והסטוריה</a>". המאמר הזה הצליח להכעיס לא מעט אנשים, כשהוא טען שלא ברור היכן עובר הגבול בפרשנות המקרא בין מה שמוכרחים, כאנשים מאמינים, לקבל כאמת היסטורית, ומה ניתן לפרשנות אלגורית.<br /><br />פרופ' מארק (מלך) שפירא פרסם מאמר בדבר ייחוסו של ספר הזוהר בגליון "מילין חביבין" (ניתן להוריד <a href="http://www.yctorah.org/content/view/753/53/">כאן</a>). בין היתר הוא פרסם מכתב מכתב-יד של הג"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג בנושא. באחת מהערות השוליים על מאמרו כותב הרב הרצוג את הדברים הבאים (עמ' יח):<br /><blockquote class="tr_bq">ברור שחז"ל לא פירשו מעשי בראשית כפשוטם - על מעשי מרכבה לא נדבר הפעם - בזה "לית מאן דפליג", אבל השאלה היא אם הדברים הכתובים בתורה אינם אלא משל על דרך שאמרו חז"ל שהמתים שהחיו יחזקאל משל היה, היינו שאינם אלא משל הכולל ברמזים את הסודות הנפלאים, או שהפשט כפשוטו, אלא שרמוזים הסודות בדברי התורה, ומעשה עץ הדעת ומעשה הנחש וחוה וכו' ומעשי ששת ימי הבראשית כפשוטם. וכן הלאה והלאה. בזה נחלקו הדיעות, ושיטת הרמב"ם ידועה. וכאן אפשר לשאול אם מעשה עץ הדעת וכו' וכו' אינם אלא משל, מה מעכב מלפרש בדרך משל את מעשה שלשת האנשים הנצבים על אברהם, וא"כ כל מעשה אברהם ושרה, וא"כ כל ספורי האבות, ואם כן ההיסתוריה שלנו להיכן הלכה? האם נקבל מה שהניחו אנשי האליגוריה שלנו שמבראשית עד החדש הזה לכם הכל משל? צריך איפוא ליצב גבולות זה מותר לפרש בדרך משל וזה אסור. עוד לא נדון הענין בעמקות המחשבה שהוא דורש, ואי"ה עוד נדון בכל השטח הלזה באופן יסודי.<br />בצורה מקבילה משתקפת אותה מחלוקת בקשר לאגדות חז"ל. מענין שיש מאבות הכנסיה הנוצרית (ברגע זה קשה לי לציין את המקור) מאלה שחיו בארץ ישראל בימי התנאים שמזכירים שחכמי ישראל בני דורם כשרוצים למסור סודות נשגבים לתלמידיהם פעמים שהם מכניסים אותם במסגרת ספורים מפליאים הנראים מוזרים. זה היה בתקופת יצירת האגדות! ישמעו משכילינו ויקחו לקח!</blockquote></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-8952548936355774171?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-32032005425456095522012-01-14T23:16:00.004+02:002012-01-14T23:16:55.916+02:00כלום אמרתי לך שתהרוג את המצרי?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">נחמה ליבוביץ' ע"ה מביאה בגליונותיה את המדרש הבא, מדרש פטירת משה (<a href="http://www.nechama.org.il/pages/1195.html">קישור </a>- מדובר במדרש מאוחר המופיע ב"בית המדרש" וב"אוצר המדרשים"):<br /><blockquote class="tr_bq">...אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, בן מי אתה? אמר לו: בן עמרם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: וקהת בן מי הוא? - בן לוי. אמר לו הקדוש ברוך הוא: וכולם ממי יצאו? אמר לו: מן אדם הראשון. אמר לו הקדוש ברוך הוא: נשאר מהם שום אדם חי? אמר לו: כולם מתו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: ואתה רוצה לחיות?! אמר לו: רבונו של עולם, אדם הראשון גנב ואכל מה שלא רצית, וקנסת עליו מיתה, ואני – גנבתי כלום לפניך?! וכבר כתבת עלי (<a href="http://kodesh.snunit.k12.il/i/t/t0411.htm#">במדבר י"א</a>): "עבדי משה בכל ביתי נאמן" – ואיך אמות? אמר לו הקדוש ברוך הוא: כלום אתה גדול מנח? אמר לו: כן, נח הבאת על דורו מי המבול, ונח לא ביקש רחמים על דורו, ואני אמרתי (שמות ל"ב) "ועתה אם תשא חטאתם ואין אין מחני נא מספרך אשר כתבת". אמר לו: כלום אתה גדול מאברהם שניסיתי אותו בעשרה נסיונות? אמר לו: אברהם – יצא ממנו ישמעאל שיאבדו בניו את בניך. אמר לו: ואתה גדול מיצחק? אמר לו: יצחק - יצא מחלציו מי שיחריב את ביתך, ובניו יהרגו את בניך כהניך ולוייך". <b>אמר לו הקדוש ברוך הוא: כלום אמרתי לך שתהרוג את המצרי? אמר לו משה: ואתה הרגת כל בכורי מצרים, ואני אמות בשביל מצרי אחד?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: ואתה דומה אלי, ממית ומחיה? כלום אתה יכול להחיות כמוני?</b></blockquote>על החלק האחרון של המדרש היא כותבת כך בעיוניה:<blockquote class="tr_bq">ובזה נסתיים הויכוח והשלים משה רבנו עצמו למיתה וקיבל עליו הדין.<br />לפי דעה זו הריגת אדם שלא במשפט ובעים ובהתראה, על ידי מי שעושה דין לעצמו - עבירה חמורה היא, ואין אדם רשאי ללמוד היקש ממעשה בוראו המביא בהיסטוריה מוות וכליון על רבים, שמותר גם לו לעשות דין לעצמו ולהרוג את אשר לפי רגש הצדק והמוסר המפעם בו מגיע לו דין מוות. הרהורי-היקש כאלה שם בעל ההגדה בפי משה: "ואתה הרגת כל בכורי מצרים ואני אמות על מצרי אחד!", ולהם עונה המדרש: "ואתה דומה אלי, ממית ומחיה?" לאמור: רק מי שנותן חיים - יכול ליטול חיי אדם, אך לא אדם אשר יש אמנם בכוחו להמית, אבל לא להחיות.<br />לפי מדרש זה, אילו היתה במשה רק עבירה זו בלבד של הריגת הנוגש הריגה ספונטנית שאינה עונש בית דין - כבר היה בזה כדי לקנוס עליו מיתה. </blockquote><div><br /></div><div>נראה לי שאפשר להבין את המדרש הזה באופן אחר מדבריה של נחמה. הקב"ה פונה למשה ואומר לו "כלום אמרתי לך שתהרוג את המצרי?" - הריגת המצרי לא נעשה משיקול של ציווי אלוקי, ואולי אף לא של שיקול דעת רציונלי, אלא כפעולה רגשית עם יותר מקורטוב של קנאות - תכונה אנושית למהדרין. במילים אחרות, ה' אומר לו: בסופו של דבר אתה רק בן-אדם, ולכן עליך למות. משה עונה לו על כך שהוא הרג <b>כל</b> בכורי מצרים - בודאי לא <b>כל </b>בכורי מצרים נחתם דינם למות, "ואני אמות בשביל מצרי אחד?!". ועל כך עונה לו הקב"ה שזו בדיוק הנקודה - "ואתה דומה אלי, ממית ומחיה?" אתה הרי רק בן-אדם, לך אין את כל היכולות שלי, ולכן גם עליך למות.</div><div><br /><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-3203200542545609552?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-29374787918025308612012-01-14T21:10:00.001+02:002012-01-14T21:10:33.460+02:00ביקורת ספרים: חומש העמק דבר הוצאת ישיבת וולאזין - תגובה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">המשך מ: <a href="http://ravtzair.blogspot.com/2012/01/blog-post_08.html">ביקורת ספרים: חומש העמק דבר על ספר בראשית הוצאת ישיבת וולאזין</a><br /><br />1. אחד הקוראים העיר לי שמלבד ההוצאה הישנה של ועד הישיבות בא"י וההוצאה החדשה של ישיבת וולאזין ישנה גם הוצאה של חומש "העמק דבר" שנעשה ע"י אחד הרבנים לבית קופרמן.<br /><br />2. אחד הקוראים העביר לי את התגובה הבאה מבן משפחת ישיבת וולאזין (אני מודה מעומק לבי הן לקורא שפעל להשיג את התגובה והן למגיב עצמו):<br /><br /><span style="color: blue;">ההוספות מכתב יד הנצי"ב שנדפסו בסוף החומש במהדורה הישנה, הם מכתב יד אחד שהיה על גליון החומש של הנצי"ב. נפלו הרבה שיבושים, הן בהעתקתן והן בהדפסתן. זה כנראה נעשה בחפזון רב. מעבר לכך, כתב הנצי"ב מהדורה מתוקנת יותר ומסודרת לדפוס של ההוספות והתיקונים על מחברת נפרדת, [שהביע רצונו שהוא רוצה להדפיס כך מחדש את הספר כולו], בה יש שינויים רבים מאד מהמהדורה שעל גליון החומש. הניסוח בדרך כלל יותר צח ובהיר.<br /> <br />אם יש שינוי ממשי בין ההוספות שבסוף מהדורת ועד הישיבות למהדורת המשפחה - שאי אפשר לתלותו בטעות המעתיק הראשון או הדפוס - הוא בהכרח תיקון שניתקן על ידי הנצי"ב עצמו במהדורא בתרא שלו, ובדרך כלל כשמתבוננים אפשר גם להבין למה שינה ותיקן.<br /> <br />בחומש במדבר לא נותרה המהדורה האחרונה של תיקוני והוספות המחבר, ושם הוגהה מהדורת המשפחה אך ורק מתוך החומש המקורי של הנצי"ב עם התיקונים וההוספות שבגליון. השינויים בחומש זה בין הנדפס בסוף מהדורת ועד הישיבות לנוסח מהדורת המשפחה, הם רק מהגהה מדויקת יותר של כתב היד.<br /> <br />ההפטרות נדפסו במהדורה הראשונה שהדפיס הנצי"ב, עם פירוש הרד"ק. צילום ממהדורה זו מצוי בימינו במהדורה ישנה של העמק דבר בכריכה כחולה או אדומה. במהדורת ועד הישיבות, מטעמי חסכון בדפים, השמיטו את פירוש הרד"ק.<br /> <br />פה קדוש, למרות שאין לו שום קשר לסגנון ספר העמק דבר, הואיל וכבר קנה שביתה במהדורות הישנות, רצו להדפיסו גם במהדורה החדשה, ולשם כך ערכו את ספר פה קדוש מחדש מתוך כתבי יד, בתוספת מרובה על הנדפס בעבר בסוף החומש. ספר זה נדפס ע"י המשפחה בשנת תשנ"ד [לפני הופעת "פה קדוש" החדש של אליאך] מתוך מטרה להדפיסו אח"כ בחומש העמק דבר החדש, אלא שעקב רצון [וכנראה גם צורך] לערכו שוב מחדש, התעכב הדבר, ולא איסתעי' מילתא.<br /> <br />לפי המקובל במשפחה, הגיה הנצי"ב בעצמו את פנים המקרא והתרגום. אין על כך דברים שבכתב מהנצי"ב. השאלה "מה שינו מהמקובל לפנינו" אינה במקומה. יש מאות שינויים דקים בין חומש לחומש, ובכגון אלו מדובר. בחומש יש הכרעות בנוסח, והערות מדי פעם שאינן מופיעות בחומשים המצויים.<br /> <br />האם הנצי"ב הגיה בעצמו את החומש? האם נתן רק הוראות בקשר להדפסה? זאת לא נדע. מה שכן ניתן לשער, שהוא העתיק או הורה להעתיק מחומש שנדפס בדובראוונא תקס"ד עם מסורה גדולה וקטנה ופירושים שונים. יש בו פירוש מנחת שי מוגה, מנורת שלמה ומנחת כליל, שהם פירושים העוסקים בדקדוק ומסורה. על הספר והפירושים האחרונים יש הסכמה נלהבת מהגר"ח מוולאזין ועוד. החומש נמצא באוצר החכמה.<br /> <br />התביר ב"המכה" ביום המגפה, המופיע בחומש העמק דבר ועוד חומשים, יכול להיות טעות, אבל לא טעות של חוסר שימת לב או טעות הדפוס. בחומש הנ"ל, בפירוש מנחת כליל נכתב על כך: "המכה. הכ"ף בקמץ כדלעיל, והוא בתביר, ולכן מלת ביום הבי"ת בדגש, וכ"ה במס"ק". אפשר כמובן להתווכח עם דבריו, אבל זה נוסח מוגה ומתוקן לפי דעתו לאורך כל החומש.<br /> <br />אכן נשתרבבה שגיאה במהדורה הראשונה של חומש העמק דבר ונדפס שם בטעות בויקרא כ"א כ"ג "ולא יחלל את מקדשִׁי" במקום "מקדשַׁי". טעות שכבר תוקנה על ידי הנצי"ב בעצמו בגליון החומש הנ"ל.<br /> <br />טעות נוספת נשתרבבה במהדורה הישנה, בבמדבר ל"ד י' "שׂפמה" בשי"ן שמאלית במקום בימנית. יתכן שזה באשמת המבטא הליטאי שלא הבדיל ביניהם.<br /> <br />שתי טעויות אלו אינן בחומש מנחת כליל הנ"ל, [בראשונה אף ישנה הערה במנחת כליל להסביר את הפת"ח], ושתיהן תוקנו בחומש העמק דבר מהדורת המשפחה.</span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-2937478791802530861?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-82914939511572463102012-01-12T22:33:00.000+02:002012-01-12T22:33:02.916+02:00מכתב הרב יעקב אריאל בדבר חוק צהר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><a href="http://www.kipa.co.il/now/47308.html">מכתב הרב יעקב אריאל </a>למועצת הרבנות הראשית בדבר חוק צהר:<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-4pkc9YynnnE/Tw9DARPrRHI/AAAAAAAAAdU/zFCZ6fODb3k/s1600/11414155-1122012.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="212" src="http://4.bp.blogspot.com/-4pkc9YynnnE/Tw9DARPrRHI/AAAAAAAAAdU/zFCZ6fODb3k/s320/11414155-1122012.JPG" width="320" /></a></div><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-hSqnOV5lmnI/Tw9C8dc3EbI/AAAAAAAAAdM/eYuY2P3f1_Y/s1600/11414157-1122012.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="212" src="http://3.bp.blogspot.com/-hSqnOV5lmnI/Tw9C8dc3EbI/AAAAAAAAAdM/eYuY2P3f1_Y/s320/11414157-1122012.JPG" width="320" /></a></div><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-8291493951157246310?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-34091457821795089382012-01-12T22:17:00.000+02:002012-01-13T10:37:27.394+02:00ירמיה הלך להחזיר את עשרת השבטים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">הגמרא במגילה יד ע"ב אומרת לפי דעה אחת כי יאשיהו המלך נועץ בחולדה הנביאה ולא בירמיהו מכיוון שירמיהו לא היה זמין, שכן הוא הלך להחזיר את עשרת השבטים:<br /><blockquote class="tr_bq">רבי יוחנן אמר: ירמיה לא הוה התם, שהלך להחזיר עשרת השבטים. ומנלן דאהדור - דכתיב (יחזקאל ז') כי המוכר אל הממכר לא ישוב, אפשר יובל בטל ונביא מתנבא עליו שיבטל? אלא מלמד שירמיה החזירן, ויאשיהו בן אמון מלך עליהן. דכתיב (מלכים ב' כ"ג) ויאמר מה הציון הלז אשר אני ראה ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלהים אשר בא מיהודה ויקרא את הדברים האלה אשר עשית על המזבח בית אל. וכי מה טיבו של יאשיהו על המזבח בבית אל? אלא מלמד שיאשיהו מלך עליהן. רב נחמן אמר: מהכא (הושע ו') גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי. </blockquote>הרב צוריאל בספרו "לקט פרושי אגדה" (הספר נמצא בהיברובוקס, ומומלץ למי שעוסק באגדות הש"ס) כותב על גמרא זו:<br /><blockquote class="tr_bq">וצ"ל כי המפורסם באומה שעשרת השבטים שוכנים אי שם במקום מוסתר בעולם, זה רק נאמר במדרשים וע"פ רב האי גאון לימד כי סמכותם פחותה ממה שנאמר בתלמוד. <b>אבל ע"פ חז"ל בגמרא כבר חזרו עשרת השבטים להיות בינינו וירמיה השיב אותם. </b>וכך גם משמע ע"פ המהר"ל (נצח ישראל פרק לד) ושם ביאר שהמדרשים אינם כפשוטם אבל הם מדברים על רעיון פנימי.</blockquote><div>כלומר, לדעת הרב צוריאל, יש להבין גמרא זו כפשטא. דהיינו, שירמיהו אכן השיב את עשרת השבטים. </div><div>כיצד ייתכן לכלכל דבר זה? ירמיה - נביא החורבן - הולך בליל החורבן להשיב את עשרת השבטים לארץ?! הראיות שהגמרא מביאה לחזרתם של עשרת השבטים הם ראיות קלושות ביותר. הייתכן ועשרת השבטים יחזרו והנביא בספר מלכים/ירמיה/דברי-הימים לא יזכירו זאת כלל? </div><br />ואם נסביר, שלא כדברי הרב צוריאל, את דברי הגמרא במגילה כמדברים על רעיון פנימי, על איזה רעיון פנימי מדובר? <br /><div><br /></div><div>את השאלות הנ"ל העליתי השבוע בפורום הרבנים ואחד מהרבנים הפנה אותי לדברי האברבנאל בספר ישועות משיחו חלק שני, העיון הראשון - פרק ד':</div><blockquote> גם במסכת ערכין פרק אחרון (לג, ע"א) ביארו חז"ל שהלך ירמיהו להחזיר עשרת השבטים ושמלך עליהם יאשיה, והביאו על זה ראיות מהכתובים. <b>ואין ראוי לחשוב שהלך ירמיהו אל חלח וחיבור ונהרי גוזן וערי מדי, ולא ג"כ שהחזיר כל עשרת השבטים אשר גלו.</b> אבל ענין מאמרם שכאשר נחרב שומרון ובנותיה יצא עם רב בגולה, והוליכם מלך בבל אשורה לאותם המקומות, ומהם ברחו אל ארץ יהודה וחסיו שם כמו שפרשתי, <b>ומהם הלכו לארץ עמון ומואב ומצרים ושאר הארצות כי נתפזרו בכל פאה, והלך ירמיהו אחרי כן לאותם המקומות והחזיר מהם והיו תחת מלכות יאשיהו מכל שבט ושבט.</b> ובסדר עולם (פ' כ"ט) שנינו "כל הקהל כאחד ארבע ריבוא, בכללם אתה מוצא ארבע ריבוא שהם ארבעים אלף ובפרטן אי אתה מוצא אלא שלשים אלף, אלא אלו של שאר שבטים היו שעלו עמהם" וכו'. ומזה יתבאר שהיו רבים מהשבטים מקובצים ומעורבים עם בני יהודה ובנימין, ומהם עלו בתוך העולים בבית שני אע"פ שלא נתייחס בספר עזרא כי אם ליהודה ובנימין להיות נכנסים עמם טפלים, ומהם נשארו בגלותם עם שארי בני יהודה ובנימין שלא רצו לעלות בבית שני. ולפי זה גם בגלותינו זה יש רבים מעשרת השבטים שלא הלכו לחלח וחבור נהרי גוזן וערי מדי. </blockquote></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-3409145782179508938?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-35569855008072866312012-01-10T22:28:00.001+02:002012-01-10T22:29:02.023+02:00עוד על שירת הנשים בצה"ל<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">בעיתון 'בשבע' האחרון הופיע מאמר של הרב עו"ד שאול בר-אילן תחת הכותרת "אין היתרים בשעת כפייה". במאמר (ראיתי אמירה דומה גם במקומות אחרים, אך כעת אינני זוכר היכן), בהסתמך על ציטוט מהרב קוק הוא טוען שכל הקולות בנוגע לשירת נשים יכולות להיאמר רק כל עוד אין כפייה. ברגע שכופים את הצד המחמיר לנהוג כצד המקל אזי גם על הצד המקל לנהוג כצד המחמיר. כלומר, ברגע שכיום בפקודות צה"ל על חייל להשתתף בטקס שיש בו שירת נשים, אזי גם אם מקודם היינו אומרים שיש דעות לכאן ולכאן, כיוון שכעת מדובר בכפייה על כולם לסרב פקודה.<br />הנה ציטוט מדבריו:<br /><blockquote class="tr_bq">וביישום לימינו: ודאי שחירות יש לכל יהודי להתוות את מסלול חייו ההלכתי, ואף להאזין לשירת נשים בהסתמך על היתר למדני ומבוסס (אם אכן קיים היתר כזה, אך לבירור זה לא ניכנס עתה). אך משהגיעו הדברים עד כדי כוונת מכוון מצד המערכת הצבאית לכוף את החיילים למסלול הילכתי מקל, נהפכת ההלכה להיות מההלכות החמורות שאסור לנו כציבור בשום פנים ואופן להשלים עם פגיעה בה. וגם החיילים המקלים לעצמם מחויבים כשהם בצבא להחמיר בדין זה מעתה. </blockquote><br />נניח כעת שהמאמר הזה היה נסוב סביב סוגיית "אוטובוסים מהדרין" במקום סביב "שירת נשים". האם יכל הכותב לטעון את אותה הטענה?<br />הוא היה יכול בערך כך:<br /><blockquote class="tr_bq">כל עוד המדינה נתנה למי שרוצה לנסוע באוטובוס נפרד את האפשרות ולמי שרצה לנסוע כשלידו ומלפניו נשים, היה כל אחד רשאי לברור לו את מסלול חייו ההלכתי. עתה (נניח שכך אכן היה), שהמדינה אוסרת הפרדה באוטובוסים, נהפכת ההלכה להיות מההלכות החמורות שאסור לנו כציבור בשום פנים ואופן להשלים עם פגיעה בה. וגם הנוסעים המקלים לעצמם מחויבים להחמיר בדין זה מעתה. </blockquote>האם יש סיבה שהטענה הזאת תהיה נכונה דווקא לעניין שירת נשים ולא לעניין אוטובוסים נפרדים?<br /><br />וכיוון שהקדשנו את הטור לגליון 'בשבע' האחרון, נזכיר גם את דבריו של הרב מלמד.<br />כך כותב הרב מלמד (<a href="http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/11294">קישור</a>):<br /><blockquote class="tr_bq">הוויכוח הוא על תפישת עולם: יהודית, או פוסט-מודרנית מתבוללת. ישנם יהודים שקשה להם להשלים עם עובדת היותם בני עם קטן, בעל חזון חתרני לתיקון עולם על פי מוסר התורה, והם מנסים לאמץ לעצמם את התפישה התרבותית השלטת בעולם. פעם הם הלכו אחר הקומוניזם, היום הם הולכים אחר התפישה הפוסט-מודרנית, לפיה אין ערכים אלוקיים שמחייבים אדם לנהוג על פי סולם ערכים מסוים, אלא כל אדם הוא יצור אוטונומי שזכאי לבחור את דרכו על פי שיקול דעתו האישית, ובלבד שלא יפגע בזולתו.</blockquote>אינני מחבב את ציפי לבני. לבני היתה אחת הקולניות בשבועות האחרונים, סביב נושאי תג מחיר והדרת הנשים. אני חושב שכדאי לקרוא את הדברים הבאים שהיא אמרה בהפגנה בבית שמש (<a href="http://kadima.org.il/news/item/693-%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F-%D7%A0%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%94%D7%95-%D7%AA%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A7-%D7%9C%D7%A4%D7%97%D7%93-%D7%95%D7%AA%D7%AA%D7%A0%D7%A2%D7%A8-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9A-%D7%94%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%9D">קישור</a>):<br /><blockquote class="tr_bq">אם תשאלו מה הקשר בין כל התופעות המכוערות הללו שאנו רואים – יש מכנה משותף אחד – אידיאולוגיה עקומה, שלוקחת את היהדות היפה שלנו ושולחת אנשים קיצוניים לנהוג כך ולזרוק אבנים. זאת לא היהדות שלנו. ואני רוצה לדבר על היהדות שלנו – היהדות שלי זה לתת כבוד לגר וביהדות שלי כל אישה בת מלך, לא רק בבית פנימה אלא ברחוב ובאוטובוס ובצבא ובממשלה – זאת היהדות שלנו ואנחנו צריכים להילחם עליה מול אלה שהמציאו להם יהדות אחרת . אני גאה להיות כאן הערב אתכם – יהודייה, ישראלית, מסורתית - כי על זה אנו נאבקים.<br />אנו נמצאים דקה אחת לפני ההכרעה על דמותה של ישראל - לא פחות. ואנחנו אלה שנקבע אם ישראל תהפוך למדינה של שבטים שונים שחיים אחד ליד השני - שולחים את ילדיהם לבתי ספר שונים, בהם מלמדים בשפות השונות, שבטים שלא מדברים אחד עם השני אלא יורקים אחד על השני. או שישראל תהיה מדינה אחרת. המדינה שמגשימה את החלום שלנו, מדינה שבה נשים בוחרות את המקום שהן יושבות בו, עולות לכל מקום, מביעות דעתן, שרות אם רוצות ולא רק חיילות אלא גם אלופות וטייסות בצה"ל, נשים שמחליטות החלטות על גורלה של ישראל גם בקבינט, מדינה שכל אחד תורם לחברה ולמדינה בשירות צבאי, לאומי או אזרחי. <b>מי שיגיד לכם שצריך לבחור בין היהדות לדמוקרטיה מטעה אתכם בכוונה – היהדות שלי חיה ביחד עם הדמוקרטיה. היהדות והדמוקרטיה הן כמו שתי כנפיים לאותו גוף של מדינת ישראל, שמאפשר לנו להמריא ולכל אחד מאזרחי ואזרחיות המדינה הזו לדעת שהשמיים הם הגבול בשביל כולנו - אם רק נרצה.</b></blockquote>בעצם, הרב מלמד אומר לנו שלא ניתן לסמוך על ציפי לבני (ועל עוד הרבה דוברים מהצד הלא-דתי) כשהיא אומרת שכן אכפת לה מיהדותה של המדינה, ושהיא לא דוגלת בתפישה תרבותית זרה לנו.<br /><div>האם כך אנחנו רוצים ושואפים שהתקשורת תתייחס לפוליטיקאים שהם משלנו? </div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-3556985500807286631?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-55698719675071775212012-01-08T22:43:00.000+02:002012-01-09T11:40:02.073+02:00ביקורת ספרים: חומש העמק דבר על ספר בראשית הוצאת ישיבת וולאזין<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">מאז תחילת ספר בראשית, אני מקפיד ללמוד מדי שבוע את פירוש הנצי"ב על התורה, העמק דבר. בספריית ביתי יש לי את העמק דבר בהוצאת ועד הישיבות בארץ-ישראל. לספריית בית הכנסת רכשתי את ההוצאה החדשה של ישיבת וולאזין. ממה שאני רואה בחנויות, ההוצאה הישנה של ועד הישיבות כבר לא נמכר וניתן למצוא אך ורק את ההוצאה החדשה של ישיבת וולאזין בשני גדלים.<br />כעת בסוף ספר בראשית אני חושב שהגיע הזמן קצת להשוות בין המהדורות.<br /><br />במהדורה החדשה הם פתחו חלק מראשי התיבות, שהספר די מלא מהם. הנה דוגמא בפירוש הנצי"ב על הפסוק (בראשית מח יד) "וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה שכל את ידיו כי מנשה הבכור".<br />במהדורה הישנה:<br /><blockquote class="tr_bq">ביארו חז"ל במ"ר שהגיע לו זה בשביל שהי' מצעיר את עסקיו והיינו כדאי' במס' תמיד ששאל אלכסנדרוס מוקדון לחכמים מה יעשה אדם ויחיה א"ל ימית א"ע, ופרש"י ישפיל. </blockquote>במהדורה החדשה (הדגשתי את השינויים):<br /><blockquote class="tr_bq">ביארו חז"ל במ"ר שהגיע לו זה בשביל שהי<b>ה</b> מצעיר את עסקיו והיינו כדאי' במס' תמיד <b>[ל"ב א]</b> ששאל אלכסנדרוס מוקדון לחכמים מה יעשה אדם ויחיה א"ל ימית <b>את עצמו</b>, ופרש"י ישפיל. </blockquote>כפי שאתם יכולים לראות, הם פתחו את ראשי התיבות הפחות פשוטים, והוסיפו מקור מדויק.<br /><br />המהדורה החדשה כמובן גם הרבה יותר נוחה לעין. ועל אף שהגופן נשאר כתב רש"י הרי שהוא הרבה יותר גדול וקריא, והערות ה"הרחב דבר" שבהוצאה הישנה לפעמים קשים מאד לקריאה במהדורה החדשה מודפסים בכתב רש"י קריא.<br /><br />גם ההפטרה במהדורה החדשה מודפסת בגופן יפה ועם פירוש הרד"ק, בניגוד למהדורה הישנה שהוא מודפס בגופן מאד לא נח ועם פירוש המילות בלבד.<br /><br />עם זאת, במהדורה הישנה של ועד הישיבות נוספו בסוף החומש כל מיני תוספות שפשוט נעלמו מהמהדורה החדשה. כך לדוגמא בסוף חומש בראשית במהדורת ועד הישיבות ניתן למצוא את התוספות הבאות:<br />- הגהות רבנו משה איסרליש זצ"ל על גליון המזרחי - הגהות אלו באמת אין מקומן בחומש העמק דבר. אני מקווה שמי מהמהדירים את פירוש הרא"ם (המזרחי) יחכים להוסיף את הגהות אלו למהדורתו.<br />- מבוא קצר ל"העמק דבר" מאת הרב מאיר בר-אילן, בן המחבר- לא קשה לנחש מדוע מבוא זה "נעלם" במהדורה החדשה (רמז: הרב בר-אילן הוא הוא המזרחיסט הידוע).<br />- ספר פה קדוש מאת הרב יצחק מוולאזין - אין לי שום הסבר לכך שישיבת וולאזין במהדורה החדשה התעלמו מקיומם של כ30 עמודים של חידושי תורה מר' יצחק (בנו של ר' חיים) מוולאזין.<br />על כל אלה יש לומר "חבל על דאבדין ולא משתכחין".<br />עוד יש בסוף המהדורה הישנה הוספות לפירוש העמק דבר והרחב דבר מכי"ק המחבר. הוספות אלו מצאו את מקומם לתוך הפירוש עצמו ועל כך יש לברך. עם זאת, מסיבה שאינה ברורה לי הלשון מעט שונה בין מה שנדפס בסוף המהדורה הישנה לבין מה שנכנס בפועל למהדורה החדשה. ייתכן והרב בר-אילן שהדפיס הוספות אלו בסוף המהדורה הישנה שינה מעט מלשון המחבר. וצ"ע.<br /><br />לסיום, עוד הערה קטנה. בפתח החומש כותבים המהדירים:<br /><blockquote class="tr_bq">דקדוק המקרא בנקודות והטעמים, הוגה במהדורה זו, כפי שהודפס על ידי מרן זיע"א בהוצאה הראשונה, לבד כמה תיקוני טעויות. </blockquote>אינני יודע לומר מה פשר ההערה הזאת. האם אנחנו יודעים שהנצי"ב סמך את ידיו על הדקדוק והטעמים מהמהדורה הראשונה? המהדירים אף לא מציינים את המקומות בהם הם שינו מהמקובל לפנינו, כך שקשה מאד להעריך את פשר ההערה הזאת.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-5569871967507177521?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-5591739268472882452012-01-05T22:34:00.001+02:002012-01-05T22:34:55.163+02:00פרשת ויחי עם פירוש הרמברנדט<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">הפסוקים המתארים את ברכת יעקב לאפרים ומנשה נושאים בחובם קושי גדול:<br />יב וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם, מֵעִם בִּרְכָּיו; וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו, אָרְצָה. <br /><div>יג וַיִּקַּח יוֹסֵף, אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֶת-אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל; וַיַּגֵּשׁ, אֵלָיו. </div><div>יד וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת-יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת-שְׂמֹאלוֹ, עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: שִׂכֵּל, אֶת-יָדָיו, כִּי מְנַשֶּׁה, הַבְּכוֹר. </div><div>טו וַיְבָרֶךְ אֶת-יוֹסֵף, וַיֹּאמַר: הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו, אַבְרָהָם וְיִצְחָק--הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי, מֵעוֹדִי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה. </div><div>טז הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע, יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק; וְיִדְגּוּ לָרֹב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. </div><div>יז וַיַּרְא יוֹסֵף, כִּי-יָשִׁית אָבִיו יַד-יְמִינוֹ עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם--וַיֵּרַע בְּעֵינָיו; וַיִּתְמֹךְ יַד-אָבִיו, לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ-אֶפְרַיִם--עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה. </div><div>יח וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אָבִיו, לֹא-כֵן אָבִי: כִּי-זֶה הַבְּכֹר, שִׂים יְמִינְךָ עַל-רֹאשׁוֹ. </div><div>יט וַיְמָאֵן אָבִיו, וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי--גַּם-הוּא יִהְיֶה-לְּעָם, וְגַם-הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ, יִהְיֶה מְלֹא-הַגּוֹיִם.<br />מתי בדיוק מתרחש פסוק יז? מדוע הוא מחכה עד לאחרי הברכה עד שהוא מגיב? מדוע תופס יוסף רק את יד ימינו של אביו? גם מה שאומר יוסף לאביו אינו מדויק. במקום "זה הבכור שים ימינך על ראשו", היה צריך להיות "שים ימינך על ראש הבכור ואת שמאלך על ראש הצעיר".<br /><br />הציור של הצייר רמברנדט (שהרב קוק זצ"ל אמר עליו דברים מופלאים - ראו <a href="http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=43481&Word=&gilayon688">כאן </a><a href="http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=15048">וכאן</a>) את ברכת יעקב למנשה ואפרים, ייתן את התשובה לשאלות:<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/b/b4/Rembrandt_Harmensz._van_Rijn_062.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="263" src="http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/b/b4/Rembrandt_Harmensz._van_Rijn_062.jpg" width="320" /></a></div><br />בציור רק יד ימינו של יעקב מושטת ויוסף אוחז ביד ימינו של אביו. יד שמאל של יעקב אינה נראית בגלוי. הדרך היחידה להסביר את הציור הזה הוא במידה ופסוקים י"ז-י"ט ארעו בין פסוק י"ג לפסוק י"ד. כלומר, המספר המקראי לא ראה להפסיק באמצע סיפור מתן הברכות בדין ודברים שבין יוסף ליעקב, לכן הוא המשיך בסיפור הברכות תוך שהוא מעיר בפסוק יד כיצד ניתנו הברכות. לאחר סיום הברכה, המספר חוזר להודיע לנו שבעת שיעקב שכל את ידיו, בעודו מושיט תחילה את יד ימין להניח על ראש אפרים תפס אותו יוסף ורצה להעביר את ידו לראש מנשה. או אז יעקב ענה לו: "ידעתי בני ידעתי".<br /><br /><i>שמעתי לפני כשנה מעמית לעבודה</i></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-559173926847288245?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-38823920841677955262012-01-04T23:02:00.002+02:002012-01-04T23:02:40.351+02:00עוד על גליון ה200 של המעיין<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">באופן כללי נהניתי מ<a href="http://www.shaalvim.co.il/torah/hamaayan.asp">גליון ה200 של 'המעיין'</a>. כך אני יכול להזכיר את מאמרו של ר' איתם הנקין (שעל אף <a href="http://ravtzair.blogspot.com/2012/01/blog-post_02.html">הביקורת שלי</a> עליו, נהניתי ממנו), דבריו של ד"ר בנימין בראון, המאמר אודות רש"ר הירש היה מעניין (על אף שיש מה להוסיף עליו כדי שיהיה שלם), הוורט של הג"ר נתן צבי פינקל שעשיתי בו שימוש בחנוכה האחרון, וההדברים היוצאים מן הלב אודות המשגיח ר' גדליה.<br /><br />היו בגליון גם מספר מאמרים שלא הבנתי את פשרם.<br />ה"<a href="http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=589">הערה בעניין תינוק שנשבה</a>" היה לחלוטין לא מובן לי. בתחילה אף חששתי שמדובר ב'פורים-תורה'. אם מישהו יכול לפרוס את הדברים הכתובים שם לפני בצורה לוגית, אשמח ללמוד.<br />את המאמר אודות "<a href="http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=586">כללים בבישול ובתהליכים דמויי בישול</a>" הבנתי מתחילה ועד סוף. אך בסוף לא הבנתי מה יצא לי מהמידע הרב שמחבר המאמר פרס לפני. מה הנפקא-מינה לדידן? המחבר אמנם מונה בסוף המאמר שלוש נקודות שהם "השימוש המעשי בכללים אלו", אך לאמתו של דבר אינני חושב שהיה צריך את כל הפירוט המופיע לפני כן כדי להגיע לשלוש נקודות אלו.<br /><br />המאמר האחרון שברצוני להתייחס אליו ('<a href="http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=584">לא ניתן דברי הימים אלא להידרש' / הרב יעקב קורצוייל</a>) הוא מאמר שדן בנושא שאותי הוא מרתק: הסתירות בין דברי הימים לבין ספרי המקרא האחרים (ובייחוד שמואל ומלכים). המחבר מיטיב לתאר את הסתירות הרבות העולות בפני מי שלומד את ספר דברי הימים. הוא בונה אצל הקורא מתח גדול וצפייה לראות כיצד הוא יציע מבט כללי על הספר שיפתור באחת את כל הקושיות העצומות.<br />רגע לפני שהוא מציע את שיטתו הוא מתייחס בהערת שוליים לשיטת הבחינות של הרב מרדכי ברויאר שפותר לפחות חלק מהבעיות. על שיטה זאת הוא כותב שם בהערה:<br /><blockquote class="tr_bq">קיימת אפשרות להתמודד עם סוגייתנו בדרך הקרויה 'שיטת הבחינות' שייסד הרב מרדכי ברויאר (עי' במאמרו 'תורת התעודות של בעל שאגת אריה', מגדים, ב [אלון שבות תשמ"ז] עמ' 9-22); שיטתו נצמדת לפשט הכתוב ויש לה יתרונות רבים, אך מדובר בשיטה מחודשת ורבים דחו אותה בתוקף. ואכמ"ל.</blockquote>ומהי שיטתו לפתרון הבעיות? ובכן דברי חז"ל האומרים ש"לא ניתן דברי הימים אלא לידרש". כלומר:<br /><blockquote class="tr_bq">לספר דברי הימים אין פשט, עזרא הסופר כתב את דברי הימים ברוח הקודש כספר שיש לדרוש אותו על מנת להבין את מסריו, וככזה אין ללמוד ממנו פרטים על ההיסטוריה. מיוחד הוא ספר דברי הימים בכך שהוא כתוב באופן סיפורי, ובכל זאת לא הייתה כוונת הכותב שננסה לעמוד על כוונת הפשט של הפסוקים אלא על משמעותם הדרשנית. </blockquote>מן הסתם אתם שואלים כעת, איך עושים את זה? איך לומדים את ספר הימים כדרש? על זה המחבר לא עונה. <div>את מאמרו הוא מסיים במשפט:</div><blockquote class="tr_bq">אמנם גם כעת פליאה בעיניי שאף אחד מרבותינו הפרשנים לא הלך באופן עקבי בכיוון זה, כדי ליישב את הסתירות והשינויים בין ספר דברי הימים לספרי המקרא האחרים.</blockquote>גם בעיני יפלא... </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-3882392084167795526?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-85606401647510580652012-01-04T20:56:00.000+02:002012-01-04T20:56:17.930+02:00שמעון פרס איש החזון וראש עיריית בית שמש<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">מישהו הפנה את תשומת לבי היום לידיעה באינטרנט מיום י"ט בכסלו. ימים מועטים לפני פיצוץ פרשת בית-שמש. וזה לשון <a href="http://www.ladaat.net/article.php?do=viewarticle&articleid=14189">הידיעה</a> (ההדגשה שלי):<br /><blockquote class="tr_bq">לאחר קבלת פרס ניהול תקין 2009 ופרס ניהול תקין 2010, ותעודת "עיר איתנה כלכלית", קיבל ראש העיר הרב משה אבוטבול "אות מגשים ישראל יפה" מידי נשיא המדינה מר שמעון פרס.<br /> האות ניתן לבית שמש על שפיתחה ויצרה את רצועת ההתיישבות הנחוצה לפיזור האוכלוסין ממטרופולין תל אביב מזרחה ודרומה, ומאופיינת באיכות חיים ואיכות סביבה. ועל היותה של בית שמש מכשיר מרכזי לקליטת עלייה ולמיזוג גלויות ישראל, <b>וכן על מימוש הלכה למעשה של התיישבות רב תרבותית בחברה הישראלית: חילוניים, דתיים וחרדים.</b></blockquote><div><b><br /></b></div><div>ללא ספק אפשר לומר ששמעון פרס רואה למרחוק. </div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-8560640164751058065?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-36701468068677473762012-01-03T22:21:00.000+02:002012-01-03T22:21:03.069+02:00זמן רב<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><i>התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (<a href="http://www.kipa.co.il/jew/164/47216.html">קישור</a>). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה <a href="http://www.kipa.co.il/jew/%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94">כאן</a>.</i><br /><br /><a href="http://www.kipa.co.il/jew/164/46520.html">לפני מספר שבועות כתבנו</a> אודות דבריו של הרב ד"ר מיכאל אברהם הרואים את האידיאל של החזקת רב ע"י קהילה, מתן אפשרות לרב להתגדל בתורה על חשבון הקהילה. זאת כמובן אינה הדעה המקובלת כיום, שרב מוחזק ע"י הקהילה על מנת שהוא יתרום לה ולחבריה מזמנו לצורכיהם התורניים והרוחניים. ללא ספק נגישותו של הרב לקהילתו היא אחד מאבני היסוד של הרבנות הקהילתית כיום.<br /><br />על הרב שלמה מן-ההר זצ"ל, רבה של שכונת בית וגן, מספרת בתו הרבנית פועה שטיינר:<br /><blockquote class="tr_bq">"אבא השווה לא אחת את עבודתו של הרב לעבודתו של רופא. הוא טען וחזר וטען, שהוא צריך להיות נכון בכל עת ובכל שעה לפתוח את דלתו, להיות קשוב, להימצא למי שזקוק לו. הוא דאג שיותקן מכשיר טלפון על יד מיטתו, קו פתוח תמיד עשרים וארבע שעות ביממה – שמא יהודי רוצה לשאול שאלה בשעות הלילה, והיה אם לא ייענה, אולי יוותר על השאלה, וכך הוא עלול חלילה להיכשל בעבירה... אף בשנותיו האחרונות, כאשר הלך ונחלש, לא הסכים בשום פנים ואופן שננתק את הטלפון." (ההר הטוב הזה, עמ' 355)</blockquote>מנגד, פעמים שדווקא הנגישות הזאת של הרב מנוצלת לרעה בידי חברים הרואים ברב חבר לשיח בכל נושא ובכל שעה. בעיתון משפחה באנגלית התפרסמה לא מזמן כתבה בנושא מתח אצל רבנים. הכתבה פותחת בסיפור <a href="http://www.mishpacha.com/Browse/Article/1526/Stretched-to-the-Limit-">הבא</a> (התרגום מאנגלית שלי):<br /><blockquote class="tr_bq">"זה היה ב3:14 לפנות בוקר, לפי ספרות הלדים המאירים בשעון שעל יד המיטה, כשהרב התעורר והושיט את ידו לעבר הטלפון המצלצל. זה היה חבר קהילה, שהתנצל על השעה המאוחרת והסביר שזה שעת חרום. הסבתא של אשתו חלתה מאד, והיתה לו שאלה מסובכת בנושא יציאת הנשמה וחובותיה של אשתו.<br />בשלב מסוים בשיחה הרב שאל את בן-שיחו: "איך אשתך מתמודדת עם המצב?". "אשתי?", והיה רגע של דומיה מהצד השני של הקו, "אהה... לא דברתי איתה על זה עדיין. חשבתי, למה להעיר אותה אם זה יכול לחכות עד הבוקר?".</blockquote>סיפר לי חבר שבשנתו הראשונה ברבנות הקהילתית הוא שם לב שבכל יום שישי הוא מקבל שיחות טלפון בנושאים כבדים וארוכים מחברי קהילתו. בתחילה הוא לא הבין איך יכול להיות שנושאים כאלו כבדים עולים רק ביום שישי, היום שבו הוא אמור לעסוק בקניות ובהכנת שיעורים לשבת, כאשר במשך השבוע הפניות היחידות שהוא מקבל הן פניות של דברים פעוטים בלבד. כך הוא תמה, עד שיום אחד בצאתו מתפילת ערבית פנה אליו האדם שעמד לצדו ושאל אותו שאלה, הרב ענה לו: "זה נושא די מורכב, אולי נשב כמה דקות ונדבר על זה". האיש ענה לו: "אתה יודע מה, אני אתקשר אליך ביום שישי כשיש לי זמן. הערב אני קצת עסוק.". מאז אותו יום ענה הרב לכל מי שהתקשר אליו ביום שישי בבוקר: "אני מאד עסוק היום, מתי נח לך להיפגש ולדון בזה במשך השבוע?".<br /><br />בגליון ה200 של כתב העת המעיין שיצא לאור בשבוע האחרון, מופיעה רשימה של הרב יצחק וייס, רב בירושלים, בשם "<a href="http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=578">משולחנו של רב, הרהורים של פוסק הלכה</a>". אחת הנקודות, בהם הוא רואה חשיבות להזהיר בהם את הרב, היא בנוגע לזמינותו של הרב:<br /><blockquote class="tr_bq">"קיימת גם חובת הרב לראות את השואלת ולתת לה תשובה כהלכתה, לא רק באיכות - אלא גם בכמות, דהיינו בכל שעות היממה. כך שנינו במסכת שמחות פרק שמיני: וכשבאו רשב"ג ורבי ישמעאל גזרו עליהם שיהרגו, והיה רבי ישמעאל בוכה. א"ל רשב"ג מפני מה אתה בוכה, עוד שתי פסיעות אתה בגן עדן! אמר לו, על שאנחנו נהרגים כמחללי שבת וכשופכי דמים. אמר לו, שמא בסעודה היית סועד ובאה אשה לשאול על נידתה ואמר לה השמש ישן הוא, והתורה אומרת אם ענה תענה אותו והרגתי אתכם בחרב וכו', עיי"ש. נורא ואיום! ומאידך כמובן מוזהרים גם השואלים לא להכביד על הרב יותר מדי."</blockquote><br />השאלה היא מה יותר קשה, שהרב יהיה זמין כל הזמן או שהציבור יידע להעריך את זמנו של הרב?<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-3670146806867747376?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-3858533560216696242012-01-02T21:35:00.000+02:002012-01-02T21:35:57.958+02:00בחזרה ל"מכתב הרבנים"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">בימים האחרונים יצא לאור ועלה לרשת <a href="http://www.shaalvim.co.il/torah/hamaayan.asp">גליון ה200 של כתב העת 'המעיין'</a>. הגליון עמוס וגדוש במאמרים מרתקים, בעז"ה נזכיר חלק מהמאמרים גם בהמשך (בינתיים, אל תפספסו את מאמרו של ד"ר בנימין בראון המשיב למבקר את ספרו על החזון אי"ש מהגליון הקודם).<br /><br />כידוע לקוראי הבלוג, אני נמנה בין מעריציו של <a href="http://eitamhenkin.wordpress.com/">ר' איתם הנקין </a>ולכן ברור שמאמרו היה בין הראשונים שקראתי (עד כה קראתי כמחצית מהמאמרים בגליון). כותרת המאמר הוא '<a href="http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=583">על מכירת קרקע לגוים ו"מכתב הרבנים"</a>'. בניגוד למאמרים קודמים שלו ב'המעיין' שעסקו בהיסטוריה רבנית עם דגש לסביבת הרב קוק, מאמר זה הוא מאמר הלכתי ובו הוא מתפלמס בנושא מכירת דירות לגויים בארץ-ישראל ומכתב הרבנים שהתפרסם לפני שנה בנושא. ליתר דיוק, הדברים אתם הוא מתפלמס, בעילום שמו של בעל הדברים, הם לא אחר מאשר דברי הביקורת שכתב בזמנו הרב אהרן ליכטנשטיין (ראו <a href="http://www.kipa.co.il/now/41679.html">כאן</a>).<br /><br />דבריו של ר' איתם כתובים בצורה מעניינת מאד כהרגלו, תוך שהוא שוזר את הדברים עם הויכוח הגדול סביב היתר המכירה בשמיטה. עם זאת, אני מרגיש שבכל הנושא הזה של "לא תחנם" ו"לא ישבו בארצך" חסר הדיון בנוגע לחלות המצוות הללו על היחיד או על הציבור.<br /><br />באשר לביקורת שלו על דברי הרב ליכטנשטיין, כמדומני שהוא פספס את הנקודה בדבריו של הרב. דברי מכוונים בעיקר למשפט הבא של הרב ליכטנשטיין:<br /><blockquote class="tr_bq">כל שיטה וכל דעה שההישענות עליה או ההתייחסות אליה יכלו למתן את העמדה שננקטה בגילוי הדעת פשוט אינה קיימת.</blockquote>פירוש הדברים בשפה פשוטה: המציאות היא מורכבת, אך בעיני כותבי המכתב הכל כל כך פשוט. הרב ליכטנשטיין מצפה שלמציאות מורכבת תינתן התייחסות הלכתית מעט יותר מורכבת. <div><br /></div><div>לכן, כשהרב ליכטנשטיין כותב:</div><blockquote class="tr_bq">בנוסף, המסמך כולו בנוי כמעט בלעדית על שיטת הרמב"ם, שבהיותה קרובה להיבטים הנידונים בגמרא, הותירה גושפנקא בשלחן ערוך. אמנם, כל בר בי רב יודע שבין שיטת הרמב"ם לבין המהלך של בעלי התוספות קיים, תהיינה הסיבות אשר תהיינה, פער משמעותי. די לעלעל בדפים הראשונים במסכת עבודה זרה לגבי האיסורים הנידונים שם, או במקביל, בסוף הפרק הראשון באותה מסכת, כדי לראות עד כמה בעלי התוספות התאמצו למצוא כל פרצה וכל קולא אפשרית ביחס לאיסורים אלה. לדוגמא, כמה מבעלי התוספות סברו כי איסור השכרת דירה לגוי מצטמצם למקרה שבו הגוי צפוי להכניס עבודה זרה לתוכה. ברור שאיני בא להכניס ראשי בין הרים גדולים ולהתיימר להכריע בין בעלי התוספות לבין הרמב"ם, <b>אני רק מעיר כי הנכונות המתבקשת לכאורה לבחון גישות שיגבילו את האיסורים הקשורים בנידון, כשישנם כלים וחומרים שמאפשרים זאת, נעדרת לחלוטין מן המסמך. </b></blockquote><div>כלל לא מתחילים דבריו של ר' איתם האומרים:</div><div><blockquote class="tr_bq"> אולם אפילו לכשנאמר כדברים הללו, מסקנתם מוקשית ביותר: א. אחר שהוכרעה ההלכה בשו"ע כדעה מסויימת דווקא, היאך אפשר להלין על מי שהורו כפי שנפסק בשו"ע? וכי מי שפסק כפי שמפורש בשו"ע אפשר לכתוב עליו ש"הכניס את ראשו בין ההרים"? ואיזו פליאה יש על שלא נטו לספיקות לקולא באיסור שהוא דאורייתא לרוב הפוסקים? ב. מהי הרלוונטיות של חילוק שכזה בענייננו, הרי בדין "לא תחנם" מצאנו להיפך, שדווקא התוספות הם הסוברים לחומרא, שהעלו שהדין חל על כל הגויים, בעוד שבדעת הרמב"ם יש מי שנשאו ונתנו בזה לכאן ולכאן. סוף כל סוף לא מצאנו בדברי התוספות יסוד להקל באיסור מכירת קרקע לגוי. </blockquote>הדבר דומה בעיני ל'מכתב רבנים' שיצא בערב פסח בקריאה לבעלי מפעלים לקיים את ההלכה ולשרוף את חמצם. לאחר מכן יזדעקו רבנים שמכתב זה לא לוקח בחשבון שניתן למכור חמץ לגוי. או אז יבוא תגובתו של ר' איתם: "איזו פליאה יש על שלא נטו לספיקות לקולא באיסור שהוא דאורייתא לרוב הפוסקים?". <br /><br />לדעתי, דברי הביקורת של ר' איתם אינם מחלישים את דבריו של הרב ליכטשטיין ש"התבונה נראית נפגמת".<br /><br />נ.ב. למיטב זכרוני ההזדעקות של רבנים כנגד מכתב הרבנים היה בעיקר לאחר שהמכתב הנ"ל הופץ לכל הארץ, ולא הסתפקו רבני הערים המעורבות הנלחמים על גדרת נחלתם בהפצה מקומית.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-385853356021669624?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-75939519448206393282012-01-02T21:00:00.000+02:002012-01-02T21:00:23.492+02:00"יותר מאי פעם בתולדות הרבנות"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">שימו לב לדברים הבאים, מתוך טורו האחרון של הרב אליעזר מלמד ב"בשבע" (<a href="http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/11267/1">קישור</a>):<br /><blockquote class="tr_bq">דברים מוזרים נדפסו במוסף של עיתון 'בקהילה' כ"ז כסלו תשע"ב עמ' 31, וכה נכתב: "אין זה סוד שיותר מאי פעם בתולדות הרבנות, מייצגים הרבנים הראשיים הנוכחיים את דעת השולחן ערוך, וכופים בכל האמצעים שבידם את שלטון ההלכה. הראשון לציון הגאון רבי שלמה עמאר שליט"א, איש שכסתו וגלימתו מצויים בין פוסקי ההלכה הגדולים, לא יסיט לעולם קטע של 'בית שמואל' או 'פתחי תשובה' בלחץ שלטוני. הרב האשכנזי הגאון רבי יונה מצגר שליט"א, יליד ביתו ובכיר חניכיו של מורי הגר"ח גולדוויכט זצ"ל, מטיל את כל יוקרתו וכל כובד משקלו על כל דקדוק הלכתי".<br />יש לציין שבתולדות הרבנות כיהנו גדולי תורה עצומים, ובראשם מרן הרב קוק זצ"ל.<br />האם אין ראוי לחוס על בושתם של הדפים שנאלצו לשאת על גבם דברי הבל שכאלה?!</blockquote><div>אכן דברים מוזרים (<a href="http://ravtzair.blogspot.com/2011/12/blog-post_26.html">עכשיו צריך רק לחכות ולראות כמה זמן ייקח עד ש'בשבע' יראיינו את עורך 'בקהילה'</a>, כאילו שאחד מהשבועונים החרדיים אי פעם יערוך ראיון עם עמנואל שילה...)</div><div><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-7593951944820639328?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-80874511786837893532011-12-29T22:38:00.000+02:002011-12-29T22:38:13.509+02:00דת"לים עוסקים בחרדים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אינני זוכר עוד שבוע כמו השבוע החולף מבחינת העיסוק התקשורתי (הלא ממש חיובי) בציבור החרדי. משום מה, כמעט במקרה, הגעתי להרבה חומרים העוסקים בחרדים מבלי שיהיה להם כל קשר <a href="http://www.youtube.com/watch?v=4x3U5iXEZ34">לכתבה ששודרה בליל שבת</a> שעברה ושגרמה לפיצוץ התקשורתי השבוע (מי שלא צפה, לדעתי זה חובה. במיוחד לראות ולשמוע את החרדי העצבני במכונית).<br /><br />העיסוק שלי בחרדים התחילה בקישור ששם כאן בבלוג אחד הקוראים ל<a href="http://www.y-or.co.il/blog/2011/11/29/%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%93%D7%A8-%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D-%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%A8%D7%AA%D7%A7-%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%94%D7%99-%D7%90/#.TvyqojVDvbx">ראיון עם הרב מיכאל אברהם</a> ובו יש קישור ל<a href="http://www.y-or.co.il/blog/2011/11/29/%d7%9e%d7%9b%d7%aa%d7%91-%d7%97%d7%a9%d7%95%d7%91-%d7%a9%d7%a9%d7%9c%d7%97-%d7%94%d7%a8%d7%91-%d7%93%d7%a8-%d7%9e%d7%99%d7%9b%d7%90%d7%9c-%d7%90%d7%91%d7%a8%d7%94%d7%9d-%d7%9c%d7%9e%d7%a9%d7%92/">מכתב שכתב הרב מיכאל אברהם</a> למחנכי בנו לשעבר בישיבה חרדית.<br /><br />לאחר מכן התחלתי להאזין להקלטות של ימי העיון שנערכו בישיבת הר-עציון שעסקו במנהיגות. האזנתי בינתיים לשני חלקים ושניהם נגעו בציבור החרדי: רב שיח בנושא <a href="http://traffic.libsyn.com/torah/yemei-iyun-chanuka-revava-5772-hanhaga_toranit_tziburit.mp3">מקומם של רבנים בפוליטיקה</a>, ו<a href="http://traffic.libsyn.com/torah/yemei-iyun-chanuka-revava-5772-daat_torah-halevi.mp3">הרצאה בנושא דעת-תורה</a> (יתר ההרצאות <a href="http://torah.libsyn.org/webpage/category/%D7%99%D7%9E%D7%99%20%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F">כאן</a>). זה מצטרף לדבריו של הרב אהרן ליכטנשטיין (המסוכמים <a href="https://docs.google.com/open?id=0By_fNlfIAX9eN2QxNzc0ZWYtMmIxOS00ZDYwLWFmODEtODE1ODg4OGEyZTJj">כאן</a>) שנוגע גם הוא בנושא דעת התורה והמנהיגות בכלל ובציבור החרדי בפרט.<br /><br />מקור ראשון הוציאו לפני שבוע גליון מוסף מיוחד הנקרא <a href="http://musaf-shabbat.com/category/%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%a9%d7%91%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c-1-%d7%98%d7%91%d7%aa-%d7%aa%d7%a9%d7%a2%d7%91/">שבת-הגדול</a> (כן, שבת הגדול. כן, בחנוכה). בינתיים הספקתי לקרוא שני מאמרים מתוכו. שניהם עוסקים בחרדים (אבל לא רק): יואב שורק על <a href="http://musaf-shabbat.com/2011/12/25/%D7%91%D7%93%D7%94-%D7%9C%D7%9A-%D7%93%D7%AA-%D7%99%D7%95%D7%90%D7%91-%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A7/">דבקות בשקר כדי להצדיק אידאולוגיה</a>. ישראל לבקוביץ' על <a href="http://musaf-shabbat.com/2011/12/25/%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%9D-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%9C%D7%91%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5/">הדריכה במקום במסגרת לימוד התורה באופן המסורתי</a>. מאמר זה, השני, כתוב כאילו שהוא מפנה אצבע מאשימה לישיבות החרדיות-ליטאיות, אך בפועל הוא מערער על כל לימוד התורה הישיבתי-המסורתי. זה לא אומר ששאלותיו ותמיהותיו אינן במקומן, אלא שיש להתייחס בזהירות. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-8087451178683789353?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-19032742955818825762011-12-29T19:50:00.001+02:002011-12-29T19:50:40.712+02:00וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />הרמב"ם בהלכות מלכים ומלחמותיהם (פרק א' הלכה ה) כותב:<br /><blockquote class="tr_bq">אין מעמידין אשה במלכות שנאמר עליך מלך ולא מלכה, וכן כל משימות שבישראל אין ממנים בהם אלא איש.</blockquote>נושאי כליו של הרמב"ם כותבים שהמקור לדברי הרמב"ם הוא בספרי. אך ר' משה פיינשטיין באג"מ יו"ד ח"ב סי' מב כותב על רמב"ם זה:<br /><blockquote class="tr_bq">ואף שלא ידוע לי בעניי מקום לדבריו, דבספרי שציין הכ"מ והרדב"ז ומ"ע לא הוזכר אלא מלך ולא מלכה אבל דין כל משימות שלא יהיו נשים לא הוזכר שם, וצריך לומר שהוא סברת עצמו...</blockquote><br />והנה בספרי המופיע בפרוייקט השו"ת (מהדורת פינקלשטין, ניו יורק תשכ"ט, פיסקא קנז) מופיע כך:<br /><blockquote class="tr_bq">מלך, ולא מלכה... דבר אחר שום תשים עליך מלך, מצות עשה. לא תוכל לתת עליך איש נכרי, מצות לא תעשה. איש נכרי, <b>מיכן אמרו האיש ממנים פרנס על הציבור ואין ממנים האשה פרנסת על הצבור</b>.</blockquote><br />לעומת זאת, בהוצאות שונות של הספרי מופיע רק "מלך ולא מלכה". ראו כאן (<a href="http://www.daat.ac.il/daat/vl/sifri/sifri09.pdf">קישור</a>): <br /><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-rJe8qo8za4w/Tvyn8WXVFLI/AAAAAAAAAdE/8nq1EdB9erA/s1600/1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/-rJe8qo8za4w/Tvyn8WXVFLI/AAAAAAAAAdE/8nq1EdB9erA/s1600/1.jpg" /></a></div><div><br /></div><div><b>האם יש דרך לדעת איזה ספרי היה בפני הרמב"ם?</b></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-1903274295581882576?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-78606850918300535172011-12-26T21:49:00.001+02:002011-12-26T21:49:26.400+02:00כבוד תורתם של רבותינו<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">לפני כשבוע וחצי פרסם העיתון בשבע ראיון עם עורך העיתון משפחה. בגליון האחרון הופיע באורח יוצא מן הכלל תגובה בעילום שם לראיון הזה. התגובה כתובה בצורה מעולה לטעמי, הוא אינו מופיע באתר של בשבע (חוץ מבPDF). הנה הוא לפניכם (לחץ על התמונה להגדלה):<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-ZB9myAiqKII/TvjPlPYyRZI/AAAAAAAAAc4/TurHluIfJ6o/s1600/a7.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://1.bp.blogspot.com/-ZB9myAiqKII/TvjPlPYyRZI/AAAAAAAAAc4/TurHluIfJ6o/s320/a7.png" width="176" /></a></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-7860685091830053517?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-30543614975024887162011-12-25T07:37:00.002+02:002011-12-25T07:37:45.027+02:00שעות שוות - שיטת הרבי מקאמרנא<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">לפני כשבועיים פרסמנו רשימה בדבר חישוב <a href="http://ravtzair.blogspot.com/2011/12/blog-post_10.html">סוף זמן קריאת שמע כשעות שווה</a>, במקום שעות זמניות.<br /><br />אחד הקוראים שמשפחתו נצר לחסידי קאמרנא שלח לי סריקה של ההקדמה של סידור חסידי קאמרנא, "היכל הברכה". בהקדמה זו אפשר למצוא חומר נוסף בעניין שיטה מעניינת זו של חישוב השעות כשעות שוות. תוכלו לראות את הדברים <a href="https://docs.google.com/open?id=0By_fNlfIAX9eNjM0NzVlN2EtMGQ1Mi00YjI3LWE1Y2ItOTQwOWE4YTE0MzBk">כאן</a>. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-3054361497502488716?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-16909698410509354262011-12-25T07:29:00.000+02:002011-12-25T07:29:09.994+02:00"ויאמרו איש אל אחיו" - למה עכשיו?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><blockquote class="tr_bq">טז שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד, וְיִקַּח אֶת-אֲחִיכֶם, וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ, וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם; וְאִם-לֹא--חֵי פַרְעֹה, כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם.<br /> יז וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל-מִשְׁמָר, שְׁלֹשֶׁת יָמִים.<br /> יח וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ; אֶת-הָאֱלֹהִים, אֲנִי יָרֵא.<br /> יט אִם-כֵּנִים אַתֶּם--אֲחִיכֶם אֶחָד, יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם; וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ, שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם.<br /> כ וְאֶת-אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי, וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן.<br /> כא וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת.<br />כב וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר, הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד--וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם-דָּמוֹ, הִנֵּה נִדְרָשׁ.<br /> כג וְהֵם לֹא יָדְעוּ, כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף: כִּי הַמֵּלִיץ, בֵּינֹתָם.<br /> כד וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, וַיֵּבְךְּ; וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם, וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם, וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת-שִׁמְעוֹן, וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם. </blockquote><div><div><span style="background-color: white; font-family: David; text-align: justify;"><br /></span><br /><div style="text-align: justify;">בתחילה יוסף מציע לאחים לשלוח אחד להביא את בנימין ושהשאר יישארו במעצר במצרים. לאחר מכן כולם נשארים במעצר שלושה ימים. לאחר מכן יוסף חוזר בו מהצעתו ומציע הצעה חדשה: להשאיר אחד במעצר ושהשאר ילכו להביא את בנימין.</div><div style="text-align: justify;">הפסוקים הללו קשים מאד להבנה. </div><div style="text-align: justify;">א. מהו "ויעשו כן" המופיע בפסוק כ'?</div><div style="text-align: justify;">ב. מדוע הוידוי "אבל אשמים אנחנו על אחינו" מתרחשת כעת? האם במהלך 22 השנים שעברו מעולם לא עלתה על דעתם שאולי הם טעו? ואם לא, אז מדוע זה לא קרה במהלך שלושת הימים בו היו נתונים במעצר? </div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">כל עוד יוסף הציע לשלוח אחד להביא את בנימין, ההחלטה את מי לשלוח היא החלטה עניינית ומקצועית. מן הסתם האחים היו בוחרים לשלוח את מי שיכול לעשות את הדרך באופן הכי מהיר, או את מי שיש את מרב הסיכויים שיצליח לשכנע את יעקב לשלוח את בנימין. </div><div style="text-align: justify;">אך כאשר יוסף אומר שאחד יישאר במעצר וכל השאר יחזרו ליעקב, מתחילה ויכוח בין האחים מי הוא זה שיישאר מאחור (במקום שיש בו מן הסתם גם סכנת חיים). זהו "ויעשו כן" - האחים התחילו לדון מי יהיה זה שיישאר מאחור. בשלב הזה מתחילים האשמות ההדדיות, ואז יוצאת לה הוידוי "אבל אשמים אנחנו על אחינו". </div><div style="text-align: justify;">יוסף שומע את הדיון בין האחים ואת דבריו של ראובן. ייתכן שכעת הבין ששמעון היה האחראי הישיר לגורלו, או שהוא מנקה את ראובן לאחר דבריו "הלוא אמרתי אליכם", ולוקח את הבא בתור בפיקוד את שמעון. </div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><i>[מבוסס על פירוש הנצי"ב לתורה, העמק דבר]</i></div></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-1690969841050935426?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-89738670904246960792011-12-18T23:03:00.000+02:002011-12-19T21:25:35.785+02:00כמה רשמים אישיים מהתועדות י"ט כסלו של "תורת חב"ד לבני הישיבות"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">הלכתי ביום חמישי האחרון להתועדות י"ט כסלו של "תורת חב"ד לבני הישיבות" שהתקיימה בבנייני האומה בירושלים. תכננתי זמן רב מראש ללכת, אך כשהגיע יום חמישי בערב הייתי מותש כולי ומאד לא התחשק לי לנסוע לירושלים. אחרי התלבטות קשה, גררתי את עצמי לרכב ושמתי פעמי לעבר בנייני האומה. לא התאכזבתי. הגעתי למיטה רק בשעה מאוחרת מאד, אבל שמח ומרוצה.<br />לפני שנתיים השתתפתי בהתועדות של "תורת חב"ד" בבנייני האומה (כתבתי על כך <a href="http://ravtzair.blogspot.com/2009/12/blog-post_06.html">כאן </a><a href="http://ravtzair.blogspot.com/2009/12/blog-post_9203.html">וכאן</a>). אז היה מדובר על מעין מופע. הקהל ישב וצפה לעבר הבמה, שם היו מספר דוברים, מקהלה גדולה, תזמורת יפה וכד'. שנה שעברה לא יכולתי להשתתף, והשנה שוב הגעתי להשתתף, אך הארוע לבש פנים אחרות לגמרי.<br />הפעם היה מסודר כך שכולם יושבים באותו מפלס, רק דובר אחד דבר במהלך כל הלילה - הלוא הוא הגה"ח ר' יואל כהן, ה'חוזר' של הרבי. את הניגונים ליווה חיליק פרנק ועוד מספר נגנים, אך עיקר השירה היה מצד הקהל. המארגנים ניסו לשלב במהלך ההתועדות גם כל מיני מצגות. לדעתי, זה היה מיותר. אין צורך בפירוטכניקה, הדיבורים של ר' יואל כהן, יחד עם הניגונים והקהל הגדול, זה המתכון המושלם מבחינתי. אני התרגלתי שכל ההפקות של "תורת חב"ד" הן מלוטשות, כך שהתאכזתי קצת מכל מיני תקלות קטנות, כמו מיקרופון שלא עובד וכד', אך גם עם התקלות שהיו היה ארוע מרשים מאד ומבחינתי עלה על ההתועדות מלפני שנתיים. את התמונות מהארוע תוכלו לראות <a href="http://www.col.org.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%91%D7%93_%D7%94%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%94_%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%94%D7%97%D7%95%D7%96%D7%A8_%D7%A1%D7%97%D7%A3_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%92%D7%9C%D7%A8%D7%99%D7%94_65712.html">כאן</a>. שימו לב לגיוון בסוגי הכיפות והתסרוקות, וכן לגיוון העצום של גילאי המשתתפים - ממש מרשים, לדעתי.<br />אני מאד נהנה לשמוע את ר' יואל כהן מדבר, על אף שקצת קשה להבין את הדיבור שלו. בהתועדות ישב מאחורי אברך חב"די שתרגם סימולטנית עבור האנשים שישבו מסביבו, הוא הצליח להאזין לדבריו של ר' יואל ולחזור עליהם בעברית פשוטה כדי שאלה שישבו לידו יוכלו להבין. זה היה מרשים ביותר. בהתחלה זה קצת הפריע לי, היה לי מספיק קשה להתרכז ולנסות להבין את ר' יואל שלא ממש רציתי מישהו מדבר כל הזמן מאחורי, אך אחר כך גם אני עשיתי שימוש בשירותיו כשפספסתי כמה מילים והשלמתי אותם ע"י האזנה לאברך הנחמד שישב מאחורי.<br /><br />הנה אחד הרעיונות שר' יואל כהן אמר במהלך הלילה אודות החידוש של הבעל שם טוב בגילוי החסידות:<br />מסופר על הבעל שם טוב לפני התגלותו שהוא היה משוחח עם ילדים וילדות ושואל לשלומם ולמעשיהם, מתוך תקווה שעל שאלותיו יענו לו: "ברוך ה'". פעם אחת ניגש הבעל שם טוב ליהודי פרוש (מהנאות העולם הזה) שהיה יושב ולומד בבית הכנסת ושאל אותו: "איך הפרנסה שלך? האם חסר לך משהו?". הפרוש לא היה מעוניין שהבעל שם טוב יפריע לו והוא ניסה לסלק אותו. הבעל שם טוב אמר לו: הקב"ה יצר את עם ישראל כדי שיאמרו את תהלות ה' "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", ואם היהודי אינו יודע לומר "ברוך ה'" על כל מה שיש לו בעולם הזה הוא מפסיד מההנאה של הקב"ה.<br />הרבי שאל על הסיפור הזה: א. מדוע הבעל שם טוב לא שאל את הפרוש "איך הלימוד?", על זה הוא כנראה היה עונה "ברוך ה'", מה החשיבות לשאול דווקא על הפרנסה? ב. מן הסתם כשהפרוש אכל לפנות ערב חתיכת פת הוא בירך ברכת הנהנין וברכת המזון. בזה יש "תהלתי יספרו". אז לשם מה היה נצרך כל המפגש הזה עם הבעל שם טוב?<br />ההסבר הוא שבודאי הפרוש היה מברך ברכות הנהנין, אך הוא היה עושה זאת משום שיש הלכה בשלחן ערוך שצריך לברך, וכך גם ברכת המזון. הענין של "תהלתי יספרו" זה שהיהודי ירגיש ויפנים שהכל מהקב"ה, ולא רק לומר כך כי חייבים לומר כך. הסיבה שהבעל שם טוב לא שאל על הלימוד, ושאל על הפרנסה, זה כי פשוט להבין שהתורה מגיעה מהקב"ה, החידוש הוא להרגיש שגם הפרנסה וענייני העולם הזה מגיעים מהקב"ה.<br />לכן גם נהג הבעל שם טוב לשוחח עם הילדים, והוא לא הסתפק ללמד אותם שיש לומר "ברוך ה'" כשהם נשאלים לשלומם. וזה כי הוא רצה שהם יגיעו מעצמם לתחושה שהדברים מגיעים מהקב"ה. כמו שאדם שאין לו את ההרגשה הזו אומר בטבעיות ש"כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", כך האמירה שהכל מגיע מהקב"ה צריך להיות אצל היהודי בטבעיות. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-8973867090424696079?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-70344842344576390642011-12-18T20:17:00.003+02:002011-12-18T20:20:46.038+02:00כך איחדנו את צה"ל<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">לפני כשבועיים פרסמתי <a href="http://ravtzair.blogspot.com/2011/12/blog-post_02.html">דברים קצרים שכתב הרב חיים נבון </a>המציגים את הצעד הבא של הויכוח הציבורי אודות שירת נשים בצה"ל. לדבריו, יהיה זה ויכוח על פתיחת בקבוקים בשבת.<br />השבוע ב"עולם קטן" פרסם הרב אברהם וסרמן את הגירסא שלו לצעדים הבאים שעתידים לבוא עלינו לאחר הויכוח אודות שירת נשים בצה"ל (לחצו על התמונה להגדלה):<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-Hjt4HA8X-O0/Tu4to6aqAcI/AAAAAAAAAco/0CN--u8SpW4/s1600/waserman.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://1.bp.blogspot.com/-Hjt4HA8X-O0/Tu4to6aqAcI/AAAAAAAAAco/0CN--u8SpW4/s320/waserman.jpg" width="172" /></a></div><br />מן הסתם יהיו קוראים שיראו את שני הטורים כמשלימים זה את זה. אני רואה את הטור של הרב וסרמן כדוגמא מצוינת לתופעה עליה הצביע הרב חיים נבון בטור שלו. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-7034484234457639064?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-36368679660081684142011-12-17T21:16:00.000+02:002011-12-17T21:16:25.733+02:00דברים משונים מהימים האחרונים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">1. ביום חמישי האזנתי לרדיו לתוכנית בנושאים הלכתיים. הרב המשיב בתוכנית דיבר על הדלקת נרות בכל מיני מקומות. בין היתר הוא הזכיר גם הדלקת נרות עבור מי שיהיה במטוס והוא ציטט את הדברים הבאים של "בצל החכמה" (הרב בצלאל שטרן 1911-1989, חלק ד סימן קכז):<br /><blockquote class="tr_bq">ויותר נכון עצת מעלת כ"ת שליט"א בקונטרסו הנ"ל שיקח רק נר אחד ולא יותר לקיים עיקר המצוה נר איש וביתו וידליקנה במקום מושבו באוירון על שלחנו וטוב שיניחנה בתוך כלי וכדומה שלא יתראה כ"כ לאחרים שלא יפריעו לו ויכול להשאירם כך דולקים חצי שעה. ואם בכ"ז יפריעו לו ויצוו לו לכבותה, יסביר להם שלו אסור לכבותה ואם הם רוצים לכבותה אינו מוחה בהם, כי אז גם אם יכבוה יצא יד"ח דכבתה אזק"ל [=אין זקוק לה] ובאחרים אפי' כיבו אותה במזיד אזק"ל, זתוכ"ד ונכון הוא.</blockquote><br />התאריך על התשובה של "בצל החכמה" היא משנת תשל"ט. אינני יודע כיצד היה כותב כיום המחבר, אך היה מוזר לי מאד מאד לשמוע מישהו היום מצטט דברים אלו כהלכה למעשה. התלבטתי שמא הרב המשיב לא היה מעולם על מטוס...<br /><br />2. כמה דקות אחרי זה החלפתי תחנה והגעתי לשידור ישיר משיעורו של רב מפורסם שהתחיל את שיעורו בברכה לקהל:<br /><blockquote class="tr_bq">שהקב"ה בעז"ה ישלח לכל אחד ואחד ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו. </blockquote>חשבתי שאולי לא שמעתי נכון, והנה הוא שוב אמר את זה:<br /><blockquote class="tr_bq">השיעור מוקדש לרפואת החולה...., שהקב"ה בעז"ה ישלח לו רפואה שלמה. </blockquote>הקב"ה בעז"ה?! מה פירוש הביטוי הזה?<br /><br />3. מסתבר שיש עוד דברים בציבור החרדי שיכולים להפתיע אותי. הפובליציסט ישראל וורצל, הכותב ביתד-נאמן תחת שם העט פ.חובב פרסם את הפנינים הללו בטורו השבועי לפני שבוע (<a href="http://www.bhol.co.il/article.aspx?id=35586&cat=1&scat=50">קישור</a>):<br /><blockquote class="tr_bq">גם בתקופה השואה, כשהגרמנים ימח שמם וזכרם הפעילו את מכונת ההשמדה במלוא הקיטור - היהודים הוחזקו במחנות ההשמדה בבלוקים נפרדים לגברים ולנשים. אפילו חיות האדם האלה, התייחסו אל ההפרדה כדבר טבעי</blockquote>אין לי אלא להסכים עם דברים שכתב גונן גינת בטורו בישראל היום, שכנראה גורם זר השתלט על המחשבים של העיתון ופרסם את הדברים האבסורדיים הללו, והשאלה היחידה הפתוחה עדיין היא: מדוע אף אחד במערכת יתד נאמן טרם הגיש תלונה במשטרה על החדירה למחשבי העיתון?<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-3636867966008168414?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-45978936540705583882011-12-17T20:36:00.001+02:002011-12-17T20:36:24.990+02:00הדרת נשים, מאת: חיים ולדומירסקי<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div class="yiv80195558MsoNormal" dir="rtl" style="text-align: center;"><i>הטור הפופולרי של חיים ולדומירסקי מתוך "<b>עולם קטן</b>" חוזר לבלוג. אם אתם נהנים מטור הזה אתם מתבקשים להשאיר תגובה תואמת בתיבת התגובות. </i></div><div class="yiv80195558MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE"><br /></span></div><div class="yiv80195558MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בגדול העבודה שלנו כאן די הסתיימה. השלמנו בהצלחה את כל מטרותינו במרחב, עמדנו בהצלחה ביעדים והגשמנו את החזון הציוני. נשארו רק כמה נקודות קטנות לסגור ואפשר לשים וי גדול על כל העסק – <b>הדרת נשים</b>, תג מחיר והחופש להגיד לשון הרע. התרבות החילונית מערבית הגיעה לשיאה, המוסר מתנוצץ בכל פינה, מוסד חיי המשפחה מעולם לא היה במצב טוב יותר והטלויזיה בכלל איכותית ואיכות זו לא מילה גסה (למרות שמילה גסה דווקא כן נחשבת לאיכות כאן) ורק כמה דוסים מעצבנים מאיימים להחריב הכל. </span><span dir="ltr"></span></div><div class="yiv80195558MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">שלושה חיילים שסירבו להישאר באולם בעת הופעת חיילות מדירים שינה מעיני העיתונאים המודאגים, נבחרי ציבור מבועתים ואפי' מזכירת המדינה האמריקנית שבעלה, הנשיא לשעבר, בודאי יכול ללמד אותנו דבר או שניים על כבוד למין הנשי ואיך לא להתייחס לאישה כאובייקט. אל ייקל בעיניכם הדבר, אל תאמרו שהכתובת לא הייתה רשומה על הקיר. מדובר רבותיי בקצה קרחון שאחריתו מי ישורנו. מזל שעוד לא גילו שבהופעות בסניף בנ"ע עפולה צפון בשבוע הארגון נתנו לחניכות לרקוד על הבמה רק בתאורה אינפרא אדומה כשהציבור לובש אמצעי ראיית לילה. מזכ"ל האו"ם ודאי היה יוצא בגינוי חריף, שלא לדבר על ברלוסקוני. הלטהראן היינו ? לאפגניסטן דמינו ? </span><span dir="ltr"></span></div><div class="yiv80195558MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">ואם אתם חושבים שמדובר בנושא קטן ואיזוטרי, האזינו נא לנאומה הרהוט והקוהרנטי של מנהיגת האופוזיציה נטולת הפניות, ציפי לבני, מעל בימת הכנסת. לדבריה היא אפי' רצתה לשיר את הנאום (רק שכנראה הייתה לה בעיה עם הלחן, ע"פ השמועה היא הגיעה עם הטקסט לשלמה ארצי שילחין לה אותו, אבל הוא אמר לה "מצטער, גם לי יש גבולות"). בנאום, שודאי ייכנס לפנתיאון נואמי הכנסת, טענה ליבני שבעוד מצרים הופכת לדמוקרטיה חיננית ומתוקנת אנו הופכים לדיקטטורה לאומנית קיצונית שבה נשים לא יכולות לשיר. מסתבר, שאין מדובר בגחמה של שלושה חיילים אלא במדיניות שמוביל ראש הממשלה. מדיניות שבה יש (... שתייים, שלוש... ) <b>הדרת נשים</b>. ליבני התרפקה על העבר וחשפה גילויים מרעישים שבזמן התנ"ך לא הייתה בעיה הלכתית בנושא כי עובדה ש<b>מרים הנביאה </b>שרה. הציבור הדתי נאלם דום לשמע ההוכחה המרעישה (על אף שיש כאלו שטענו בתוקף כי היתה זו הופעת בצורת ומרים רק עשתה עם השפתיים).</span></div><div class="yiv80195558MsoNormal" dir="rtl" id="yui_3_2_0_1_1324146062522112"><span id="yui_3_2_0_1_1324146062522111" lang="HE">אך כמו שאמרנו זהו רק קצה הקרחון, השבוע פירסמה הצדקת יעל דן בתכניתה כי על תלמידה במוסד דתי (המקבל כסף מן המדינה!!!) נאסר להשתתף בתחרות שירה ואף איימו עליה כי ישעו אותה אם תעשה כן! והמוסד מקבל כסף מהמדינה, הזכרנו כבר? מה יהיה הסוף? איפה הגבול? עוד מעט יכריחו אותה גם לאכול כשר... והזכרנו כבר שהמוסד מקבל כסף מהמדינה??? וזה כסף שלנו. של המיסים שלנו. אז אנחנו נקבע, כן?<br />אין מה לעשות, בישראל 2012 יש (כולם ביחד...) <b>הדרת נשים</b>.</span></div><div class="yiv80195558MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">וכפי שציינתי גם הילרי קלינטון בפורום של חיים סבן (ורבותיי, הבן אדם הצליח לעשות מיליארדים מלמכור לאמריקאים סידרה יפנית דבילית עם אפקטים של גן ילדים, אז כדאי להקשיב למה שהולך שם) מזועזעזעת מההפרדה שיש בחלק מהאוטובוסים בישראל בין גברים לנשים וזה מזכיר לה איך שהיו מתייחסים בארה"ב לשחורים באוטובוס, רק שכאן דווקא השחורים מתנהגים ככה. גם מהמקרה של (יותר חזק...) <b>הדרת הנשים</b> בצבא היא מזועזעת והגלים שעוררו שלושת הבייני"שים מסתבר עברו אוקיינוסים רבים עד אליה וזה ממש ממש ממש מזכיר לה את אירן. כלומר, חוץ מהקטע עם הפצצת אטום שקצת פחות מעניין אותה.</span></div><div class="yiv80195558MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">בקיצור חברים יקרים, אנו נדרשים לבדק בית רציני, לא ייתכן שאנחנו נתקע מקלות בגלגלים של התרבות המערבית. הכל הולך כאן באמת ממש נהדר ורק אנחנו מחרבים את הכל עם השטויות שלנו. למה להלחיץ את ציפי? למה לזעזע את הילרי? בואו נשיר כולנו יחד "בנים - יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. בנות -...".</span></div><div class="yiv80195558MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">לתועלת הציבור צירפתי כאן נוסח קצר לאומרו בפני שלושה להועיל מפני <b>הדרת נשים</b> – </span></div><div class="yiv80195558MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">"הריני מוסר לפניכם הודעה שכל אישה שהדרתי, בין במזיד, בין בשוגג, בין בהקיץ, בין בחלום, תהא זאת ההדרה בטלה ומבוטלת. בכלהון אתחרטנא בהון ע"פ הלכות גברים יהודאין וע"פ צו בית משפט ומעתה מקבל אני שלא להדיר שום אישה בין במרחב הפרטי ובין במרחב הציבורי וכשם שיהיו מותרין בבית דין של מטה כך יהיו מותרים בבית דין של בייניש, הריני כפרת מנעלה".</span></div><div class="yiv80195558MsoNormal" dir="rtl"><span lang="HE">למיילים ולפימיילים <a href="mailto:valdomh@gmail.com" rel="nofollow" target="_blank" ymailto="mailto:valdomh@gmail.com"><span dir="ltr" lang="EN-US">valdomh@gmail.com</span></a><span dir="rtl"></span><span dir="rtl"></span> .</span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-4597893654070558388?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-78877696327088697352011-12-13T22:42:00.000+02:002011-12-13T22:42:35.121+02:00תג מחיר בבסיסי צה"ל<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אני בדרך כלל נמנע מלעסוק בנושאים כאלה, וכנראה שאחרי התגובות הנזעמות שאקבל על הטור הזה אחזור לשתיקתי בנושא, אך מכיוון שאני מרגיש שהקול שלי לא נשמע עד כה במרחב הציבורי, אני מעוניין להשמיע אותו.<br /><br />אני חושב שפעילות תג מחיר בבסיסי צה"ל, דהיינו להיכנס לבסיס צה"ל להתפרע ואפילו לזרוע הרס, הינה פעילות לגיטימית במשטר דמוקרטי, כשם שפעילות של קבוצות מסוג <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Greenpeace">greenpeace </a>הינן לגיטימיות. זה לא אומר שהאנשים שעושים את הפעילות הלא חוקית הזאת לא צריכים להיענש. הם בודאי צריכים להיענש. אך גם הזכות לעבור על החוקים ולהיות מוכנים להיענש על כך היא זכות לגיטימית במשטר דמוקרטי. גם greenpeace עשו פעולות מאד לא נעימות, שגרמו להפסדים כלכליים גדולים, ובחלקם היו מנוגדים לחוק, אך הם לגיטימיות.<br />בניגוד לכל מי ששמעתי היום, אני עושה חלוקה ברורה בין סוגי ה"תג מחיר". פעילות שיש בה אלימות כלפי קצינים, פעילי שמאל, או ערבים היא בעיני לא לגיטימית. פעילות תג מחיר שיש בה פגיעה בתושבים פרטיים (יהודים או ערבים), שיש סיכוי טוב שהם בכלל לא מעורבים בכל מה שהתרחש, גם היא בריונות לא לגיטימית. אבל, פעילות שיש בה פגיעה בסמלי השלטון, היא כן לגיטימית.<br />בעיני יש מדרג ברור מאד בדרגת החומרה בין פעילות תג מחיר כנגד מסגדים וכפרים ערביים לבין פגיעה ברכוש של המדינה או של צה"ל. הראשון הוא חמור פי כמה מהאחרון. הראשון מופנה כנגד מי שכלל לא אחראי למצב שכנגדו מפגינים ושעליו גובים את תג המחיר. האחרון מוגדר בשליט באזור ואחראי ישירות על כל המתרחש בו והוא הכתובת הכי ברורה למחאה.<br />הבעיה בסיפור הנוכחי של תג מחיר בבסיסי צה"ל זה שאנחנו מרגישים שצה"ל הוא חלק מאיתנו, בשר מבשרנו. זה נכון. אבל אנשים בריונים שאחזו, וחלקם עדיין אוחזים, בהגה השלטון במדינה החליטו להכניס את צה"ל למאבק הפוליטי והאזרחי הזה. הם לא הסכימו להימנע משימוש בצה"ל בהתנתקות ולא בפינויים אחרים ועל פי השמועות תכננו גם אמש לעשות שימוש בצה"ל לצרכים שאין בינם לבין הגנה לישראל שום דבר. אותם מנהיגים שהחליטו להשתמש בצה"ל לתועלתם הפוליטית, הם האחראים לכך שפעולות תג מחיר מכוונות כנגד צה"ל.<br /><br />אני גם ער לבעיות שבעמדה שאני מציג:<br />- מדרון חלקלק: אותם אלה שמבצעים את פעולות תג המחיר אינם מבחינים בין פגיעה במחנה צבאי שהיא לגיטימית בעיני לבין פגיעה בכפר ערבי או מסגד שאינה לגיטימית בעיני. האמירה שלי תדרדר אותם לתחתית המדרון. אינני בטוח שזה נכון. אם זה נכון, על אף כל הבעייתיות של מדרונות חלקלקים, אני מוכן לסגת מעמדתי.<br />- זה לא משרת את המטרה ופגע בדעת הקהל: לא אמרתי שזה משרת! אמרתי רק שאם מישהו חושב שזה כן משרת ולכן הוא עושה את זה, אזי זה לגיטימי. <br /><br />דבר אחרון שיש לי לומר בנושא זה לדובר צה"ל, תא"ל יואב פולי מרדכי, שהוציא היום את ההודעה הבאה:<br /><blockquote class="tr_bq">צה"ל רואה בחומרה רבה מעשים אלו אשר מכוונים כנגדו וכנגד חייליו, ומסיתים אותו מעיסוק במשימתו העיקרית היא הגנה על אזרחי ותושבי המדינה. </blockquote>איפה היית בהתנתקות? איפה?</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-7887769632708869735?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-50883518671598542792011-12-13T20:20:00.000+02:002011-12-13T20:20:14.143+02:00דרושה יועצת<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><i>התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (<a href="http://www.kipa.co.il/jew/164/47025.html">קישור</a>). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה <a href="http://www.kipa.co.il/jew/%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94">כאן</a>.</i><span class="Apple-style-span" style="color: #333333; font-family: 'Trebuchet MS', Verdana, Arial, sans-serif; font-size: x-small;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;"><i><br style="background-color: #eeeecc; text-align: right;" /></i></span></span><br />בשבועות האחרונים מתנהל בארץ דיון ער בנוגע למקומה של האשה במרחב הציבורי. דיון הנקרא בפי כל סוגית הדרת הנשים. הפעם נעסוק גם אנו בהיבט מסוים של סוגיה זו.<br /><br />נתחיל במקרה שארע בארצות הברית אליו נחשפתי לפני מספר חודשים דרך האינטרנט. מכיוון שעתה אינני מוצא לכך זכר במרחבי הרשת, אני כותב מתוך הזכרון ומשמיט בכוונה פרטים מזהים כדי למנוע טעויות. באחד הריכוזים הגדולים של הדתיים בארצות הברית, מקום בו קיים מספר לא קטן של קהילות גדולות ומבוססות, החליט הרב של אחת הקהילות כי כדי לעודד את בני ובנות קהילתו לשמור על הלכות טהרת המשפחה יש צורך שתתפקד במקום יועצת הלכה. למי שלא מכיר את המונח, יועצת הלכה היא אשה שלמדה בעיון הלכות נדה וטהרת המשפחה והיא הגיעה למצב בו היא מסוגלת לענות על שאלות רבות בתחום הלכות נדה, ולא פחות חשוב - היא יודעת להבחין בין שאלות שהיא מסוגלת לענות עליהן ובין שאלות שעליה להתייעץ ולפנות לרב פוסק שיכריע בהן. ובכן, הרב קיבל החלטה שהימצאותה של יועצת טהרה במקום הוא חשוב וחיוני לשמירת המצוות של בני קהילתו, והוא התחיל לחפש מימון עבור יועצת. הוא פנה לשאר רבני הקהילות בסביבתו ואחד אחרי השני כולם סרבו לשמוע על כך. חלקם מטעמים טכניים שלא ראו צורך לזה בקהילתם, וחלקם סרבו מטעמים אידיאולוגיים שאל לאשה לענות על שאלות הלכתיות, ובכך לקחת חלק מתפקידו המסורתי של הרב עצמו. הרב שיזם את הרעיון לא התייאש, פרס את העובדות בפני בני קהילתו וביקש מהם לממן תפקיד של יועצת הלכה לטובת הקהילה. הקהילה הסכימה, היועצת המתאימה אותרה, והפרויקט יצא לדרך.<br /><br />כחלוף שלוש שנים מכניסתה לתפקיד, פרסמה היועצת מעין סיכום לתקופת עבודתה בקהילה. עבודתה בקהילה כללה לא רק מתן מענה לשאלות אלא גם מסירת שיעורים בנושא טהרת המשפחה ונושאים אחרים. היא מסרה שהיא תיעדה כל שאלה שהגיעה אליה ואיך היא טיפלה בה: ענתה על המקום, ביקשה להיפגש עם השואלת, הפנתה את השאלה לרב וכיו"ב. סיכום התיעוד הוליד את הנתון המדהים הבא: בשלוש השנים בהן תיפקדה, היא קיבלה קרוב לשלושת אלפים שאלות (!).<br /><br />למי שאיננו בקיא במספר השאלות המגיעות לרבנים בקהילות דתיות, הנה נתון נוסף שמצאתי במרחבי הרשת (<a href="http://www.jewishjournal.com/health/article/expert_in_jewish_law_womens_health_offers_intimate_help_20111102/">קישור</a>), גם הוא מקהילה בארצות הברית: יועצת הלכה שנכנסה לתפקידה באחת הקהילות קיבלה בשנתה הראשונה שם כמאה וחמישים שאלות בנושא טהרת המשפחה. הרב של הקהילה מסר שבשנה לפני בואה של יועצת ההלכה, הוא קיבל שלוש (!) שאלות בנושא.<br /><br />סיפור היועצת שקיבלה בממוצע כאלף שאלות בשנה, מעיד יותר מכל דבר אחר כי הרב שדחף להבאת היועצת - חש נכון את רחשי הלב בקהילה, כמו גם שהיועצת נתנה שירותים לא רק לנשות הקהילה שמימנו אותה, אלא לנשים רבות בכל האזור. לא שזה גרם לרבני הקהילות האחרות לרצות להשתתף במימון, כמובן...<br /><br />עתה בואו נטוס חזרה לארץ. מה היה קורה בארץ אם רב קהילה היה פונה לבני קהילתו ומציע להם להעסיק במשרה חלקית יועצת הלכה? זה כמובן תלוי באופי הקהילה, אך יש סיכוי טוב שחלק מחברי הקהילה היו רוצים לומר לרב: "תשמע, אנחנו לא מבינים עדיין למה אנחנו צריכים לממן אותך, בטח שלא נממן מישהי נוספת שסך הכל עונה על שאלות". חלק אחר אולי היה אומר: "ואשתך, היא לא יכולה לעשות את הייעוץ הזה?".<br /><br /> לקראת כתיבת הטור הזה התייעצתי ביועצת הלכה שאני מכיר, המתגוררת בקהילה תורנית במרכז הארץ. היא כמובן אינה מועסקת ע"י הקהילה, אלא במקרה גרה במקום. כיוון שכך, היא גם לא מפרסמת את "שירותיה", ונשים פונות אליה בטבעיות סתם כך מפני ששמעו שהיא גם יועצת הלכה. לדבריה, היא עונה בממוצע על שתי שאלות ליום. זהו מספר עצום! למענה הטלפוני של מדרשת נשמת, המוסד האחראי להכשרת יועצות הלכתיות, מגיעות בכל ערב עשרות שאלות. זאת, בתחום שחלק גדול מן השאלות כלל לא ניתן לשאול דרך הטלפון. המסקנה שלי מכך היא כי גם בקרב קהילות רבות בארץ ישנה דרישה סמויה ליועצת הלכה בדיוק כמו בקהילות רבות בארצות הברית.<br /><br />רבני קהילות רבים שוברים את הראש כיצד להביא ליתר מודעות את נושא הלכות טהרת המשפחה אצל בני קהילתם. חלקם מקדישים שיעורים מיוחדים לנושא מספר פעמים בשנה, חלקם מפיצים עלוני מידע בנושא ברשימת התפוצה הקהילתית, חלקם מעדיפים להקדיש את מאמציהם לתחומים אחרים בעבודת ה' מתוך מחשבה שלא הם יצליחו להביא לשינוי בהרגלים בתחום האינטימי.<br /><br />אין לי ספק שכל פעילות מצד הרב הקהילתי להגברת המודעות בנושא של טהרת המשפחה נושאת פרי. עם זאת, אחרי שיש בידינו נתונים על התנופה האדירה שהימצאותן של יועצות הלכתיות תורמות בתחום, האם נוכל, אנו רבני הקהילות, להפטיר כדאשתקד שעשינו את כל המוטל עלינו בתחום?</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-5088351867159854279?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-70650030304999827202011-12-12T22:15:00.000+02:002011-12-12T22:15:14.142+02:00משהו על לימוד תורה לנשים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><i>בעקבות הרשומות האחרונות בדבר <a href="http://ravtzair.blogspot.com/2011/12/blog-post.html">הרבי והאבולוציה</a> (וגם <a href="http://ravtzair.blogspot.com/2011/12/blog-post_05.html">כאן</a>) ובדבר <a href="http://ravtzair.blogspot.com/2011/12/blog-post_04.html">תוכנית הלימודים באולפנות</a>, שלח לי ר' מנדי ברונפמן את הדברים הבאים בדבר משנת הרבי מלובביץ' <span class="Apple-style-span" style="font-size: x-small;">(אנחנו עוסקים בו הרבה לאחרונה, זה כנראה בהשראת י"ט כסלו החל השבוע...)</span> בנוגע ללימוד תורה לנשים:</i><br /><div><br /></div>בנוגע לסוגיית מעמד האשה, הרבי זצ"ל עמד על כך פעמים רבות, כי האישה היא העיקר של הבית. חוץ מההיבטים החשובים של ניהול, ארגון ודאגה לכל צרכי הבית מבחינה חומרית, האישה היא גם בעלת השפעה חינוכית עצומה על בני הבית - ילדיה ובן זוגה כאחד. לא בכדי, אם כן, היא מכונה "עקרת הבית". אכן, האישה היא באמת היסוד והבסיס של חיי המשפחה כולה. השילוב של דאגתה, מסירותה והרוך והחמימות שהיא מפגינה – מעמיד אותה בתפקיד המשפיע הגדול על רוח הבית. אך מלבד זאת, ומעל לזאת, נשים הן היום משכילות, ובעלות כישורי הצלחה בחיים המודרניים במידה שווה לזו של הגברים. הן לומדות לימודים גבוהים, נושאות בתפקידים בכירים בכל תחומי החברה, ומגיעות להישגים נהדרים בכל ההיבטים.<br /><br />אין שום סיבה, אפוא, כך אומר הרבי, שהאישה לא תיטול חלק בתלמוד התורה. להיפך, כל הגורמים מצביעים על כך שעל האישה מוטל היום צורך אמיתי ללמוד תורה באופן רציני ומשמעותי. ראשית, עליה לקיים את המצוות שהיא חייבת בהן, ובכדי לדעת כיצד לקיימן כראוי עליה ללמוד אותן. יש לזכור, למשל, שהאישה חייבת במצוות כמו אהבת ה' ויראת ה', ומצוות רבות נוספות, ובלי ללמוד תורה ופנימיות התורה ומחשבת התורה, איך היא תצליח לקיים את המצוות הללו? שנית, אם האישה עוסקת בהצלחה בכל תחומי החיים, על אחת כמה וכמה שעליה לעסוק גם בתלמוד תורה! <br /><br />בשיחתו לקראת ברכת החמה בשנת תשמ"א, בשבת פרשת החודש, התייחס לשאלה ההלכתית האם נשים משתתפות בברכת החמה. הרבי הביע אז את דעתו הברורה שנשים תברכנה ברכת החמה בשם ומלכות וברוב עם.<br /><br />באותה הזדמנות התייחס הרבי לסברת האומרים שנשים לא תברכנה ברכת החמה (ברוב עם על כל פנים), בגלל הכלל ש"כל כבודה בת מלך פנימה". וזה תורף הדברים שאמר אז הרבי:<br /><blockquote class="tr_bq">"היו זמנים שבגלל העניין דכל כבודה בת מלך פנימה כמעט ולא יצאה האשה מהבית והסתייגה אפילו מהליכה לבית הכנסת. ועל דרך זה לא היו חדרים ובתי החינוך כי אם לילדי ישראל ולא לילדות, מחמת החשש שעל ידי הליכתן ברחוב תהיה ח"ו פריצה בגדרי הצניעות, ואולי יפגשו עם כאלה שפגיעתם רעה וכו'.<br />"אבל בימינו נשתנה המציאות, כי נשתנה מצב העולם ותהלוכותיו, וכבר אי אפשר לקיים את העניין דכל כבודה בת מלך פנימה כפי שהיה בדורות שלפני זה. ומעשים בכל יום הם שנשים שומורות תומ"צ ובנות ישראל שחונכו על טהרת הקודש וכו' יוצאות בחוץ והולכות ברחוב אפילו לדברי הרשות... [ואפילו מקדמת דנא נוסדו בהסכמת כל גדולי ישראל בתי ספר ומוסדות חינוך לבנות ישראל, דכיון שבלאו הכי יוצאות מחוץ לבית, ויש מקום לחשוש להשפעות בלתי רצויות מבחוץ כו', תקנו להן בתי ספר לבסס ולחזק התלמידות באופן כזה שיוכלו לעמוד בתוקף נגד הרוחות הבלתי מצויות המנשבות בעולם].<br />"מה שכן אפשר לפעול, וצריכים לפעול, הוא שהליכתן והנהגתן של נשי ובנות ישראל מחוץ לבית תהיה בדרכי הצניעות, ברוח של "פנימה" – צניעות וקדושה...<br />"ועל פי הנ"ל פשוט, שכאשר מדובר בעניין של קדושה, תפילה בבית הכנסת ולימוד התורה בבית הספר וכל כיוצא בזה, אין מקום בימינו אלה למנוע נשי ובנות ישראל מהליכה לדבר המצווה דווקא על יסוד הכלל דכל כבודה בת מלך פנימה ואדרבה: כיון שבלאו הכי יוצאות הנה לרשות הרבים כנ"ל, יש להשתדל ככל האפשרי שהליכתן תהיה קשורה ומיועדת לעניינים הקשורים לתורה ומצוותיה".</blockquote><br />זה לגבי השתתפות נשים בחיים היהודיים בהיבט של המעשה.<br /><br />באחת השיחות הוסיף הרבי גם לגבי ההיבט של תלמוד תורה (תורת מנחם התוועדויות תש"נ, ח"ג, עמ' 171): "בדורות שלפנינו לא היו מוסדות חינוך לבנות... ואף על פי כן בדורות האחרונים ייסדו גדולי ישראל מוסדות חינוך לבנות בראותם שזהו צורך הזמן ("עת לעשות לה'..."), דכיוון שבלאו הכי יוצאות מבתיהן ומקבלות השפעה מבחוץ כו', בהכרח לייסד עבורן מוסדות חינוך שבהם יקבלו חינוך הכשר ועד לינוך על טהרת הקודש.<br /><blockquote class="tr_bq">"ומזה מובן גם בנוגע ללימוד תורה שבעל פה (נוסף על לימוד ההלכות הצריכות להן) – שכיוון שבלאו הכי לומדות הנשים והבנות לימודים שונים שעל ידם "נכנס בהן ערמומית", הרי לא זו בלבד שמותר להן ללמוד תורה שבעל פה, אלא יתירה מזה, על פי טעם הלכה זו עצמה – צריך ללמדן תושבע"פ, לא רק לימוד הלכות פסוקות בלי טעמיהן אלא גם לימוד טעמי ההלכות, ועד לשקלא וטריא שבתורה, שמטבע האדם (איש או אשה) שחפץ ומתענג יותר בלימוד זה, שעל ידי זה תהיה אצלן התפתחות החושים והכשרונות ("ערמומית") ברוח תורתנו הקדושה".</blockquote>אגב, הרבי מוסיף שם הערה מעניינת: "ולהעיר, שעניין זה הוא מהחידושים לטובה שבדורות האחרונים...".<div><br /></div><div><i>עד כאן דבריו של ר' מנדי ברונפמן. </i></div><div><i><br /></i><i>מעניין, אגב, להשוות לדברים הבאים של הרב אהרן ליכטנשטיין בספר מבקשי-פניך (עמ' 169-170):</i><br /><blockquote class="tr_bq">הרב הדגיש מאוד את הסיבה לעודד לימוד תורה לנשים. הרב החשיב את לימוד התורה, באמת ובתמים, לא בתור סיסמה. הוא חשב באמת: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". הוא חשב שיצר הרע פועל אצל נשים לא פחות מאשר גברים, ממילא, או שאינך שולח אותן לאוניברסיטה, ואז אתה מוציא אותן מהמעגל ההשכלתי, התרבותי. ואם אתה שולח אותן, הן אינן מצוידות בתבלין של התורה שיגן עליהן.<br />כיוון שהוא היה בעד שנשים תלמדנה השכלה רחבה ותשתלבנה בתרבות, ממילא הוא באמת חשב שחשוב, חשוב מאד, שהן תלמדנה תורה. בכל מקרה, גם אלמלא הסכנות והסיכונים התרבותיים, הוא בכל מקרה היה מעודד את זה שהן תלמדנה.<br />אני זוכר ישיבת ר"מים שהיתה בישיבה שלנו, אולי לפני עשרים שנה... ר' יעקב מדן דפק על השלחן, ואמר: לא יעלה על הדעת שללמוד תורה יהיה אסור לבחורה, אבל היא תוכל לקרוא איזשהוא ז'ורנל לנשים! זהו משפט שהרב היה יכול לחתום עליו בעיניים עצומות. </blockquote></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-7065003030499982720?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-69492270226675170662011-12-10T23:08:00.001+02:002011-12-10T23:19:59.672+02:00וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">המאבק בין יעקב למלאך מתואר בפסוקים הבאים (בראשית לב):<br /><blockquote class="tr_bq">כה וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. כז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי. כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב.</blockquote><br />רוב הפסוקים בתיאור הזה כתובים באופן שהקורא אינו יכול לדעת מי נושא הפסוק.<br />כך לדוגמא כשהתורה אומרת לנו "וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו" איננו יודעים עדיין במי המדובר - האם יעקב לא יכול למלאך או שהמלאך איננו יכול ליעקב? דומני שגם אחרי קריאת המשך הפסוק "ותקע כף ירך יעקב", שמשם אנו מבינים את תחילת הפסוק ש"ויגע בכף ירכו" מוסב על המלאך שנוגע בכף ירכו של יעקב, עדיין אי אפשר להיות בטוחים שמי ש"לא יכול לו" הוא המלאך. ייתכן לקרוא את הפסוק גם באופן הבא: וירא יעקב כי לא יכול למלאך, ויגע המלאך בכף ירכו של יעקב.<br />כך גם בהמשך, לא ברור לקורא מיהו האומר "שלחני כי עלה השחר" עד שאנחנו קוראים את פסוק כ"ח, שאז מסתבר שיעקב הוא המשיב.<br /><br />חשבתי שאולי פסוקים אלו נכתבו באופן המעורפל הזה כדי לתת לקורא את תחושת המאבק. בעוד המאבק מתרחש, קשה למתבונן מבחוץ, ולפעמים גם לנאבק עצמו, לדעת ידו של מי על העליונה. רק בגמר ההתאבקות מסתבר מיהו המנצח, הגם שייתכן שהוא גם פצוע. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-6949227022667517066?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-21395868954134887752011-12-10T22:54:00.001+02:002011-12-12T07:50:09.763+02:00שזמן קריאת שמע כל יום שווה?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><blockquote class="tr_bq">ופה מקום אתי להעיר שמאד אני נבוך על שיטת כמה גדולים וצדיקים שהורו שזמן ק"ש כל יום שוה, והיינו בשעה תשע לשעון שלנו, שבני מלכים קמים תמיד בשעה אחת בשלש שעות שוות, ועיין היטב בפירוש הגה"ק מקאמרנא למשניות ריש ברכות, ומאד יש לתמוה עיהם דהא ודאי דיני התורה כמבואר במשנה אינם כפי שעון שלנו שהנכרים המציאו לפני מאה שנה ויותר. רק השעות תלויים בשמש כפי שעון ערבי שמשנים כל יום להתאים לשקיעת החמה, ולהשיטות דזמן ק"ש שעות שוות הכוונה שהזמן כל יום כ"א שעות אחר חצות היום שקדם, וכשם שזמן חצות משתנה כמעט כל יום ובתקופות השנה בלערך עשרים מינוט ויותר, כך זמן ק"ש משתנה והיא תמיד שעות שוות כ"א שעות אחר חצות היום כמ"ש, ומאד יש לתמוה על הגדולים שלא עמדו בזה רק דימו שהשעה תשע בשעון שלנו (האמיתי לפי המקום) היא סוף זמן ק"ש, והאמת שגם להאי שיטה נמי משתנה כפי השמש כמ"ש ודו"ק היטב כי קיצרתי. </blockquote><i>מתוך: הרב משה שטרנבוך, מועדים וזמנים, חלק ב', סימן קנה, עמ' קיא בהערה - במהדורה תשכ"ח. </i><br /><br /><b>האם מאן דהוא יכול להאיר את עיני ולהחכים אותי במה המדובר? מיהם הגדולים וצדיקים שהורו שזמן קריאת שמע כל יום שוה? מהם דברי הגה"ק מקאמרנא והיכן ניתן למצוא אותם? </b><br /><b><br /></b><br />עדכון:<br />יישר כחו של תלמיד חכם אחד מפורום הרבנים ששלח לי את הדברים הבאים מתוך ספרו ההלכתי, שלחן הטהור, של הרבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל מקומרנא (ראו את המקור ואת הערות השוליים <a href="http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9003&st=&pgnum=84">כאן</a>):<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-hN64VnP1DwU/TuPRJunHhWI/AAAAAAAAAcY/606MPAcejZo/s1600/shulhan.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="400" src="http://1.bp.blogspot.com/-hN64VnP1DwU/TuPRJunHhWI/AAAAAAAAAcY/606MPAcejZo/s400/shulhan.png" width="391" /></a></div><br />עדכון ב':<br />רעיון זה של שוות שוות, בניגוד לשעות זמניות מופיע כבר בתרומת הדשן סי' קכא:<br /><blockquote class="tr_bq">שאלה: הא דקי"ל כר' יודא אוכלים כל ארבע ולא יותר. בשנת העיבור שהיום מאריך בגבולינו, שבסוף ארבע עדיין כמו ג' שעות עד חצות, עד אימת שרי לאכול חמץ? עד ב' שעות קודם חצות לעולם, או נימא דכי שלימא להו ד' שעות מתחילת היום לעולם אסור באכילת חמץ?<br /> תשובה: יראה מתוך ההלכה דלעולם שרי לאכול עד ב' שעות קודם חצות. ואע"ג דמסיק רבא דטעמא דרבי יודא גזירה משום יום המעונן, וארבע זמן סעודה לכל היא; ולהך שינוי נוכל לומר דלעולם אפילו בימים הארוכים זמן סעודה היא בארבע מתחילת היום, לאחר ד' שלים ליה זמן סעודה, ויש כאן לגזור משום יום המעונן. מ"מ הואיל ולשינויא קמא דאדם טועה ב' שעות אין לאסור לעולם רק ב' שעות קודם חצות כדמוכח התם. אע"ג דמסיק בשינויא אחרינא אגופא דגזירה דאינה אלא ב' שעות קודם חצות לא הדר. וכעין זה דקדק ר"ת בתוס' פ' החולץ ובפ' אע"פ, מתרי שינויי דתלמודא דגרושה ומינקת אסור /אסורה/ להינשא. והא דנקט ר' יודא אוכלים כל ארבע משמע דלא תלינן בקודם חצות, היינו משום דבימים בינונים לעולם בסוף שעה ד' היינו ב' שעות קודם חצות וק"ל, והמיקל לא הפסיד. </blockquote><br />ודברים אלו של תרומת הדשן מובאים גם ברמ"א על השלחן ערוך אורח חיים סימן תמג סעיף א:<br /><blockquote class="tr_bq">הגה: ובשנת העיבור שהיום ארוך, אלו הארבע שעות לפי ענין היום ומותר לאכול חמץ עד שליש היום (רמב"ם בפירוש המשנה ריש ברכות ומהרי"ו), וי"א עד ב' שעות קודם חצות (תה"ד סימן קכ"א). </blockquote></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-2139586895413488775?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-22005697120058034172011-12-08T21:15:00.001+02:002011-12-14T07:15:15.578+02:00ביקורת ספרים: הרבי מלובביץ' - בחייו ובחיים שלאחר חייו, מאת: מנחם פרידמן ושמואל היילמן<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://www.kinbooks.co.il/Media/Uploads/harabi_milubabvich(2).jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://www.kinbooks.co.il/Media/Uploads/harabi_milubabvich(2).jpg" width="218" /></a></div>הספר "<a href="http://www.kinbooks.co.il/htmls/page_11178.aspx?c0=23003&bsp=13516">הרבי מלובביץ' - בחייו ובחיים שלאחר חייו</a>" יצא לאור לפני כשנתיים <a href="http://books.google.co.il/books?id=QuWQ3DiYGVwC&printsec=frontcover&ie=ISO-8859-1&output=html">באנגלית</a>. בזמנו, עקבתי אחרי הרבה מהביקורות שנכתבו על הספר (ראו <a href="http://seforim.blogspot.com/2010/06/chaim-rapoport-review.html">כאן </a><a href="http://seforim.blogspot.com/2010/07/more-on-rebbe.html">וכאן</a>), והגעתי למסקנה שאני מבין במה עוסק הספר על צדדיו החיוביים והשליליים ולכן לא אצא מגדרי כדי לקרוא אותו. לפני מספר שבועות ראיתי את הספר במהדורתו העברית בספריה העירונית המקומית על מדף הספרים החדשים והחלטתי בכל זאת ליטול את הספר לידי. <br /><br />ובכן, הספר מספר את סיפורו של הרבי מלובביץ' האדם. המחברים יוצאים מגדרם כדי לצייר אותו, לפחות עד הגיעו לארצות הברית, כאדם די רגיל. הם אף מדגישים את כל הנקודות בחייו בהם הוא לא בדיוק פסע בתלם שהיינו מצפים מאדם שעומד להיות אדמו"ר ואחד המנהיגים הרוחניים המשפיעים ביותר במאה העשרים. חלק מהנקודות הללו: לימודיו האקדמיים, זה שהוא לא למד בישיבת תומכי תמימים בצעירותו, הזמן הארוך שעבר בין הגיעו לבית הרבי הריי"ץ לבין נישואיו בגיל די מתקדם, אי שימושו בתפקיד רבני, ציבורי או חינוכי כלשהוא עד הגיעו לארה"ב וכך הלאה. <br /><br />עם זאת, אני לא חשתי בזלזול או בהקטנה של האיש מצד המחברים. ההיפך הוא הנכון. לדידם, דווקא משום שהוא הגיע עם רקע אקדמאי, ועם היותו אדם שראה עולם, בעל דעות עצמאיות ולא אחד שיצא מפס הייצור של החינוך החב"די, אלו התכונות שהביאו אותו ל"ופרצת" - פריצת כל המסגרות המסורתיות לפעילותו של אדמו"ר חב"די. <br /><br /><div>הבעיה בהצגה הזאת של הדברים היא שזה לא מסביר עוד חלקים מהותיים מדמותו של הרבי. מכל התיאורים עליו, הרבי היה אדם כריזמטי, מחנך דגול, רטוריקן מופלא, תלמיד חכם מופלג, בעל ידיעות עצומות בכל התורה כולה ובספרות חב"ד בפרט. מהיכן הגיעו כל התכונות הללו? האם הם נולדו בו רק אחרי השואה? האם הם לא היו קיימים בו בחמישים שנות חייו הראשונות? </div><div><br /></div><div>אני מכיר היטב את הסיפורים החב"דיים אודות הרבי בסגנון שהיה מברך בעודו תינוק היונק מאמו, ואינני רואה סיבה להאמין לכל אותם הסיפורים. אך מכאן ועד לומר שהרבי חלם להיות מהנדס בפריז לשארית חייו, הדרך רחוקה. האם היו עוד הרבה מהנדסים יהודיים בצרפת שכל התורה כולה היתה פרושה לפניהם כבכף ידם? לא ברור לי מה סברו המחברים.</div><div><br /></div><div>עם זאת, נהנתי מקריאת הספר. השתדלתי להתעלם מהמסקנות מרחיקות הלכת של המחברים ובמקום זאת התענגתי על מיני הפיצ'פקס שהמחברים דלו מהרשימות של הרבי ומאגרותיו בשנים שלפני מלחמת העולם השניה (על אחד מהם כתבתי <a href="http://ravtzair.blogspot.com/2011/11/blog-post_17.html">כאן</a>). </div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-2200569712005803417?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-19730424514024826672011-12-05T20:23:00.001+02:002011-12-05T20:47:13.174+02:00הרבי והאבולוציה - המשך<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">לפני מספר ימים פרסמתי את הרשימה "<a href="http://ravtzair.blogspot.com/2011/12/blog-post.html">הרבי והאבולוציה</a>" על דבר הטענה המוזרה משהו של הרבי שניתן להסביר את דברי חז"ל אודות הכינים שאינם פרים ורבים מכך שהמדע אינו שולל הולדה ספונטנית.<br />והנה, לא עברו מספר ימים, ועלה לרשת שיחה של הרב צבי (הרשל) שכטר בנושא "<a href="http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/766411/Rabbi_Hershel_Schachter/When_Science_Contradicts_The_Talmud">כשהמדע סותר את התלמוד</a>", בו הוא מתייחס לנושא הזה בדיוק. לפניכם תרגום וסיכום של דבריו (הנושא הראשון בשיעור עוסק בנושא הזה של ההולדה הספונטנית):<br />"באמצע המאה ה19 לאחר ש<a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%95%D7%90%D7%99_%D7%A4%D7%A1%D7%98%D7%A8">לואי פסטר</a> הוכיח את אי קיומם של יצורים הגדלים מתוך עיפוש ושאין בריאה ספונטנית לחכמי ישראל הפריע מאד איך יתרצו את דברי הרמב"ם בספר המצות לא-תעשה קעט:<br /><blockquote class="tr_bq">ואינו נמנע התילד הנמלה או הצרעה וזולתם ממיני ממיני העופות והשרצים מן העפושים בתוך האוכל אלא אצל הסכלים שאין בהם ידיעה בחכמת הטבע אלא יחשבו כי כל מין מהמינים אי אפשר שיתילד איש מאישיהם אלא מזכר ונקבה בעבור שהם רואים זה.</blockquote>כלומר, שרק מי שלא מבין כלום במדעים יכול לסבור שעופות לא יכולות להיווצר מתוך העיפוש, ויכולות להיווצר רק מזכר ונקבה.<br /><br />לאחר מכן כשהתחזקה הקומוניזם והאתאיזם והיו צריכים להסביר את היוצרות החי הראשון, שהרי אם לא קיים הולדה ספונטנית ולא קיים בורא לעולם, איך מסבירים את היווצרות התא החי הראשון? וכיוון שהכסף יענה את הכל, המדענים הקומוניסטים נתנו ביסוס מדעי לפריכת חלק מטענותיו של לואי פסטר, ולאפשרות ההולדה הספונטנית. וכך הקומוניסטים הצילו את הרמב"ם!<br />כשהייתי בקולג' למדתי כימיה אצל אח של הרב, פרופ' שמואל סולובייצ'יק. הוא לימד אותנו את כל ההיסטוריה הזאת. הוא אמר: 'אוי ואבוי אם נצטרך את הקומוניסטים כדי להציל את הרמב"ם! זה מגוחך!'. אנחנו מעדיפים את לואי פסטר על פני תיאורית ההולדה הספונטנית."<br /><br />בהמשך, אגב, הרב שכטר מזכיר גם את הרב מנחם כשר הכותב כמו שהרבי כתב בתשובה המוזכרת. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-1973042451402482667?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-10994340041030048412011-12-04T22:24:00.001+02:002011-12-04T22:49:18.396+02:00שתי התלבטויות חינוכיות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">לימוד גמרא לבנות (ולבנים) בתיכון</span><br />באתר כיפה פורסם היום מאמרו של פרופ' נדב שנרב בנושא תוכנית לימודי מקצועות הקודש באולפנות לבנות (<a href="http://www.kipa.co.il/family/%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A/46927.html">קישור</a>). להבנתו, הסיבה שלא מלמדים את הבנות גמרא באולפנות זה משום האיסור ללמד בנות תורה. אם כן, סבור פרופ' שנרב, יש לבחור בין שתי אפשרויות:<br />א. לא ללמד את הבנות כלל תורה (חוץ ממעט מקרא).<br />ב. ללמד את הבנות כמו שמלמדים את הבנים.<br />מה שקיים כיום זה:<br /><blockquote class="tr_bq">שלבוגרותיהן של רוב האולפנות יש אולי איזה ליקוטים של ידע כללי מעורפל על כמה נושאים ביהדות, אבל בגדול הן בורות ונבערות ביחס למרכז הכובד של מה שמקובל מדורי דורות בתור לימוד תורה.</blockquote>אפשרות זו, לדבריו, אינה נכונה או הגיונית משום צד.<br /><br />לפני כמה ימים שמעתי שיחה שנתן הרב צבי (הרשל) שכטר לפני כעשור ובו הוא התבקש להתייחס לנושא לימוד גמרא לבנות (<a href="http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/765735/Rabbi_Hershel_Schachter/Press_Conference_part_2-_Mesorah_in_changing_times,_women_learning_gemara,_getting_close_to_Hashem_through_limmud_Torah__">קישור </a>- בערך בדקה 22). הרב שכטר מאד לא מרוצה מתוכנית הלימוד הקיים אצל בנים בישיבות התיכוניות (בחו"ל - אך בארץ התוכנית לא שונה בהרבה). הבנים במרבית המקרים לא מצליחים להבין מה רוצים מהם בלימוד הגמרא, לא מצליחים להבין טקסטים של תלמוד בעצמם ולמעשה רבים מהם מכלים את זמנם לריק בלימוד שעות רבות של גמרא. הוא היה חושב שהיה מן הרצוי לאמץ עבור הבנים את תוכנית הלימוד של מקצועות הקודש הקיים אצל הבנות - קרי, לימוד ספרי מחשבה יסודיים, מקרא, עברית והלכות בסיסיות. במקום לקחת מתוכנית הלימוד של הבנות אל הבנים, הוא מקונן, לוקחים את התוכנית הכושלת של הבנים עבור הבנות. זה פשוט צעד לא חכם.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">שעות פרטניות</span><br />כאב לילדים בבית ספר יסודי, נחשפתי למה שקוראים אצלנו בבית הספר "שעות פרטניות". זה עובד כך: לכל מורה יש מספר שעות בשבוע בו הוא אמור לשבת עם קבוצה קטנה של תלמידים מהכיתה ולעבוד אתם בצורה פרטנית ולשפר אותם. עד כמה שידוע לי זה המורים בוחרים מהכיתה שני קבוצות של תלמידים, ילדים מעל לממוצע הכיתה ועובדים אתם על פיתוח המיומנויות, או לחילופין ילדים מתחת לממוצע הכיתה ועובדים אתם על השגת שאר הכיתה.<br />אני חייב להודות שהרעיון נשמע נכון ויפה.<br /> בפועל, יש לי כל מיני חרדות בנושא. מכיוון שאף ילד לא נשאר בבית הספר אחרי שעות הלימודים, וגם לא אף מורה, השעות הפרטניות מתקיימות במקביל לשיעורים אחרים. כלומר, אם הילד חלש קצת בחשבון, ייתכן ויוציאו אותו משיעור מדעים כדי לעבוד אתו על חשבון. זה יכול להיות מצוין, אבל רק אם הוא לא בפיגור גם במדעים. וגם אם הוא לא בפיגור במדעים, צריך לודא שהוא לא ייכנס לפיגור כזה בגלל שהוא מפסיד שעות מהשיעור. וכך גם אם הילד חזק במקצוע מסוים, דווקא השיפור והבאתו למצוינות במקצוע הזה, כשזה בא על חשבון מקצוע אחר, יכול להביא לכך שבעתיד הלא רחוק הוא יזדקק לשעות פרטניות כדי להדביק את חבריו שלא הפסידו את אותם השעות בכיתה.<br />עוד דבר שלא ברור לי לגמרי, זה מה החומר שלומדים באותן שעות פרטניות. אני מניח, אולי בטעות, שהמורים לא מכינים את השיעורים הללו כמו שהם מכינים שיעורים פרונטליים לכיתה שלמה. גם משרד החינוך לא מגדיר מה צריך להספיק בשיעורים הללו, כך שלי כהורה אין ודאות שהשיעורים הללו באמת מספקים את הסחורה.<br />יש מחבריי האומרים שבכל מקרה טוב שהילד יקבל קצת זמן לשבת עם מורה בקבוצה קטנה, שהמורה יכיר אותו יותר טוב מאשר כשהוא בכיתה ילד אחד מתוך כשלושים ילדים. לעומתם, לי זה לא ברור, ואני די נבוך מול המציאות. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-1099434004103004841?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-48895611401906738762011-12-02T11:07:00.001+02:002011-12-02T11:08:47.171+02:00כך פירקנו את צה"ל. היה שווה / הרב חיים נבון<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><i><b>מתוך עמוד הפייסבוק של הרב חיים נבון ומתוך הטור "טיפול נקודתי" בעיתון מקור ראשון</b></i><br /><br />אחרי שש-שבע מלחמות ועוד כמה הישגים נאים, בסופו של דבר צה"ל התפרק בגלל הבקבוקים. הפולמוס הנורא על בקבוקי היין גרם לקרע ביחידות, פירק את צה"ל למיליציות יריבות, וכמעט החריב את המדינה. הכול התחיל כאשר קבוצה של בני ישיבות סירבה בתוקף לפתוח בשבת בקבוקי יין לקידוש. לפי הרבה פוסקים, כך נימקו, אסור לפתוח את הפקק בפעם הראשונה בשבת, כדי לא לשחרר את טבעת המתכת שדבוקה אליו. המג"ד זעם: זה לא צבא דתי! צעק בנוכחות כל הגדוד; בצה"ל פותחים בקבוקים בשבת!<br /><br />המשבר היה רק שאלה של זמן. מי יכול לעמוד אדיש, כאשר שאלה כה גורלית מוטלת על כף המאזניים? החיילים הדתיים החלו לנטוש בזעם את חדרי האוכל בשבת. מפקדים פרגמטיים העלימו עין, אך המפקדים הקשוחים זרקו את החיילים לבתי הכלא בהמוניהם. אל תיכנעו! עודדו הרבנים המחמירים את תלמידיהם; זוהי שעת השמד! ייהרג ואל יעבור!<br /><br />כמה רבנים שוחרי טוב הציעו לפתוח את הבקבוקים לפני שבת. אך הצעתם נדחתה בבוז על ידי שני הצדדים. הרבנים המחמירים אמרו שזו סוגיה עקרונית שאסור להתפשר עליה. העיתונאים כתבו מנגד שאסור לתת לדתיים להחזיר אותנו לימי הביניים; חייבים להגן על כבודה של תעשיית היין הישראלית.<br /><br />כך התפרק צה"ל. המחיר היה איום ונורא, אך שני הצדדים הסכימו שהיה שווה. <br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-4889561140190673876?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-10266440031765636822011-12-01T20:41:00.001+02:002011-12-01T21:16:57.007+02:00הרבי והאבולוציה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">לפני מספר ימים עלה לרשת <a href="http://www.toratchabad.com/files/maynotecha/machshevet/Gilion31.pdf">הגליון החדש של מעיינותיך לחודש כסלו</a>, בהוצאת "תורת חב"ד לבני הישיבות". בגליון יש מאמר ארוך יחסית של הרב מנדי ברונפמן (<a href="http://ravtzair.blogspot.com/2011/03/blog-post_20.html">שכיכב פעם אחת גם בבלוג הזה</a>) בנושא: "על גישתו של הרבי למדע ולטכנולוגיה".<br />בתוך דבריו הוא מביא את דברי הרבי ביחס לדברים שאמרו חז"ל שמותר להרוג כינה בשבת משום שהוא אינו פרה ורבה. הנה ציטוט:<br /><blockquote class="tr_bq">האם מה שהתלמוד אומר בנוגע להולדה ספונטנית הוא אמת, אפילו אם זה בסתירה למה שאתה חושב שהוא ההשקפה של המדע. וודאי שהדבר צריך להיות מובן מאליו, שכל עוד המדע לא יוצא בהצהרה נחרצת שהולדה ספונטנית היא בלתי אפשרית, אין כל צורך לנסות לפרש מחדש את האמירות של חז"ל. אני חוזר: <b>חקרתי בקפדנות נושא זה בצרפת, שם התבצע רוב המחקר המדעי בתחום זה, ולא מצאתי שום מסקנה מדעית שצורות לא מפותחות מסוימות של חומר חי לא יכולות להתהוות מחומר לא חי. לאמתו של דבר, ביולוגיים מודרניים רבים מאמינים שייתכן שצורות לא מפותחות מסוימות התפתחו באמצעות תהליכים כימיים מחומר לא חי</b>, אפילו אם לא ניתן להוכיח את זה, תחת תנאים נשלטים באופן משביע רצון.</blockquote><div><br /></div><div>כלומר, הרבי כותב כאן שהמדע באמצע המאה העשרים לא סותר הולדה ספונטנית, כלומר הולדה של יצור חי (כינה במקרה שלנו) מתוך משהו דומם. אני מבין את התייחסותו לביולוגים המודרניים שמאמינים שייתכן שצורות התפתחו באמצעות תהליכים כימיים מחומר לא חי, כהתייחסות למדעני אבולוציה. אחד השלבים הראשונים של האבולוציה זה שהתא החי הראשון נוצר בתהליך רנדומלי מתאים לא חיים. התהליך הזה, שמדעני האבולוציה מניחים את קיומו כדי להסביר את קיומם של תאים חיים, הוא תהליך שהמדע אכן אינו יודע להוכיח. כפי שכתב הרב ד"ר מיכאל אברהם בספרו <a href="http://ravtzair.blogspot.com/2011/09/blog-post_06.html">"אלוהים משחק בקוביות"</a> זה אחד הדברים שאכן מעמידים סימן שאלה ביחס למדעיותה של תאוריית האבולוציה. </div><div><br /></div><div>שימו את זה רגע בצד והתבוננו בציטוט נוסף מאותו המאמר. הרב מנדי ברונפמן מביא בשם הרבי חלוקה של התאוריות המדעיות לשלוש קבוצות. הקבוצה השלישית היא:</div><blockquote class="tr_bq">תיאוריות המבוססות על אקסטרפולציה לאחור זהו חישוב מקורב של ערכי טווח החורגים מהטווח של קבוצת ערכים סופית נתונה, לגבי תופעות שהתרחשו, כביכול, לפני זמן רב מאוד. <b>קבוצה זו כוללת תיאוריות הנקראות מדעיות, אך למעשה אפשר רק בקושי לכנות אותן בשם היפותזות או השערות.</b> "תיאוריות" ששייכות לקבוצה זו מנסות לשחזר, באמצעות אקסטרפולציה, תופעות ותהליכים, שלפי דעת מחברי ה"תיאוריה" אמורים היו לקרות בעבר הרחוק. </blockquote>כלומר, תאוריית האבולוציה היא לא באמת תאוריה מדעית, והיא יותר השערה או היפותזה. ובלשונו של הרבי, שוב מתוך המאמר במעיינותיך:<blockquote class="tr_bq">בקצרה, מתוך כל התיאוריות "המדעיות" החלשות, אותן תיאוריות שעסוקות במקורו של היקום ובגילו הינן הכי חלשות שבחלשות (וזהו דבר שהמדענים עצמם מודים בו)...<br />[...]שאלה שניתן לשאול היא: אם התיאוריות שמנסות להסביר את המקור של העולם וגילו הינן כה חלשות, כיצד הן היו יכולות להתפתח מלכתחילה? התשובה היא פשוטה. זה עניין של טבע האדם לחפש הסבר לכל דבר בסביבה; וכל תיאוריה, דחוקה ככל שתהיה, עדיפה מאשר מאומה, לפחות עד שיוכלו להמציא הסבר יותר סביר.</blockquote><div>כלומר, האדם לא הצליח עדיין למצוא הסבר המניח את הדעת לשאלת הבריאה, ולכן המציא בינתיים את תאוריית האבולוציה. בעתיד יש סיכוי שהוא יחכים יותר ויחליף את גירסתו, ובינתיים הוא מסתדר עם התיאוריה הדחוקה שיש לו. </div><div><br /></div><div>איך הדברים הללו על חולשתה של תאוריית האבולוציה מסתדרים עם דברי הרבי אתם פתחנו. לכאורה הם מסתדרים מצויין. תאוריית האבולוציה היא תאוריה חלשה, לדברי הרבי, ואף על פי כן המדענים מודים למה שחז"ל בגמרא כתבו שקיימת הולדה ספונטנית. </div><div>אבל אפשר להסתכל על זה מצדו השני של המטבע. תאוריית האבולוציה היא תאוריה עם מספר מרכיבים. אחד המרכיבים הכי קשים בה (או הכי חלשים בה) זה השאלה מהיכן נוצר התא החי הראשון. והנה בא הרבי ואומר: מהיכן נוצר התא החי הראשון? מה הבעיה? הרי חז"ל אמרו שקיים הולדה ספונטנית. </div><div><br /></div><div>הדבר מתקשר אצלי למשהו ששמעתי לאחרונה (אינני זוכר ממי), שישנם אנשים בחברה הדתית-חרדית השוללים את האבולוציה מהפן של יצור שהתפתח מיצור אחר שנכחד. אותם אנשים מוכנים לומר על עשרות נושאים בחז"ל שיש "השתנות הטבעים". כלומר, מצד אחד הם אומרים שהתאוריה האומרת שיצורים משתנים בטווח זמן של מליוני שנים הוא לא סביר בעיניהם, ומצד שני אין להם בעיה לומר שהאדם, העולם החי מסביבו, ואולי אף העולם עצמו, השתנו באופן מופלא באלפיים השנים האחרונות.<br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-1026644003176563682?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-59819214832433309562011-11-29T20:16:00.001+02:002011-11-29T21:51:14.698+02:00צהר ואני<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><i>התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (<a href="http://www.kipa.co.il/jew/%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/46894.html">קישור</a>). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה <a href="http://www.kipa.co.il/jew/%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94">כאן</a>.</i><br /><br />באחד מהכובעים שלי אני גם רב מחתן, המתנדב בארגון רבני צהר בעריכת חופות לזוגות לא-דתיים. הדברים הבאים כתובים על דעתי בלבד, ואינם מייצגים בשום פנים את ארגון צהר.<br />בשבועות האחרונים מנהל ארגון רבני צהר מסע מתוקשר, על מנת שיאושר להם לרשום זוגות לנישואין. המצב החוקי היום מאפשר לזוג להירשם לנישואין ברבנות או במועצה הדתית של מקום מגוריהם, על פי הרשום בספח תעודת הזהות שלהם. עד לא מזמן, צהר השאירו את רישום הנישואין בידי הרבנויות המקומיות ולקחו על עצמם רק את הצד הטקסי של עריכת החופה. לאחר שהיו רבנויות מקומיות שהתחילו למנוע מרבנים של צהר לערוך חופות של זוגות שנרשמו אצלן, ומנגד צהר ביקש לספק לזוגות שירות שלם יותר, החלו בצהר גם לרשום את הזוגות לנישואין באמצעות שניים מרבני צהר המכהנים כרבני יישובים.<br />לאחר רעש תקשורתי של מספר ימים, הגיעו צהר ומשרד הדתות להבנות וצהר חזרו להתקשר אלי כדי לשאול אם אני פנוי לעריכת חופה.<br />צהר הוא ארגון הפועל לקירוב לבבות, לא בהכרח במובן של חזרה בתשובה, אלא במובן של קרבה בין אחים בני אותה אומה. התובנה של מקימי מיזם הנישואין של צהר היה שאם המפגש, המחויב עפ"י חוק, בין זוג יהודי לא-דתי המבקש להינשא לבין הרב שעורך את חופתם יעבור בצורה נעימה וטובה, אזי רמת העוינות בחברה הישראלית הכללית כלפי דתיים בכלל וכלפי רבנים בפרט, ירד. יש מקום להסיק, שמכיון שחלקים גדולים של החברה הישראלית הינם מסורתיים ברמה כזו או אחרת, חיבור טוב עם הרב גם יוביל אנשים להתחבר מעט יותר עם מורשתם, לפחות בדברים המינימליים המקובלים בקהילות יהודיות בחו"ל, כדוגמת בר-מצוה לבן בבית כנסת, אמירת קדיש ביום זכרון, השתתפות בתפילות יום הכיפורים וכדומה.<br />אני מזדהה עם מטרת הארגון לקרב בין הלבבות, אך רואה במיזם הנישואין של צהר עוד עניין חשוב. אני סבור שאדם שהקב"ה המציא לו את פרנסתו צריך לחפש אחר דרכים כיצד לתרום לחברה מכשרונו, מחכמתו ויכולותיו מעבר למה שהוא תורם כשהוא מתפרנס. לדוגמא, אם אדם מוכשר בתחום המשפטי ופרנסתו מצויה, נכון יהיה אם הוא יתנדב לעזור למישהו שזקוק לייעוץ משפטי קטן מבלי לצפות לתרומה. אדם אחר שתחביבו הוא נגרות, יתנדב להכין ארון לגן ילדים בשכונתו, או למוסד אחר הנצרך לעבודת נגרות קטנה. אני שמח שמכיון שפרנסתי מצויה יש לי את ההזדמנות לעזור למי שנצרך לכישורי הרבניים. אני מקווה, ואני מסביר זאת גם לזוגות עמם אני נפגש, שגם הם ימצאו את התחום בו הם יוכלו "להעביר את זה הלאה", ולהועיל למי שנזקק לכשרון שלהם.<br />לכל אחד מאתנו, הרבנים המתנדבים במיזם הנישואין של צהר, יש סיפורים מרגשים מהחופות שערכנו. סיפורים על האבא של הכלה שהתעלף מרוב התרגשות תחת החופה, על האבא התימני שיודע לומר את הברכה מהשבע ברכות עם ההגייה התימנית המסורתית והמדויקת. יש גם סיפורים מצחיקים. המגולחים מבינינו בודאי נשאלו פעם או פעמיים כשהגענו לאולם, אם אנחנו רבנים אורתודוכסיים או רפורמיים, או כשהמלצר הביא את בקבוק היין לעד, חבר הילדות של הכלה שחזר בתשובה לא מזמן, במקום לנו.<br />אני שמח להיות חלק מהמפעל החשוב של צהר, ואסיים את הטור הזה ע"י שיתופכם במכתב שכתבו לצהר הוריה של הכלה האחרונה שערכתי את חופתה:<br />"ברצוננו להודות מקרב לב לארגון צהר ובפרט לרב, על חופה וקידושין שערך בחתונת ילדינו. דבריו של הרב ואופן ההובלה שלו את הטקס הם שעשו את המעמד למכובד, מיוחד ובלתי נשכח. בצניעותו המרשימה הציע הרב שנעביר תרומה לארגון כלשהו ובחרנו לתרום לארגון אליו הוא שייך ומבחינתנו אותו הוא מייצג כל כך בכבוד ובנעם."<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-5981921483243330956?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-69379818630581935492011-11-28T21:30:00.001+02:002011-11-29T12:25:13.005+02:00שני סיפורים בנוגע לפשטות ומורכבות בעבודת ה'<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">הנושא של פשטות ומורכבות בעבודת ה' מעסיק אותי מאד (ראו <a href="http://ravtzair.blogspot.com/2010/11/blog-post_03.html">כאן </a>ו<a href="http://ravtzair.blogspot.com/2009/12/blog-post_21.html">כאן</a>). בסוף השבוע האחרון התייחסו שני כותבים לנושא עבודת ה' התמימה.<br />הראשון, הרב ישעיה שטיינברגר הביא בסוף טורו במקור ראשון אודות "<a href="http://musaf-shabbat.com/2011/11/26/%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%95-%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C-%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%91%D7%A8%D7%92/">דמותו האמתית של 'גדול'</a>" <span class="Apple-style-span" style="font-size: x-small;">(קישרתי אליו אתמול דרך הפייסבוק) </span>את הסיפור הבא:<br /><blockquote class="tr_bq">פעם, כשהיה לי חולה בביתי, הלכתי לאדמו"ר ידוע לבקש ברכה. לפניי בתור עמד חסיד, יהודי קשה יום. כשנכנס לרבי, שכח לסגור הדלת. לא יכולתי שלא לשמוע את השאלה ואת התשובה בחדר. היהודי ביקש עצה אם להיכנס לחובות ולהחליף דירה, ואף התעקש להיכנס למפרט הטכני של הבית הנחוץ לו. האדמו"ר ענה מה שענה. מי שלא ראה את פני החסיד העלוב, כולו קורן, יוצא מהקודש, לא חווה מימיו את משמעות דברי הרמ"א "אין שמחה כשמחת התרת הספקות". באותה שעה קינאתי בחסיד כפי שלא קינאתי באדם מעולם.</blockquote>סיפורו של הרב שטיינברגר הובא די בשולי דבריו. לעומתו, הרב אליעזר מלמד, בטורו השבועי ב'בשבע' הביא את הסיפור הידוע אודות היהודי הפשוט שהניח לחם הפנים בארון הקודש של בית הכנסת המקומי (<a href="http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/11143">קישור</a>):<br /><blockquote class="tr_bq">מעשה ברב אחד שדרש בפני שומעי לקחו על מצוות לחם הפנים: איך היו מנפים את הקמח אחד עשר פעמים, ואופים שנים עשר לחמים, ובכל שבת היו מביאים אותם למקדש, והיתה נעשית מזה נחת רוח גדולה בשמיים. ובעוונותינו מיום שנחרב בית המקדש לא הביאו לחם הפנים, וכמה צער יש מזה בכל העולם.<br />שמע את זה יהודי פשוט, מהאנוסים בפורטוגל שעלה לצפת. הוא חזר לביתו נרגש ונלהב, וסיפר לאשתו שמאז שבית המקדש נחרב לא נמצא אדם שיכין לה' את לחם הפנים. הוא הציע שמעתה הם עצמם יכינו חלות נאות, ובכל ערב שבת הוא יביאו אותן לבית הכנסת כדי שה' יוכל לקחתם. וכך עשו. הכינו חלות נאות, והאיש הביאן והניחן לפני ארון הקודש, והתחנן לפני ה' שאף על פי שהם יהודים פשוטים יקבל את מנחתם ברצון, שכל כוונתם אינה אלא לעשות נחת רוח לפניו.<br />לקראת השבת הגיע הגבאי לבית הכנסת, ולהפתעתו ראה לפני ארון הקודש חלות משובחות. ניסה לברר למי הן שייכות, וכשלא מצא, לקחן ועינג בהן את השבת. והיהודי הפשוט הגיע לבית הכנסת, וכשראה שהחלות נעלמו, הבין שמצאה מנחתם חן בעיני ה'. ומיד בסוף התפילה רץ לבשר לאשתו שמחשבתם עלתה יפה, והקב"ה קיבל את מנחתם. ומעתה שראו שחלותיהם ערבות עליו, עליהם להזדרז להכין לו חלות משובחות במיוחד. כך נמשך הדבר מספר שבתות.<br />באחד מימי שישי ישב אותו רב בבית הכנסת ולמד, ופתאום ראה את היהודי הפשוט נכנס לבית הכנסת, מניח את חלותיו ומתחנן לפני ה' שגם השבת יקבל את מנחתו. קרא הרב ליהודי ונזף בו בחומרה: "מה המנהג המוזר הזה? היאך אתה מעלה בדעתך להביא קרבן שלא כתוב בתורה? וכי אתה חושב שה' צריך לאכול?!" השיב היהודי: "הלא מדרשתו של כבוד הרב הבנתי שמצווה להכין לה' לחם". ביטל הרב את דבריו ואמר: "וכי אינך יודע שרק בבית המקדש מותר להביא את לחם הפנים?!" טען היהודי: "אבל הנה עובדה שה' קיבל את מנחתנו במשך מספר שבתות, והיאך כבוד הרב אומר שאין במעשיי שום מצווה?" השיב הרב: וכי סבור אתה שיש לה' דמות הגוף והוא צריך את חלותיך, בוודאי הגבאי לקח את החלות. הנה, תמתין עימי עד שיבוא הגבאי ותראה שהוא לוקח את החלות". המתין היהודי וראה את הגבאי לוקח את החלות, ומרוב צערו פרץ בבכי וחזר לביתו בפחי נפש.<br />באותה שעה שלח האר"י הקדוש להודיע לאותו הרב: שמעתי מאחורי הפרגוד שכדאי שתמהר ללכת לביתך ולהיפרד מבני משפחתך, כי מחר בשעה שאתה צריך לדרוש לפני הקהל - תמות. שמשעה שבית המקדש נחרב לא היתה לה' נחת רוח כמו שנעשתה על ידי היהודי הפשוט הזה, שהביא בתמימות את שתי חלותיו לה', ועל כן נגזר על מי שביטלו מזה שימות בלי אפשרות לבטל הגזירה (משנת חסידים סי' רכ).</blockquote><br />המסקנה העולה מן הסיפור לדעת הרב מלמד היא:<br /><blockquote class="tr_bq">לכאורה אותו הרב צדק. וכי יכול היה להסכים שיתפתח מנהג חדש, מנוגד להלכה, לפיו מניחים לחם הפנים לפני ארון הקודש וסוברים שהקב"ה שולח יד נעלמה כדי לקחתו, בעוד שבאמת הגבאי נוטלו ואוכלו בביתו?! אלא שהרב היה צריך לכבד את כוונתו הטובה של היהודי הפשוט. לומר לו: זכיתם אתה ואשתך להיות צדיקים גדולים, ואשריכם שהתעוררתם לעשות נחת רוח לפני ה' אלוקינו. אלא שעלינו לדעת שרק בבית המקדש יש לנו רשות להביא את לחם הפנים, ועתה בעוונותינו בית מקדשנו חרב ואין לנו רשות להביא את לחם הפנים. ואמנם אתם זכיתם להתעורר למצווה הגדולה הזו, ובזכות ההתעוררות הקדושה בוודאי נעשתה נחת רוח לפניו יתברך וקירבתם את הגאולה, אבל מכאן ואילך אין לנו רשות להמשיך בכך. ובמקום זאת תוכל לתת חלות טובות לעניים, להכניס אורחים, לעסוק בתורה ולשמח את אשתך. באופן זה לא היה פוגע ברצונו הטוב, אלא מכוונו לאפיקים נכונים יותר.</blockquote>הסיפור והמסקנה של הרב מלמד מובאים אגב מקרה שמורים מעירים לתלמידים אודות מעשי צדקות שהם נוהגים בהם שיש בהם לפחות קמצוץ של יוהרה. לדבריו, על המחנך לנתב את מאמצי הנוער לעבר המקומות הנכונים יותר, במקום להוכיח אותם באופן הדומה לאופן בו הרב בסיפור נהג.<br /><div><br /></div><div>שאלה לקוראים: האם אתם רואים הבדל בין הסיפור אודות לחם הפנים לבין הסיפור אודות <a href="http://ravtzair.blogspot.com/2010/02/blog-post_08.html">הילד, החליל והבעש"ט</a>? </div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-6937981863058193549?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-75535104460536509952011-11-24T22:38:00.001+02:002011-11-24T22:42:38.906+02:00ביקורת ספרים: מבקשי פניך - שיחות עם הרב אהרן ליכטנשיין, מאת: הרב חיים סבתו<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://www.ybook.co.il/Media/Uploads/mevakshei_panecha(2).jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://www.ybook.co.il/Media/Uploads/mevakshei_panecha(2).jpg" width="213" /></a></div><i>למי שלא הסתובב בחברה הדתית לאומית בחצי השנה האחרונה: "מבקשי פניך" הוא ספר בהוצאת ידיעות ספרים המכיל שיחות שניהל הרב חיים סבתו, ר"מ בישיבת "ברכת משה" במעלה אדומים, עם הרב אהרן ליכטנשטיין, ראש ישיבת "הר עציון" שבאלון שבות וחתנו של הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק. הספר שווק בציבור כ"ספר ההגות החשוב ביותר מאז הרב סולובייצ'יק". </i><br /><br />אז נתחיל מההתחלה. בשיחות בספר "מבקשי פניך" רק צד אחד משוחח, הצד של הרב ליכטנשטיין. הרב סבתו מצדו הוא פחות משוחח ויותר שואל ומתעניין. לדעתי, תיאור יותר מדויק של הספר הוא ראיון עומק שעושה הרב סבתו עם הרב ליכטנשטיין. מהצד השני, הרב ליכטנשטיין נמצא בספר במעמד של משוחח. הוא אינו פורס משנה סדורה על כל נושא, הוא מרשה לעצמו לדלג מדי פעם מנושא אחד לנושא אחר, ולא מרגיש צורך לסקור או לסגור כל נושא מכל זוויותיו. <br /><br />לכן, אין זה נכון בכלל לקטלג את הספר הזה כספר הגות, וקשה לי להאמין שהרב ליכטנשטיין יראה אותו ככזה. מה הוא כן? הספר הזה הוא בעיני מפגש. מפגש עם הרב ליכטנשטיין. הספר הוא כלי מצויין לטובת כל מי שלא מכיר את הרב ליכטשטיין מקרוב, להיחשף מעט לעולמו הפנימי ולצורת המחשבה שלו. כשהרב ליכטשטיין הגיע לגיל שבעים, לפני קרוב לעשור, הוציאו בישיבת הר-עציון חוברת בשם "על לב אהרן" שהצלחתי לשים עליה את ידי. החוברת רכזה ציטוטים ממאמרים שהרב ליכטנשטיין פרסם במהלך השנים על מגוון רחב של נושאים. אגב, חלקים מאותם מאמרים ומאותה חוברת מובאים לאורך הספר הנוכחי גם כן. בשעתו, כשקראתי את החוברת, חשבתי שמי שערך אותה עשה עבודה מאד טובה והצליח להציג בפני הקורא דעות מעוררות חשיבה במגוון רחב של נושאים ובכמות מועטה של עמודים. במידה רבה הדבר נכון גם עבור הספר הזה. במאתיים עד שלוש מאות עמודים אני חושב שהקורא יכול לקבל תמונה די ברורה בנוגע לרב ולראש הישיבה שהוא לכל הדעות בולט גם חיצונית וגם פנימית מבין ראשי ישיבות ההסדר בימינו. כמובן, שבספר אנחנו נחשפים לא רק לדעותיו של הרב ליכטנשטיין על מגוון נושאים, אלא גם להצצה לצורת החשיבה והניתוח שלו. <br /><br />לפניכם מבחר של ציטוטים שאני חושב שהם מייצגים מאד למה שאני מתכוון כשאני אומר "צורת חשיבה וניתוח". לשאלת הרב סבתו (עמ' 74-76): <br /><blockquote class="tr_bq">מה היא ההתייחסות הראויה לערכים חיוביים הבאים מחוץ לעולמה של תורה? </blockquote><br />עונה הרב ליכטנשטיין כך: <br /><blockquote class="tr_bq">יש להפריד בין השאלה העקרונית לשאלה המעשית...<br /> חייב אני לשאול את עצמי: מה הוא המניע שלי לחזר אחר ערכים שנמצאים במקורות אוניברסליים?... האמנם החיפוש שלי אמתי הוא? ...<br /> נקודה שנייה הצריכה בדיקה זהירה בדיקת הערכים עצמם. מהיכן הם באים? ...<br /> נראה לי שסביב השאלה העקרונית יש להעמיד כמה שאלות לדיון. ראשית, מה הם הכלים לשיפוט ולהערכה שהאדם המחפש מביא עמו לחיפוש הזה? ...<br /> בנוסף לכך, יש צורך לתת את הדעת על נושאים נוספים, לפחות שניים.<br /> האחד: המציאות שבה האדם נתקל... הרי המציאות יכולה להיות שונה לחלוטין ממה שנידון פעם.<br /> שנית, גם אם המציאות עצמה לא השתנתה כלל, עלי לשאול: האם מה שעומד לפניי שונה ממה שהיה בעבר מבחינת הכלים שעומדים לרשותי...<br /> חשוב לזכור גם נושא שני: השאלה איננה רק מהיכן הרעיון בא, אלא מי אמרו וכיצד אמרו, ומאילו מניעים אמרו. </blockquote>לסיכום מה שאמרנו עד כה, מי שרוצה לפגוש ולהכיר מעט את הרב אהרן ליכטנשטיין מומלץ לו לקרוא את הספר הזה. <br /><br />כמובן שיש גם דברים שבהם מצאתי שהספר איננו מושלם. סיימתי לקרוא את הספר ושאלתי את עצמי איך יכול להיות שלא הרגשתי שבאף אחד מהנושאים הרב ליכטנשטיין מאבד את הרוגע שלו. מה מעצבן אותו? אלו נושאים מוציאים אותו מהכלים? כל מי ששמע אי פעם שיחה מהרב ליכטנשטיין יודע שיש פעמים שהוא מעלה את הקול שלו כמעט לכדי שאגה, מתוך התלהבות וכדי להדגיש נקודות. קשה מאד לחוש מתוך עמודי הספר היכן המקומות שבהם הרב ליכטנשטיין שאג בקולו במהלך אותן שיחות, ייתכן וזה אפילו בגלל שאין בספר נושאים שגרמו לו לשאוג. <br /><br />זאת ועוד, חלק לא קטן מהנושאים בספר דנים במתרחש בתוך בית המדרש. אמנם, כמי שגדל בבית המדרש הדברים עניינו אותי מאד, אך אני יכול להבין איך מי שלא גדל בבית המדרש פשוט ירצה לדלג על הקטעים הללו מהספר. <br /><br />ואם ארצה לסכם את החלק הזה של הביקורת אומר כך. צריך לזכור שמדובר ב"שיחות" ולא בספר הגות. לא כל הנושאים מכוסים, חלק מהנושאים מכוסים רק חלקית, יש נושאים מעניינים יותר ויש פחות. <br /><br />אני מניח שעוד קוראים רבים כבר הספיקו לקרוא את הספר הזה. אשמח לשמוע את דעתכם. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-7553510446053650995?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-4956043441150688162011-11-22T22:10:00.001+02:002011-11-22T22:15:49.302+02:00כישורים או קשרים?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><blockquote class="tr_bq">אף על פי כן מינוי קרובים נחשב היום שיא השחיתות, משום שלא מדובר במינוי הנובע מכישורים. מינוי שעובר בירושה נתפס כיום גם כפגם אתי, משום שהוא מנוגד לחובת המינוי הענייני... למעשה מדובר בפגם אתי כפול: כלפי הקהילה והציבור, הזוכים בממונה שאינו ראוי, וכלפי המתחרים האחרים על התפקיד, שאינם יכולים להתמודד התמודדות שוויונית מפאת עדיפותו של היורש. </blockquote>(הרב יובל שרלו, אתיקה רבנית, רבנות: האתגר, עמ 413)<br /><br /><blockquote class="tr_bq">ויבז עשו את הבכורה - הראה לדעת לפני הבריות שעיקר מנהג בכורה אינו בדעת ישרה אלא מי שהוא מוכשר יותר במעלת עצמו ראוי להיות נכבד באחיו. ואחר דעת עשו נהרו כמה גדולי אומות העולם לבוז יחס ההולדה, אלא הכל תלוי בכשרונות טבע האדם.</blockquote>(הנצי"ב מוולוז'ין, העמק דבר, בראשית כה לד)</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-495604344115068816?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-32239465506737572062011-11-22T21:51:00.001+02:002011-11-22T22:08:24.724+02:00הפילגשים - חסר כתיב<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">על הפסוק מפרשת חיי-שרה (בראשית כה ו):<br /><blockquote class="tr_bq">ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות</blockquote>כותב רש"י בשם חז"ל בבראשית רבה:<br /><blockquote class="tr_bq">הפילגשים - חסר כתיב שלא היתה אלא פילגש אחת היא הגר היא קטורה. </blockquote>כלומר, לחז"ל היתה גרסא שונה מהגרסא שלנו בתורה. שהרי אצלנו מופיע המילה "פילגשים" ואלו חז"ל דורשים את המילה "פלגשים".<br /><br />שלמה, קורא חרוץ, שלח לי שני פרשנים של רש"י העוסקים בטעותו של רש"י.<br /><br />[עשיתי כמיטב יכולתי לכתוב את הדברים בצורה שתוכלו לקרוא. אני מקוה שלא עשיתי יותר מדי טעויות.]<br /><br />ספר הזכרון:<br /><blockquote class="tr_bq">וכן נוהגים בכל ספרי תורתינו על פי המסורת לא על פי המדרש. ואין להרהר על זה ולומר וכי דרשו רז"ל מדרשם על ספרים בלתי מדוייקים, אלא תמים תהיה ולהעמיד ספרי תורתינו על חזקתם. סימנך: לא המדרש העקר אלא המעשה.</blockquote><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/--midoaXXdq0/Tsv-RSUjzAI/AAAAAAAAAb8/CSCkTzKdOSg/s1600/1.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/--midoaXXdq0/Tsv-RSUjzAI/AAAAAAAAAb8/CSCkTzKdOSg/s1600/1.png" /></a></div><br />ספר משכיל לדוד:<br /><blockquote class="tr_bq">ונראה לי דהכא קאמר פלגשים כתיב פירוש <b>בשאר מקומות</b> נכתבה תיבה זו חסר, ומאי שנא הכי דכתיב מלא דמלא? אלא ודאי לדרוש דמיירי בהגר שישבה וכו' כלומר ולכך כתיב פילגשים דמתחלק לג' תיבות פי לגש ים, פירוש אותה שפיה פתחה בחכמה בתפילתה למי שהגיש לה הים דהיינו באר המים. </blockquote><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-FWChj9Pj870/Tsv-zO9NhkI/AAAAAAAAAcE/upBjoa9iBpo/s1600/2.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="400" src="http://4.bp.blogspot.com/-FWChj9Pj870/Tsv-zO9NhkI/AAAAAAAAAcE/upBjoa9iBpo/s400/2.png" width="336" /></a></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-3223946550673757206?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-90253489703849106492011-11-20T20:52:00.001+02:002011-11-20T22:43:44.928+02:00להזעיק משטרה בשבת?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">מדי פעם אני מתחבט ביחס להתקשרות למשטרה בשבת. <br /><br />בין היתר אני שואל את עצמי: <br /><br />א. היכן עובר הגבול בין מצב פיקוח נפש למצב שאיננו כזה? <br /><br />ב. עד כמה אני, בתור זה שמתקשר, אחראי לחילול שבת שיתבצע שלא לצורך בצידו השני של הקו?<br /><br />ג. בעיני האזרח הפשוט לא פעם מתקבל הרושם שפנייה למשטרה לא מועילה במאום לפתרון הבעיה. ההתלבטויות שלי הן ביחס למשטרה הקיימת, זו שכולנו פוגשים (או לא פוגשים) מדי פעם ברחובות, ולא לאיזו שהיא משטרה תאורטית. כלומר, אני לא רוצה להיות במצב שגם חללתי שבת (גם אם זה רק איסור דרבנן, או עובדין דחול), וגם גיליתי ששום דבר לא קרה בעקבות חילול השבת שלי. <br /><br /><br />אציג שני מקרים לדוגמא: <br /><br />1. בשבת אחת הבחנתי שבאתר בניה ליד ביתי עובדים בשבת. לאחר השבת פניתי לעירייה ושאלתי מה פתאום עובדים שם בשבת. העירייה מסרה לי שהם פנו לקבלן ושהוא אמר להם שהוא לא עובד בשבת ולכן כנראה מדובר בשוהים בלתי חוקיים (יש סיכוי ששני הדברים נכונים: גם שב"חים וגם שהם עבדו לטובת הקבלן...). הדוברת מטעם העירייה אמרה לי שאם הדבר חוזר על עצמו עלי להזעיק את המשטרה. <br /><br />2. השבוע התפרסם כאן בעיר שבאחד מסניפי תנועות הנוער נערך בשבת האחרונה מסיבה לשכבה הבוגרת. המסיבה, שהשתתפו בה בחורים ובחורות בכיתות ט-י"א היתה רוויית אלכוהול וכללה בין היתר ריקודים על גג המבנה, השלכת חפצים מגג המבנה לשם שבירה גרידא, והדלקת מדורה בחצר המבנה. כל זה בלא אף מבוגר אחראי באזור. <br />המסיבה התחילה בסביבות השעה אחד-עשרה בלילה. באזור השעה שתיים לפנות בוקר, אחד השכנים שהרעש הפריע לו לישון הזעיק את המשטרה שפינו את המתחם, כולל נער אחד שהיה על סף עילפון כתוצאה משתיית יתר. המסיבה הנ"ל היתה באזור לא דתי לחלוטין. נניח שזה היה מתרחש מול הבית שלי או שלכם, האם היה מותר להזעיק את המשטרה? האם יש חובה להזעיק את המשטרה? </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-9025348970384910649?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-5599963927099749902011-11-17T20:43:00.001+02:002011-11-17T21:03:23.921+02:00פת שחרית קודם התפלה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אני קורא עתה את הספר "<a href="http://www.kinbooks.co.il/htmls/page_11178.aspx?c0=23003&bsp=13516">הרבי מלובביץ' - בחייו ובחיים שלאחר חייו</a>" של מנחם פרידמן ושמואל היילמן. הספר יצא לאור לפני כשנתיים באנגלית ולפני זמן לא רב תורגם ויצא לאור בעברית.<br />בחלק גדול מהביקורות שיצאו על הספר באנגלית עלתה השאלה, האם המחברים לא נתנו משמעות גדולה מדי לארועים פעוטים ושבמציאות לא היו חשובים בעליל? ועוד שאלה, האם המחברים, שחסידות זה לא בדיוק תחום התמחותם, הבינו נכון את הטקסטים שעליהם עברו? שתי השאלות הללו מלוות אותי תוך כדי הקריאה. מהקריאה, אגב, אני נהנה מאד.<br /><br />בפרק 4 של הספר הגעתי לפסקה הבאה (עמ' 122):<br /><blockquote class="tr_bq">אביו של מנדל [=כך מכונה הרבי בספר בתקופת טרום הנשיאות], הרב לוי יצחק, המשיך להתכתב עם בנו וכלתו - מכתבים מהם משתקפת דאגה לשלומו. באחד ממכתביו למשל, הוא כותב שמוסיה התלוננה לפניו שהוא, מנדל, נוהג לצום בכל יום עד תפילות מנחה ומעריב. מהיכן קבלת מנהג זה? שאל האב המודאג... על מנדל, כתב לוי יצחק, לא רק לחדול מלצום עד שעות אחר הצהריים, עליו לאכול גם ארוחת בוקר אפילו לפני תפילת שחרית. </blockquote><br />כשקראתי את זה, אמרתי לעצמי: לא יכול להיות, בטוח יש כאן טעות בהבנה או משהו כזה.<br /><br />כמה שטעיתי.<br /><br />הנה המקור לפניכם (מתוך "אוצר החכמה", אינני בטוח אם מבחינת זכויות היוצרים מותר לי לפרסם את זה. אם מישהו יודע נא להודיעני ואפעל בהתאם), ליקוטי לוי יצחק, עמ' תמג:<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-WQhBXcavJ2k/TsVZr3RMrzI/AAAAAAAAAbw/PVX6wHIph54/s1600/levi.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="138" src="http://3.bp.blogspot.com/-WQhBXcavJ2k/TsVZr3RMrzI/AAAAAAAAAbw/PVX6wHIph54/s400/levi.jpg" width="400" /></a></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-559996392709974990?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-68896082336008934072011-11-16T23:00:00.001+02:002011-11-16T23:02:19.598+02:00"אין לך רעיון זר מזה לתורתנו וליהדותנו"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">מתוך עיונים בספר בראשית, נחמה ליבוביץ', פרשת חיי-שרה:<br /><br />אברבנאל, מקשה לפרשתנו: <br /><br /><blockquote class="tr_bq">למה ציוה אברהם שלא יקח אשה מבנות הכנעני, האם מפני שהיו עובדי עבודה זרה, גם בעבר הנהר היו כן, ומה הואיל בתקנתו? </blockquote><br />מדרש הגדול בראשית: <br /><br /><blockquote class="tr_bq">כי אל ארצי ואל מולדתי תלך: והלא כולם עובדי עבודה זרה, דכתיב (יהושע כ"ד) "בעבר הנהר ישבו אבותיהם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלוהים אחרים" – ואברהם יצא מהם!!<br />אלא אמר אברהם: הואיל ואני מגייר – אגייר ממשפחתי ומבית אבי, שהן קודם לכל, ולא עוד אלא שהן קרובי תשובה. מכאן אמרו: לעולם תהא דעתו של אדם קרובה לקרוביו, ואם יש לו (קרובים) עושה בטובתו, וכן הוא אומר (ישעיה נ"ח ז') "ומבשרך אל תתעלם". </blockquote><br />והנה בודאי מוצאים אנו בתורה שקרובי אדם קודמים בהלואה ובצדקה ובגמילות חסדים לשאר בני אדם. אך האמנם יש להשוות גיור לאותם דברים? ולמעלה מזה – האם רצתה התורה בהחזקת הקשר ובהידוק הקשר בין אברהם לבין משפחתו ובני משפחתו? האין הציווי של "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" מורה, שרצה ה' אלוהיו של אברהם בניתוק הקשר הזה? <br /><br /><b>ואל יעלה על הדעת שרצה אברהם בבני משפחתו משום שרצה לשמור על "טהרת הגזע" – אין לך רעיון זר מזה לתורתנו וליהדותנו.</b> וכבר אותו פסוק מיהושע המובא במדרש לעיל מוכיח שלא היה אברהם אבינו בן לזרע מובחר ירא אלקים, להיפך, היה בנו של תרח ואחיו של נחור ורק הוא הכיר את בוראו והלך ועבדו ונעשה אהובו של ה', ואחיו וכל זרעו בני תרח נשארו עובדי עבודה זרה. <b>ולא בא אברהם לבחור ליצחק בת מגזע טהור ולא היה אברהם אבינו אביו של "גזע"</b>, וכמו שפסק הרמב"ם להלכה (בתשובה לעובדיה הגר מבגדד), שאברהם: <br /><br /><blockquote class="tr_bq">אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו ואב לתלמידיו, והם – כל גר שנתגייר, לפיכך יש לך [לגר, שבא מאומה אחרת] לומר: "אלקינו ואלקי אבותינו", שאברהם עליו השלום הוא אביך.</blockquote></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-6889608233600893407?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-83288295260385219032011-11-15T17:21:00.001+02:002011-11-15T17:23:14.317+02:00מישהו מטפל בך?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><i>התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (<a href="http://www.kipa.co.il/jew/%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/46769.html">קישור</a>). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה <a href="http://www.kipa.co.il/jew/%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94">כאן</a>.</i><br /><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">לפני כשבועיים היינו כולנו דבוקים למסכיםוהאזנו לדבריו של הרב מוטי אלון כנגד ההתנהלות של פורום תקנה וכנגד האישומים שלהמשטרה והפרקליטות נגדו. בדבריו, הסביר הרב אלון שאותו בחור שסיפורו מופיע בכתבהאישום, בא אליו עם מצוקה אישית קשה והוא העניק לו טיפול של חום ואהבה. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">הרבה כבר נאמר על פרשת הרב אלון, ואנימבקש לדון בנקודה אחת שכמדומני טרם קיבלה את ההתייחסות הציבורית הנדרשת. הבחור,שלדבריו נפגע מהרב אלון, בא לרב אלון לטיפול. ונשאלת השאלה: למה?<o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">רבנים הינם אנשי רוח. נתאר לעצמנו ששכננוהחילוני היה מספר לנו שהוא נמצא במצוקה אישית קשה והוא החליט לפנות לדוד גרוסמן אולאסא כשר שיעזור לו ויעניק לו טיפול למצוקתו. איך היינו מסתכלים על אדם כזה? <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">כנראה שלאותו בחור היו שתי סיבות לפנותלרב אלון. יכול להיות שהוא לא ידע למי אפשר לפנות לקבל עזרה אז הוא פנה למי שמבחינתוהיה זמין. הזמינות יכולה להיות מבחינה כלכלית, שירות הניתן בחינם, ויכולה להיותמבחינה גיאוגרפית, או כל זמינות אחרת. אפשרות אחרת היא שאותו בחור שמע את שמועתוהטובה של הרב אלון בפתרון מצוקות של אנשים אחרים, ולכן החליט לנסות גם את מזלו. בפועל,אני מניח ששתי הסיבות תופסות מקום אצל מטופליהם של רבנים, אצל חלק הסיבה הראשונהדומיננטית יותר, ואצל אחרים השניה דומיננטית יותר. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">כל זה נכון ביחס לג', י', א' או ב', אותםאנשים פרטיים שפונים אל רבנים לטובת טיפול. אך מה ביחס לרבנים עצמם? מדוע הםמעניקים טיפול לפונים אליהם? <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">אני מניח שאם מישהו היה פונה לרב ומבקשממנו להנחות אותו בבניית דק במרפסת ביתו, הרב היה עונה לו: "תשמע, אני רואהשאתה במצוקה ואני מוכן להקדיש לך שעה מזמני כדי לסייע לך, אבל דע לך: אני לא יודעכיצד לבנות דק. אם באמת ברצונך בדק, מומלץ לך לפנות לאיש מקצוע בתחום". <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">אפשר להציע אפשרויות שונות בכדי לענות עלהשאלה למה רב כזה או אחר מוכן להציע את עצמו בכדי לטפל במצוקות הנפשיות של בניקהילתו, תלמידיו או סתם אנשים שנקרו בדרכו. חלק מהתשובות הללו טובות יותר ומבוססותעל כך שאין חכם כבעל הנסיון, וחלקן פחות טובות. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">אותי מעניינת דווקא השאלה הבסיסית, האם זהנכון שהרב אמור לפתור את מצוקותיהם של כל הפונים אליו? <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">לפני כמה חדשים השתתפתי בכנס של רבניםבנושא "הרב והמטפל". לקראת סוף הכנס עמד מהקהל אחד הרבנים מבעלי הזקניםהלבנים ופנה אלינו, הרבנים הצעירים, ואמר בערך כך: "אחרי שנים לא מעטותברבנות אני יכול לומר לכם שהדבר הכי חשוב במקצוע זה ענוה. על הרב לדעת לאלו נושאיםהוא מוכשר, לאלו נושאים הוא יכול לפנות זמן לטפל, ולאלו נושאים עליו לכוון אתהשואל למישהו יותר מוכשר ממנו". <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">במהלך הכנס הוצגו ע"י אנשי מקצועדיסציפלינות שונות לטיפול בסכסוכים: הדיין – זה שתפקידו לחתוך את הדין, להצדיק אתהצדיק ולהרשיע את הרשע. המטפל/הפסיכולוג – שתפקידו לנסות למצוא את השורש של המצוקהולטפל בה. והמגשר – שתפקידו לעזור לצדדים המסוכסכים לנהל משא ומתן על מנת לפתור אתהסכסוך. לאחר מכן נשאלה השאלה: לנוכח מגוון אנשי המקצוע הללו, אשר למדו והתמקצעושנים רבות במקצועם, מה תפקידו של הרב? <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">הדוקטרינה שהוצגה בכנס היא, שעל הרב להוותצומת הכרעה, להכיר את האפשרויות השונות ולדעת להפנות וללוות את הפונים אליו,הנצרכים לטיפול מקצועי, אל עבר איש המקצוע המתאים. גם תפקיד מצומצם זה שיועד לרב,איננו דבר של מה בכך. פעמים יהיה על הרב לומר לאדם הנמצא במצוקה שמצוקתו היא תופעהנורמלית לחלוטין שכל אחד מתמודד איתה, ולפעמים יהיה על הרב לעבוד קשה על מנת לשכנעאת הפונה שהכתובת הנכונה לפנייתו היא איש מקצוע בעל ידע ונסיון מתאימים, על אף שלאתמיד נעים ונוח לפנות לאיש מהסוג הזה. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"><span lang="HE">אחת הנקודות בכנס שממש האירו את עיני היתה,שדווקא נציג בתי הדין הרבניים בכנס קבל בדבריו על רבנים שאינם מצויים מספיק בתחוםחושן-משפט, אך בכל זאת מנסים את כוחם מול בעלי דין. התוצאות של ניסיונות אלו מגיעותבסופו של דבר לבית הדין, ואז קשה מאד לתקן את הנזק שכבר עשה אותו רב לא בקי.בעיני, ברור שהדברים נכונים פי כמה בתחומים של טיפול במצוקות נפשיות. וכפי שאמרוזאת לפני: </span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"><span dir="LTR"></span><span dir="LTR"></span>“<a href="http://youtu.be/_VrFV5r8cs0">Aman’s got to know his limitations</a>”</span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span><span dir="RTL"></span></span><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">– על האדם להכיר במגבלותיו. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"><o:p></o:p></span></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-8328829526038521903?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-74145702161321840582011-11-13T21:43:00.001+02:002011-11-17T20:32:13.353+02:00כרטיס בלבבי לתרומת איברים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">לפני מספר חדשים, עת התבשרנו על יציאתו לאור של כרטיס בלבבי לתרומת איברים כתבתי את <a href="http://ravtzair.blogspot.com/2011/07/blog-post_25.html">הפוסט הזה</a>. מאז קראתי ואספתי ודברתי והתכתבתי בנושא עם גורמים שונים ואני מבקש לסכם כאן את אשר העליתי בחכתי.<br /><br />גליתי שלוש גישות ביחס לכרטיס בלבבי מבין הרבנים שחתמו על ה'קול קורא' לציבור לחתום על הכרטיס:<br /><br />א. גישה ראשונה - הרופאים ככלל וכמערכת הם חשודים על רצח. הם אינם שותפים בראייה שלנו שחיי שעה הינם חיים, ושאפילו קיצור חייו של חולה בכמה דקות הינו רצח, ולכן אין לסמוך על שום דבר שהרופאים עושים. כך אני מבין את דבריו של הרב אליעזר מלמד (<a href="http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/10938">קישור</a>):<br /><blockquote class="tr_bq">יש לציין, שעמדת רבותינו לחייב שיתוף רופא ירא שמים בצוות קביעת המוות, לא נבעה מהתעקשות או רצון להתערב בעבודת הרופאים. הדרישה באה מתוך חשש מבוסס, שישנם רופאים אשר סוברים כי מותר ליטול איברים גם ממי שמוגדר כצמח או גוסס, למרות שמוחו עדיין לא מת באופן מוחלט, וזאת משום שממילא אין יותר סיכוי שיחזור לחיים. ואף שעמדה זו נובעת מכוונות טובות, על פי ההלכה היא רצח.</blockquote><br />כך גם ראיתי במכתב שהפיץ הרב מנחם בורשטיין ממכון פוע"ה בו כתב בין היתר: <br /><blockquote class="tr_bq">כפי שציינתי, רוב רובם של הרופאים הם צדיקים, אך אחרי 20 שנה של הכרות עם המערכת הרפואית מבפנים, אני חייב לומר שיש רופאים שמעגלים פינות (וגם בין הרופאים הדתיים).<br />את חוסר האמון שיש לאנשים כלפי המערכת הרפואית, לא הרבנים יצרו, אלא השוליים מבין הרופאים, שגרמו ב"יושרם" לקנות להם שם כזה.<br />לא לחינם קמו ארגונים כמו של הרב פירר והרב פישר, שבאו להשלים את חוסר האימון שנוצר בשטח. תפקיד שהיה באופן טבעי, מתאים לרופאי המשפחה.<br />אני חושב שהקריטריון ההלכתי הוא ברור, כאשר יש לרופא אינטרס מעבר לתפקיד הריפוי, או כאשר מדובר בדבר מורכב, צורך הדבר פיקוח הילכתי. </blockquote>מדברים ששמעתי אני חושב שגם הרב פרופ' יגאל שפרן תומך בגישה זו. <br /><br />הבעייתיות בגישה הזאת: <br /><br />- איך בכלל מותר לאשפז חולה הנוטה למות בבתי החולים - הרי יש לרופאים אינטרס לפנות מיטה. כל יום של חולה בבית החולים עולה כסף, שימוש במכשירים ומכונות שונות עבור חולים הנוטים למות גם כך עולים הון תועפות. מה פתאום אנחנו סומכים על הרופאים שהם לא יקצרו את חיי החולים כדי לחסוך כסף?<br /><br />- לכאורה, אם יש בעיה בנאמנות הרופאים, כרטיס בלבבי פותר רק צד אחד של המשוואה - הצד של התורם. מי שנמצא בצד של הנתרם הוא בבעיה. לכאורה יהיה אסור לו לקבל איברים ממת מוות מוחי, שכן עלולים לרצוח את החולה ההוא רק בשביל לקצור את איבריו. לדידי, עד שהרבנים הללו לא יבהירו את דעתם לגבי קבלת תרומת איברים, מי שחותם על כרטיס בלבבי על דעתם של רבנים אלו, הוא למעשה חותם שהוא מוכן לתת בשעת הצורך איבר אך הוא יימנע מלקחת איבר באם יצטרך ר"ל. זה ממש "שלי שלך ושלך שלך - חסיד". <br /><br />ב. גישה שנייה - מהיות טוב. התומכים בגישה זאת, ביניהם עד כמה שאני מצליח להבין הרב פרופ' אברהם שטיינברג, הרב יואל קטן ועוד, סבורים שאכן אין בעיה לחתום על כרטיס אדי, וחלקם אף חתומים על כרטיס אדי. אלא, שכרטיס אדי אינו שיא השלמות ויש בו מספר פגמים שאותם ניתן לתקן יחסית בקלות ואת זה עושה כרטיס בלבבי:<br />- פתיחת פה לשטן - בכרטיס בלבבי אין אזכור של "אחרי מותי". <br />- הגדרת איש הדת - בכרטיס אדי יש סעיף עלום האומר ש"בתנאי שאיש דת מטעם המשפחה יאשר את התרומה" ללא הגדרה מיהו איש הדת, דבר שעלול להביא את המשפחה לחשוש לתרום מכיון שהם אינם יודעים למי התכוון התורם כשחתם. בכרטיס בלבבי יש הגדרה מיהו איש הדת - ארגון ערבים. <br /><br />הבעייתיות בגישה הזאת היא שיש לעיין עד כמה הרצון להיות לכתחילה ומהדרין מצדיק את הפרישה מהציבור הישראלי בתחום הזה. <br /><br /><br />ג. הגישה השלישית <span class="Apple-style-span" style="font-size: x-small;">(<i><span class="Apple-style-span" style="color: red;">עודכן ליתר בהירות ביום חמישי כ' בחשוון לבקשת הקוראים</span></i>)</span> - של הרב יובל שרלו ושל רבנים נוספים שבעבר תמכו בכרטיס אדי ללא הסתייגות. הציבור משום מה לא חותם על כרטיס אדי. זו עובדה. הם היו מעדיפים לא להתחלק מהציבור הרחב בנושא הרגיש הזה של תרומות איברים. אלא שעדיף שיהיה קיים כרטיס בלבבי שאולי יצליח לשכנע עוד אנשים לחתום ולתרום איברים, מאשר המשכת המצב הקיים כיום שיש כרטיס אדי שהרבה אנשים לא חתומים עליו. לדידם, אם יהיה קיים גם כרטיס בלבבי יהיו כאלה שלפחות יחתמו על כרטיס בלבבי וזה עדיף מכלום. <br /><br />[אני סבור שאם אותם רבנים יסיימו כל שיעור וכל הרצאה וכל ראיון שהם נותנים במילים: "רבותי וגבירותי, אני רוצה שכולם יסתכלו אלי ויראו מה שאני מחזיק בידי. זהו כרטיס אדי לתרומת איברים. אני סבור שמצווה גדולה לחתום על כרטיס אדי ומבקש מכל אחד מכם שיחזיק בכרטיס בארנקו כפי שאני מחזיק", אז המציאות בציבור הדתי ישתנה יותר מהר מאשר ע"י הקמת עוד כרטיס.]<br /><br /><br /><br />לסיום הפוסט הזה אני רוצה להזכיר שחוק הקדימות איננו קיים בכרטיס בלבבי. עפ"י החוק מי שחתום על כרטיס אדי עד ה1.1.12 יקבל קדימות בטור להשתלה על פני מישהו אחר בעל אותם נתונים רפואיים (היו מי שהסבירו לי שההסתברות להחלת החוק הזה הם קטנים ואפילו זניחים, כי הוא חל רק כאשר האיבר מתאים לשתי ממתינים בטור להשתלה ושניהם בעלי אותם נתוני זכאות ואחד מהם חתום על כרטיס אדי ואחד לא). מי שיחתום אחרי ה1.1.12 יצטרך לחכות שלוש שנים כדי לקבל קדימות. על פי האמור לעיל, גם מי שחתום על כרטיס בלבבי יכול גם לחתום על כרטיס אדי. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-7414570216132184058?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-4144664712101007532011-11-10T21:51:00.001+02:002011-11-10T22:59:55.246+02:00אכילה לאחר השקיעה בצאת שבת<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">הגמרא בפסחים (קה.) אומרת כי אין להתחיל סעודה בשבת לאחר חשכה:<br /><blockquote class="tr_bq">הכי אמר רב: לקידוש - קובעת, ולא להבדלה קובעת. והני מילי - לענין מיפסק, דלא מפסקינן. אבל אתחולי - לא מתחלינן.<br />[רש"י: והני מילי - דלהבדלה אינה קובעת - לאפסוקי סעודתא אבל אתחולי לא מתחלינן משחשיכה - עד שיבדילו.]</blockquote><br />כך נפסק גם בשולחן ערוך (שולחן ערוך אורח חיים סימן רצט סעיף א): <br /><blockquote class="tr_bq">אסור לאכול שום דבר, או אפילו לשתות יין או שאר משקין חוץ ממים, משתחשך עד שיבדיל. </blockquote><br />אך מתי זה משתחשך?<br /><div>המשנה ברורה הולך בעקבות המגן אברהם ומסביר שמדובר משעת השקיעה:</div><div><blockquote class="tr_bq"><span lang="HE" style="font-size: 12pt;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">ואפילו בספק חשיכה ועיין לעיל בסימן רס"אבמ"ב דנקטינן לספק חשיכה תיכף מששקעה החמה לענין הדלקת הנרות וכל מלאכה</span></span></blockquote><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt;"><span lang="HE" style="font-size: 12pt;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt;"><span lang="HE" style="font-size: 12pt;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: small;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">דבריו של המשנה ברורה ש"משתחשך" הוא משעת השקיעה, הינם מחלוקת אחרונים. לעומת המגן אברהם, הט"ז חלק על כך ויישב המנהג שהיה קיים בזמנו לערוך סעודות בזמן שהינו ספק חשיכה, דהיינו לאחר השקיעה. </span></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="margin-bottom: 0.0001pt;"><span lang="HE" style="font-size: 12pt;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"><br /></span></span></div>בעל ערוך השלחן נטה יותר לכיוון הט"ז, והוא מדייק את דבריו מדברי הרמב"ם:<br /><blockquote class="tr_bq">יש מתרעמים על סעודות גדולות שמתחילין לאכול סמוך לחשיכה בשבת והוא איסור גמור [ב"ח ומג"א] ויש מי שמתיר דאין האיסור אלא בוודאי חשיכה [ט"ז סק"א] וכדיעה זו הביא אחד מהגדולים בשם פסקי תוס' שכתבו דבעל נפש יזהר לאכול ספק חשיכה אבל אין למחות ביד אחרים [א"ר סק"ה] וכן משמע מדברי הרמב"ם פכ"ט דין ה' שכתב משיצא היום אסור לו לאכול ולשתות ולעשות מלאכה או לטעום כלום עד שיבדיל עכ"ל הרי דווקא משיצא היום אסור ועוד דדומיא דמלאכה נקיט שזה וודאי לא שייך קודם חשיכה כמובן ולכן בשעת הדחק יש להקל בזה עד שתחשך ממש מיהו לכתחלה וודאי יש להדר שלא לבא לידי כך ויתחילו לכל הפחות בשעת השקיעה ותבא עליהם ברכה: </blockquote><br />גם מדברי בעל כף החיים נראה שהוא נוטה יותר לכיוון הט"ז. <br /><br />בהמשך דבריו כותב המשנה ברורה שאם הוא לא אכל סעודה שלישית, או אפילו אם סתם הוא תאב לאכול או לשתות הוא יכול לאכול גם לאחר שקיעה, כל עוד זה חצי שעה לפני צאת הכוכבים. <br /><br />דבריו אלו של המשנה ברורה כנראה מתאימים לזמן בין השמשות ארוך כפי שהוא הכיר באירופה, אך מה הדין בתנאים שאנו מכירים, שהשקיעה היא כעשרים דקות בלבד לפני צאת הכוכבים?<br /><br />הרב בנימין זילבר בשו"ת אז נדברו חי"ג סימן כב דן בדברי המשנה ברורה ומכריע (<a href="http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=885&st=&pgnum=152">קישור</a>):<br /><blockquote class="tr_bq">ולאור האמור נראה דגם מה שמתיר בלא קיים מצות סעודה ג׳ דאיו להקל אלא ברבע שעה לאחר שקיעה שלנו</blockquote><br />גם את היתרו זה הוא מסייג בכך שאין לאכול לאחר השקיעה יותר מכביצה. </div><div><br /></div><div><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-414466471210100753?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-39810690831439237442011-11-08T22:46:00.000+02:002011-11-08T22:46:11.833+02:00הרב נתן צבי פינקל זצ"ל<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">את ראש ישיבת מיר <a href="http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=33962">הג"ר נתן צבי פינקל </a>הזדמן לי לראות פעמים ספורות בחיי. אני יודע עליו מעט מאד, ואף על פי כן אני מרגיש יראת הרוממות כלפי דמותו.<br /><br />התחושה הזאת מגיעה משני נקודות:<br /><br />א. כבר לפני למעלה מעשור ר' נתן צבי היה שבר כלי מבחינה פיסית. מחלת הפרקינסון וניוון השרירים ממנו סבל פגע קשות ביכולת השליטה שלו על אברי גופו. אדם במצב כזה שהיה מחזיק בכל משרה רגילה שאנחנו מכירים מן הסתם היה ממעט בעיסוקיו ויושב לו באיזה פינה בלי הרבה קשר עם הבריות. אך האיש הזה בגבורתו לא רק שלא ישב ספון במשרדו או בביתו, אלא עמד בכל האחראיות של היותו ראש ישיבה במובן הכי רחב של המילה.<br />לא מדובר רק על מסירת השיעורים הקבועים שלו לבני הישיבה, דבר שבודאי לא היה קל עם מחלתו הקשה.<br />לאחר שהקים שלוחה של הישיבה במודיעין עלית באחוזת ברכפלד והפקיד את הישיבה השלוחה שם לראשותו של אחד מבני המשפחה, כמסורת ישיבת מיר, הוא לא חדל מלראות את השלוחה כחלק מהאחריות שלו ודאג לנסוע פעם או פעמיים בשבוע מירושלים ללמוד ולהעביר שיעור בשלוחה שם. <br />על אף מחלתו הוא לא השיל מעצמו את האחריות למצב הכלכלי של הישיבה. מן הסתם הוא היה יכול למנות מישהו אחר מבני המשפחה שיהיו אחראים על הנסיעות לחו"ל לגייס כספים, אך הוא תפס שזה חלק מהאחריות שלו והוא לא היה מעוניין שמישהו אחר יעשה את העבודה שלו.<br /><br />ב. בעולם החרדי מקובל לצייר את ר' נתן צבי פינקל כנסיך. בן למשפחת פינקל, נשא את שם זקנו הסבא מסלבודקא, התחתן עם ענף אחר מהמשפחה וירש את ראשות הישיבה. האמת היא לעולם יותר צבעונית.<br />לפני כמה שנים <a href="http://onthemainline.blogspot.com/2010/03/ambition-undecided.html">פרסם הבלוגר S את התמונה הזאת</a> של בוגר התיכון נתן (נתי) פינקל:<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_N61RVdo9I44/S6tgNBPIwII/AAAAAAAAApg/_GE_6xmukFk/s400/Nosson+Tzvi+Finkel.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="265" src="http://2.bp.blogspot.com/_N61RVdo9I44/S6tgNBPIwII/AAAAAAAAApg/_GE_6xmukFk/s400/Nosson+Tzvi+Finkel.jpg" width="400" /></a></div><br /><br />הוא למד <a href="http://en.wikipedia.org/wiki/Ida_Crown_Jewish_Academy">בתיכון הזה</a>, בכיתה בו היו כנראה בנים ובנות ביחד. הוא הגיע למעמד הרם של ראש הישיבה הגדולה בארץ ישראל, לא רק בגלל יחוסו המשפחתי ושמו אלא גם בזכות עמל והשקעה.<br /><br />בעולם הציוני דתי בכלל ואצלי בפרט יש יחס קצת אמביוולנטי לגדולים החרדים. אני חושב שהאיש הזה שהלך הבוקר לעולמו בפתע היה צריך להיות דמות לחיקוי הן בעולם החרדי והן בעולם שלנו. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-3981069083143923744?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-19260605619623081702011-11-06T22:55:00.000+02:002011-11-06T22:55:06.825+02:00ביקורת ספרים: "רבנות: האתגר"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">הספר "רבנות: האתגר" יצא לאור ע"י המכון הישראלי לדמוקרטיה ועם עובד. הספר, בעריכת ידידיה שטרן ושוקי פרידמן הינו שני כרכים עבים (יחד מעל 1000 עמודים) ובהם אסופת מאמרים בנושא רבנים ורבנות.<br /><a href="http://www.am-oved.co.il/Media/Uploads/%D7%A2%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%94_-_%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%92%D7%A8_-_%D7%90(3).jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://www.am-oved.co.il/Media/Uploads/%D7%A2%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%94_-_%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%92%D7%A8_-_%D7%90(3).jpg" /></a>אלו שעוקבים אחר הדברים שאני כותב יודעים שמחלק מהמאמרים בספר נהניתי מאד, והם בהחלט עוררו אותי למחשבה, כדוגמת <a href="http://www.idi.org.il/PublicationsCatalog/Documents/Book_7089/03611411_%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93%D7%99%D7%94%20%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%9F.pdf">מאמרו של פרופ' שטרן בנושא "רבנות כמנהיגות רלוונטית"</a> ומאמריהם של <a href="http://ravtzair.blogspot.com/2011/10/blog-post_27.html">הרב ד"ר בני לאו</a> ו<a href="http://ravtzair.blogspot.com/2011/10/blog-post_3073.html">הרב ד"ר מיכאל אברהם</a>. ואף על פי כן תחושתי הכללית מהספר הנה של אכזבה. כרב מכהן המחפש אחר אתגרים בעבודתו זו, הייתי בטוח שלאחר סיום קריאת רוב המאמרים בספר תהיה לי רשימה ארוכה של אתגרים שעלי לקחת ללבי בשנים הקרובות. בפועל את מספר המאמרים שעסקו באתגרים בעולם הרבנות אפשר לספור על אצבעות יד אחת.<br />יתרה מזאת, יש מאמרים בספר שלאחר קריאתם לא היה ברור לי שמחברם אי פעם נפגש עם הרבנות בישראל. לדוגמא אני מוכן לנקוט במאמרה של ד"ר גילי זיון, שכלל לא הבנתי מדוע הוא נכלל בספר הזה. המאמר עוסק בשאלה הבאה:<br /><blockquote class="tr_bq">כיצד זה שדווקא בעידן הנוכחי שבו התבססה בחוגים נרחבים ההכרה הפוסט מודרנית שיש יותר מסמכות ידע אחת ושאין לאף ממסד מונופול על האמת בה"א הידיעה - הולכת ומתפתחת בחלק ניכר של חוגי הציונות הדתית דמות של רב 'כל יכול' שידו בכל תחום ותחום? רב המספק תשובה אחת אמתית וברורה לכל האנשים הפונים אליו, הלוא היא 'תשובת ההלכה'? ולא עוד אלא שפסיקתו איננה מצטמצמת בד' אמות של הלכה, אלא הוא בקיא בשאלות בטחון ומדיניות ובשאלות חברתיות ופסיכולוגיות - ואין אתר פנוי מיניה? </blockquote>המחברת אגב אינה מביאה אפילו דוגמא אחת לאותם רבנים יודעי כל.<br />כדי לענות על השאלה הזו, המחברת כותבת ב15 עמודים את מה שחכמינו אמרו במשפט אחד (היא אגב לא מזכירה אפילו את המשפט הזה, משום מה):<br /><blockquote class="tr_bq">עשה לך רב והסתלק מן הספק. </blockquote>הספר מכיל עוד מספר מאמרים שהתאכזבתי מהם קשות, דווקא בגלל השמות המבטיחים של מחבריהם, אך בפועל לא מצאתי בהם תוכן מחודש, כדוגמת מאמרו של הרב ד"ר יהודה ברנדס הנקרא "על מבוכת הרבנות" שבו הוא בסך הכל מסביר לקורא שיש סוגים שונים של רבנים: ראש ישיבה, מורה הוראה, מלמד תינוקות וכד'.<br />סיכום הביקורת שלי עד כה הוא שעל העורכים היה לסנן בין המאמרים שקבלו ולהסתפק בעריכת כרך אחד של מאמרים חדשניים ומעניינים.<br /><br />ציינתי בעבר לביקורת אחרת שעוררה הספר הזה - <a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4119078,00.html">מקומם של הספרדים והמזרחיים בין הכותבים</a>. אני מסכים עם הביקורת הזאת לחלוטין, ודי נבוך למצוא את מאמרו של פרופ' צבי זוהר, עלה התאנה של הספר מהבחינה הזאת, מוטל בעמודיה האחרונים של הכרך הראשון. ישנם עוד שני מאמרים המשווים בין רבנים ספרדיים לבין רבנים אשכנזיים. תוכלו לראות בעצמכם בתוכן העניינים של הכרך הראשון:<br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-dCczN71IJag/TrbyMO7qBlI/AAAAAAAAAbo/m1OkUD7phmY/s1600/rabanut.png" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="381" src="http://3.bp.blogspot.com/-dCczN71IJag/TrbyMO7qBlI/AAAAAAAAAbo/m1OkUD7phmY/s400/rabanut.png" width="400" /></a></div><br />[המאמר של רוזנק, אגב, מקדיש 17 עמודים לרב סולובייצ'יק, עוד 9 עמודים לראי"ה קוק ובסוף 4 עמודים לרב חיים דוד הלוי.]<br />אולי תוכלו אתם להסביר לי מה עבר בראשו של זה שכתב את כותרות המאמרים. שימו לב לתארים של הרבנים האשכנזים מול התארים של הרבנים הספרדיים:<br /><blockquote class="tr_bq">ה<b>ר</b>י"ד סולובייצ'יק, ה<b>ר</b>אי"ה קוק והח"ד הלוי.<br /><b>ר'</b> יעקב שאול אלישר ו<b>הרב</b> אברהם יצחק הכהן קוק</blockquote>אינני יודע להסביר זאת.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-1926060561962308170?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-10786666027553909012011-11-03T23:00:00.002+02:002011-11-03T23:00:56.255+02:00על כתב האישום נגד הרב מוטי אלון ותגובתו של הרב אלון<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">לאחר שאתמול הפרקליטות הודיעה על הגשת כתב אישום נגד הרב אלון, הרב אלון החליט <a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4143692,00.html">לשבור את שתיקתו</a> והוא הגיב היום בנאום ששודר בשידור ישיר בYNET (כל הכבוד להם על השידור. עד כמה שידוע לי הם כלי התקשורת היחיד ששידר את הדברים). ראיתי את עשרים הדקות הראשונות של דבריו. לעת עתה לא מצאתי ברשת מקום בו ניתן לצפות בכל דבריו ולהשלים את מה שפספסתי, או לקרוא את תמליל דבריו, כך שבהתייחסותי את מסתמך רק על זכרוני.<br /><br />יש להודות שהקטעים מכתב האישום שהתפרסמו בתקשורת לא נראים חמורים בכלל, וקשה לי להאמין שמישהו יצליח להוכיח את אשמתו של הרב אלון בהם. וכפי שהגדיר זאת חברי חיים ולדומירסקי (כן, מעולם קטן) בסטטוס בפייסבוק: "ברצינות??? אלה האישומים???".<br /><br />בדבריו הרב אלון תקף את התנהלות פורום תקנה, ואף האשים את אחד מחבריה ואת הרבנית יהודית שילת בעידוד המתלוננים שעליהם הפרקליטות מבססת את כתב האישום. מלבד רמז מאד עבה לרבנית שילת, שמאד קשה לפספס במי המדובר, הרב אלון האשים גם אחרים בפורום ואף נתן רמזים במי המדובר (אני לא הבנתי את מרבית הרמזים, כולל ראש ישיבה שהשווה אותו לד"ר ג'ייקל ומר הייד), אך הוא נמנע מנקיטה בשמות. אני חייב לומר שאינני מבין את הטקטיקה הזאת. אם ההאשמות נכונות בעיניו, שחבר הפורום רודף אותו ותפר לו תיק והצליח לרמות את שאר חברי הפורום, מה לא מוצדק בנקיטת השם באופן מפורש ולא ברמיזות? לא רק זה, כל עוד אותו תופר התיקים המצליח עדיין חופשי לפעול מבלי שהקרבנות הקודמים שלו אפילו הפנו אליו אצבע, מה ימנע ממנו לתפור תיקים לעוד רבנים מצליחים ומשפיעים בציבור?<br /><br />הרב אלון הזכיר בדבריו שבמהלך השנתיים האחרונות הוא גזר על עצמו שתיקה. אני לא שמעתי ממנו הסבר לגזירה הזאת. מדוע לשבור את השתיקה עכשיו ולא לפני שנתיים או בעוד חצי שנה?<br /><br />השאלה הגדולה ביותר שעלה מדברי הרב אלון הוא מה היה המניע של פורום תקנה לתפור לו תיק, וכיצד יכול להיות שהוא הסכים לקבל על עצמו את הדין (חוץ מזה שהוא אמר שהוא טעה בזה, כנגד דעתו של הג"ר מרדכי אליהו).<br /><br />מבחינה ציבורית פנים-מגזרית, אינני יודע מה כתב האישום והמשפט יעלו או יורידו. אלו שדבקים ברב אלון ימשיכו לדבוק בו גם אם יצא אשם במשפט, ואלו שמאמינים לפורום תקנה על אף ההאשמות של הרב אלון ומקורביו כנגד חברי הפורום מן הסתם ימשיכו להאמין שלפורום הגיעו נתונים אודות מעשים חמורים בהרבה מאלו הנמצאים בכתב האישום.<br /><br />בכל אופן, אחרי ששמעתי את דבריו של הרב אלון חזרתי לקרוא את <a href="http://www.kipa.co.il/now/37152.html">דבריו של הרב אהרן ליכטנשטיין</a>. אלו הדברים שלאחר קריאתם בפעם הראשונה אמרתי לעצמי שהרב אלון לא יוכל יותר להיות דמות ציבורית. אינני יכול לומר היום, אחרי שמיעת חלק גדול מדברי ההגנה של הרב אלון, שמשהו השתנה בתובנה הזאת.<br /><br /><i><b>ואתם, חברים, מוזמנים לפרוק את אשר על לבכם בפרשה הכואבת הזאת בתיבת התגובות. </b></i></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-1078666602755390901?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-67532205704161256812011-11-02T17:53:00.000+02:002011-11-02T17:53:27.513+02:00אין תגובה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><i>התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (<a href="http://www.kipa.co.il/jew/%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/46642.html">קישור</a>). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה <a href="http://www.kipa.co.il/jew/%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94">כאן</a>.</i><br /><br />המקרה שלפניכם לא היה ולא נברא אך משל היה.<br /><br />ד"ר פרחיה, תזונאי ידוע מאזור ירושלים, הוציא לאור ספר בהוצאת הספרים של עיתון שהיה פעם הנפוץ במדינה. בספר הוא קורא לחזור לדיני התורה במטבח היהודי. "כשחז"ל הרחיבו את מצוות 'לא תבשל גדי' הם לא העלו בדעתם שכל משפחה דתית תחזיק ארבע סרוויסים שונים", התחיל אחד הפרקים בספר החדש, "המטבחים של היום כבר לא גדולים מספיק כדי להכיל כל כך הרבה כלים!". אך את עיקר זעמו הוא שפך כנגד הכללת העוף בקטגורית הבשר ההלכתית. "משפחות רבות ניזונות באורח קבע מבשר עוף דווקא. לא ייתכן שנגיסה קלה בחתיכת עוף תמנע אכילת חלב במשך חצי יום! כמות הסידן שמפסידות משפחות רבות מדי יום יש בה סיכון בריאותי של ממש!", הוא טוען באחד הפרקים המרכזיים בספר. העיתון, שהיה פעם נפוץ ושמחזיק בהוצאה לאור שפרסמה את הספר של ד"ר פרחיה, החליט להקדיש מספר עמודים במהדורת סוף השבוע לראיון קידום לספר החדש.<br /><br />הטור שלנו השבוע בא לדון בשאלה הבאה: מה צריכה להיות התגובה הרבנית לספר החדש ולראיון המתפרסם אודותיו?<br /><br />מחד, לא יעלה על הדעת שאדם, חשוב ככל שיהיה, יפנה לקהל שומרי המצוות והמסורת ויבקש לבטל מנהגים חשובים שכולנו גדלנו עליהם, מבלי שישמע איזה שהוא קול מחאה רבני בנושא. השארת העניין בלי שום תגובה רבנית עלולה להראות כאילו אין לרבנים מענה לטענות שהועלו כנגדם וכנגד ההלכה היהודית, או חלילה עלולה אפילו להתפרש כהסכמה שבשתיקה. שתיקה גם עלולה להתפרש כחוסר אמפטיה למצוקות של אנשים בחברה שמחבר הספר בא לתת להם מענה בדרכו.<br /><br />מאידך, יש בכך מספר סכנות. אף רב הוא לא מגלומן מספיק לחשוב שהוא יכול להתחרות במידת הפרסום והחשיפה שיש לעיתון ולהוצאת ספרים ידועה. במקרה כזה, ההוצאה רק מחכה לתגובה רבנית כדי להציג מצג של פולמוס ער. זאת ועוד, תגובה רבנית עלולה להתפרש כאילו יש כאן מחלוקת, כמו מחלוקות רבות אחרות שיש בעולם ההלכה היהודית: זה סובר כך וזה סובר כך, זה נוהג כך וזה נוהג כך, כאשר במציאות מדובר במקרה זה לכל היותר במחלוקת שהוכרעה לפני למעלה מאלף שנה מבלי שלאף אחד יש את הזכות או את האינטרס לפתוח אותה כיום.<br /><br />בנוסף, לחלוטין לא ברורה מידת הנזק שיש בשתיקה הרבנית. אמנם לעיתון יש קהל קוראים רחב, אך כפי שכבר ציינו הוא כבר לא הכי נפוץ ולחלוטין לא ברור שכל מי שקונה את העיתון אכן יקרא את הכתבה המדוברת וישתכנע. התייחסות רבנית אליו רק תגרום שהרבה יותר אנשים יחפשו ויקראו את הכתבה המדוברת. עם כמות הספרים היוצאת לאור מדי שנה, כמות האנשים שיבחרו מיוזמתם לקרוא ספר שלם בנושא אזוטרי כזה היא כנראה גם לא כל כך גדולה באופן שמצריך התייחסות פומבית ונרחבת.<br /><br />בעידן התקשורת האלקטרונית שאנו חיים בו, יכול כל אדם בקלות יחסית לפרסם את דעותיו לציבור ואחר כך לצפות שכל העולם ואחותו יבואו ויגיבו על התזות שלו. זהו מצב שהוא לחלוטין לא פשוט, ולא פעם המגיב הפוטנציאלי אומר לעצמו: אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי.<br /><br />אז מה דעתכם, קוראים יקרים, האם על הרבנים כקבוצה או כפרטים להגיב על כל פרסום הסוטה מדרך ההלכה המקובלת? ויותר מכך, האם מאמר קצר כמו זה, הדן אם צריך או לא צריך להגיב לפרסום כזה, הוא בעצמו מהווה בעצם תגובה?</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-6753220570416125681?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-68869849329429558532011-11-02T07:36:00.001+02:002011-11-02T07:36:56.367+02:00לזכות או לחובה?<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">בעיתון ישראל היום מסוף-שבוע שעבר התפרסם כתבה נרחבת על הרב אלישיב, תחת הכותרת "הפוסק". תוכלו לראות את הכתבה במלואה <a href="http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2921776&whichpage=1&forum_id=771#R_2">כאן</a>.<br />בין היתר מופיעים הדברים הבאים של הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון פוע"ה (שצונזרו, אגב, מאתרים חרדיים אחרים - כדוגמת <a href="http://www.ladaat.net/forum/index.php?topic=60591">כאן </a><a href="http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%A7-%D7%94%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%A9-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91-%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%9C-%D7%9E%D7%A8%D7%AA%D7%A7.html">וכאן</a>):<br /><blockquote class="tr_bq">הוא 'גיבור' מבחינה הלכתית אדם חזק שאין אצלו עיקופים או הקלות. ההלכה זה עד הסוף. הדברים חתוכים. הוא שומע את כל הפרטים רוצה לדעת הכל. לא פעם הוא הציל חיים. היה לי חבר בארה"ב שאחת מבנות הקהילה שלו אשת כהן 'הסתבכה' עם גבר. היא היתה צריכה להתגרש מבעלה למרות שלשניים היו שבעה ילדים והם לא רצו לפרק את התא המשפחתי. האישה טענה כי היתה מסוממת בעת המעשה. הרב אלישיב התעקש לקבל חוות דעת שונות על מצבה והצליח להוכיח ולקבוע שהיא לא היתה שפויה באופן זמני ולכן היא מותרת לבעלה. רק אנשים בסדר גודל שלו יכולים לקחת על עצמם פסיקות הלכתיות כאלה</blockquote>קראתי את המעשה המובא בדבריו של הרב בורשטיין, והתלבטתי אם לא מדובר באותו מעשה שאני מכיר שסיפר רב מארה"ב בשיעור <a href="http://www.yutorah.org/lectures/lecture.cfm/712066/Rabbi__Kenneth__Brander/Issues_in_Building_a_Synogogue_and_a_Community">הזה </a>(בערך בדקה 64). השיעור הוא באנגלית ותרגמתי פחות או יותר את הדברים לפניכם (מומלץ להאזין למקור ולא להסתמך על התרגום שלי): <br /><blockquote class="tr_bq">זוג שהבעל חשד שאשתו בוגדת בו, שכר חוקר פרטי שחזר אליו עם תמונות בהן האשה מתייחדת עם גבר זר (אין ראיות על מעשה ביאה). במהלך הדיונים על גירושין, הזוג הגיע למסקנה שהם עדיין אוהבים אחד את השני ורוצים לחזור לגור ביחד. השאלה נפלה לחיקו של רב קהילה (הדובר).</blockquote><blockquote class="tr_bq">רב הקהילה חקר את המקרה לעומקו, ורצה לטעון שהאשה נחשבת אנוסה מכיוון שהאיש איתו התייחדה נתן לה סמים והיו תסמינים שבריאות נפשה אינו תקין. הוא פנה למספר רבנים בכירים בארה"ב עם הרעיון הזה ואף אחד מהם לא רצה להכריע בנושא.</blockquote><blockquote class="tr_bq">הרב טס לא"י ונפגש עם הרב אלישיב יחד עם רב אחר הדובר אנגלית, אידיש ועברית. הרב אלישיב ענה שהם לא יכולים לחזור לגור ביחד. הרב השואל הגיב ואמר שהוא רואה מול עיניו את ילדי הזוג והוא יודע שההחלטה תשנה את חייהם, למה אי אפשר לומר שהאשה בחזקת היתה אנוסה? הרב אלישיב ענה שצריך להבין יותר מה התרחש בין האשה והגבר הזר. למחרת הרב חזר אל הרב אלישיב והרב אלישיב חקר מה בדיוק היה בסמים שאותם האשה נטלה, ובסופו של דבר התיר לזוג לחזור לגור ביחד. </blockquote><br /><div>האם אתם הייתם מביאים את הסיפור הזה כסיפור המספר בשבחו של הרב אלישיב, או ההיפך?</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-6886984932942955853?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-87268217272136444432011-10-30T09:58:00.001+02:002011-10-30T09:58:18.134+02:00כלים הלכתיים פורמליסטיים: תינוקות שנשבו<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><i>המשך מכאן: <a href="http://ravtzair.blogspot.com/2011/10/blog-post_27.html">כלים הלכתיים פורמיליסטיים</a></i><br /><br /><blockquote class="tr_bq">זמן רב התגלגל השימוש במושג זה בתוך מחוזות ההלכה ולא עורר שום התנגדויות. אך כשאנשי אתיקה ומוסר, פילוסופיה ומחקר שלחו את ידיהם אליו - מיד עוררו את הדוב מרבצו. הם לקחו את הכלי וניסו לטעון שהיחס לחילוני מכיל לא רק את הכלי אלא גם את תוכנו. היינו: הביטוי 'תינוק שנשבה' מכונן את יחס הדתיים לחילונים - יחס פטרנליסטי מתנשא ממילא. את ההעתקה - המוטעית - של הכלי ההלכתי למגרש האתיקה והמוסר עשו אנשים מהצד הדתי והחילוני כאחד...<br /> והלוא כל עניינו של השימוש במושג 'תינוק שנשבה' כלפי החילונים נובע דווקא מרגישות חברתית המבקשת לאפשר שילוב ולמנוע נתק בין דתיים לחילונים בחברה היהודית. </blockquote><br /><div style="text-align: right;">(מתוך: הרב ד"ר בנימין לאו, רבני קהילות - בין ההלכה לחיים, רבנות: האתגר, עמ' 163-164)</div><br /><br /><br /><blockquote class="tr_bq">לבוא ולומר שהם תינוקות שנשבו, יש בזה אינפנטיליזציה של הציבור הזה. הביטוי "תינוק שנשבה" אומר: אין להם שום דבר, אבל נעבך הם לא אשמים בכך. אינני מפקפק בעובדה שיש אנשים כאלה, אבל גם איני מפקפק בכך שיש אנשים כאלה גם במחנה שלנו.<br />בהלכה יש קטגוריה של תינוקות שנשבו. השאלה היא האם זה כל מה שאני יכול לראות בציבור החילוני? רק תינוקות? ורק שנשבו?<br />...<br />אם יש נושאים הלכתיים מסוימים שלגביהם הקטגוריה הזו היא רלוונטית, כמו לגבי השאלה אם אחד מהם בישל בשבת בצבא, האם המלאכה נחשבת שנעשתה בשוגג או במזיד, ואולי גם לגבי דין מגעם ביין, ועוד שאלות - אז יש מקום להפעיל את הקטגוריה הזאת. אבל לומר טוטלית שזה כל מה שיש באדם או בציבור, זה נראה לי מגמד, ולא הולם את מידת הכבוד שיש לתת לצלם אלוקים שבאדם, גם כשהוא איננו בדיוק כפי שאנחנו היינו רוצים שיהיה. </blockquote><br />(מתוך: הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין, מבקשי פניך, עמ' 144-145)<br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-8726821727213644443?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-5454101734394347502011-10-27T21:59:00.001+02:002011-10-31T07:21:33.380+02:00כלים הלכתיים פורמיליסטיים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אחד המאמרים היותר מעניינים בספר "רבנות: האתגר", בהוצאת עם-עובד והמכון הישראלי לדמוקרטיה, הוא מאמרו של הרב ד"ר בנימין לאו בנושא "רבני קהילות - בין ההלכה לחיים". במאמר זה הוא דן "בכלים משפטיים פורמליסטיים" שההלכה עושה בהם שימוש. לטענתו כלים אלו הם סמנטיים בלבד, ואינם אמורים להיתפס כאמירה עקרונית.<br /><br />לעקרון הזה הוא נותן שלוש דוגמאות:<br />א. הוא מתאר שכרב קיבוץ הוא הועמד בפני הבעיה הבאה: כדי לפטור את בכורות הרפת מקדושת בכור היה עליו למכור את בהמות הרפת לגוי, אך כדי להאכיל את בהמות הרפת בירקות תרומה היה עליו למכור אותם לכהן. כיצד אפשר למכור בהמה גם לגוי וגם לכהן? ובכן, הרב בני לאו התייעץ עם מספר רבנים ולא קיבל תשובה מספקת עד שהוא הגיע לחכם ירושלמי שאמר לו את הדבר הבא: "תחמוס אותו!".<br />כך הוא מסביר (עמ' 161):<br /><blockquote class="tr_bq">על פי דין, יש איסור לגזול גוי אך אין איסור לחמוס אותו, ואפילו שלא בפניו. עצתו של אותו חכם ירושלמי הייתה להקצות סכום כסף מסוים, להניחו במקום מסוים עבור הגוי 'השותף' ברפת ולקנות ממנו את הרפת בחזרה, בקניין של חמס, כלומר, בלא רשותו. </blockquote>[אני לא מבין כיצד הפתרון הזה עוזר. אם אתה חומס את הגוי מדוע שהרפת ייחשב עדיין בבעלות הגוי לעניין בכור? מישהו יכול להסביר לי?]<br />טענתו של הרב לאו היא שהשימוש בחימוס הגוי הוא שימוש פורמליסטי בלבד, כדי לפתור בעיה הלכתית סבוכה, ובודאי שאין להסיק מהשימוש המשפטי-פורמליסטי בכלי הזה שאכן מותר לחמוס גוי למעשה.<br /><br />ב. התייחסות לחילונים כ"תינוק שנשבה". גם כאן סובר הרב לאו שהשימוש בנימוק תינוק שנשבה הינו שימוש משפטי-פורמליסטי שבא להוריד מאחינו שאינם שומרים תורה ומצוות את התואר מומר. אין להסיק מהשימוש בו מסקנה מעשית כיצד עלינו להתייחס תודעתית לאדם הלא-דתי שאנו פוגשים בעבודה, בשכונה וכד'.<br /><br />ג. הצלת גוי בשבת "מפני איבה". השימוש בנימוק "מפני איבה" להענקת טיפול רפואי לגוי בשבת הוא שימוש פורמליסטי <b>שלא </b>נועד להעמיד גדרים למקרים בהם אין להושיט עזרה, כגון מקרה שאף אחד לא רואה.<br /><br />בסיום מאמרו, מציב הרב ד"ר בני לאו אתגר לרבני דורנו למצוא כלים משפטיים-פורמליסטים שיכולים להתקבל גם בשיח הציבורי. לדוגמא הוא מביא את הכלי הידוע, והבעייתי בגלל גבולותיו הלא ברורים, של "כבוד הבריות".<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-545410173439434750?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-64367441319666315932011-10-26T12:42:00.000+02:002011-10-26T12:43:04.342+02:00הנצי"ב על מאובנים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">בפרשת השבוע הקרובה, פרשת נח, מתייחס הנצי"ב (העמק דבר) לנושא מציאת מאובנים. על הפסוק "וימח את כל היקום" (בראשית ז כג) הוא כותב כך:<br /><blockquote class="tr_bq">וימח את כל היקום - נמחו הגופות ודייק הכתוב 'אשר על פני האדמה' אבל נשתיירו כמה גופות שנפל עליהם עפר הרבה ע"י שטף המים ונשארו הגופות קיימין. והן הנה עצמות שמוצאין חופרי ארץ ומוצאין עצמות מבריות שלא נמצא עתה בעולם. ומזה שפטו הרבה שהיה לפני בריאה זו עולם אחר ואז היו בריות אחרות. ובאמת יש בבראשית רבה כמה פעמים על המקרא והנה טוב מאד מלמד שברא הקב"ה עולמות ומחריבן ואמר דין הניין לו ודין לא הניין לו... מכל מקום קשה לדעתי לומר כן שהרי מבואר בשמות רבה "'אלה תולדות השמים והארץ' מה פסל? שהיה בורא עולמות והיה מסתכל בהן ולא היו ערבים עליו ומחזירן לתהו ובהו" וא"כ לא נשתיירו מהם שריד ופליט. </blockquote><blockquote class="tr_bq">אלא נראה שהעצמות האלה המה מלפני ימי המבול. ואע"ג שנמצאים באקלים שאינם חיים שם זה נעשה ע"פ ששינו את דרכם על הארץ לפני המבול והלכו למקום אחר. ומה שמוצאין בריות משונות הוא ממה שהרכיבו שני מינים שונים ונולד ע"י זה בריות משונות כמו הפרד היוצא מהרכבת סוס וגמל. והיה ההשגחה שישתיירו עצמות אלו כדי שיבא דור אחרון ויכיר סתרי הטבע וזהו כבודו ית'.</blockquote>עד כמה שידוע לי בנושא זה, הבעייתיות בדברים שכותב כאן הנצי"ב זה שהמאובנים מתקופות פרה-הסטוריות שונות נמצאו במדוייק בשכבות שונות באדמה. זה כבר מקשה לומר שכל היצורים שנמצאו חיו לפני המבול. בייחוד הדבר קשה שלא נמצאו מאובני אדם כמו שנמצאו מאובני דינוזרים.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-6436744131966631593?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-26622014908378515912011-10-23T22:30:00.001+02:002011-10-23T22:30:57.069+02:00אי-מתן לגיטימציה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">בערב יום כיפור באחד ממוספי העיתון ידיעות אחרונות הופיע ראיון משותף, שגם אני <a href="http://etzion.haretzion.org/images/stories/YHE/pdf/ral-gesher-mayim-soarim.pdf">הפניתי אליו</a>, של הרב אהרן ליכטנשטיין והרב חיים סבתו. אחד הנושאים שהמראיין, דב אלבוים (שמשום מה הבחין רק בהעדר זקנו של הרב ליכטנשטיין ולא בהעדר זקנו של הרב סבתו), הרגיש צורך להעלות הוא אי מתן אישור "ישיבת הסדר" לישיבה החילונית בתל-אביב. כך זה מתואר בראיון עם הרב ליכטנשטיין:<br /><blockquote>לפני כחמש שנים הקמנו, חברי ארגון "בינה" ואני, את הישיבה החילונית התל-אביב... התחילו ללמוד אז כמה עשרות נערים ונערות... לימודי תורה במתכונת של הישיבה הקלאסית... בשלב מסוים ביקשנו להציע לצעירים האלה אפשרות לשרת בישיבת הסדר כמו חיילים דתיים רבים אחרים. שר הבטחון דאז, עמיר פרץ, כבר אישר, אבל אז התבשרנו שוועדה של ראשי ישיבות ההסדר אמורה קודם לכן להתכנס ולקבוע אם הישיבה החילונית ראויה לתואר "ישיבה".<br />הגענו לבית המפד"ל בירושלים, שם ישבו ראשי ישיבות ההסדר הבכירים... כולם היו נחמדים, בעיקר זקן הרבנים, הרב אהרן ליכטנשטיין... כעבור שלושה שבועות הודיע לנו בכתב מזכיר הוועדה, שמועצת ישיבות ההסדר החליטה לא לאשר את הישיבה כי היא לא ישיבה כמנהג "ישראל סבא". </blockquote>המראיין שאל על כך את הרב ליכטנשטיין:<br /><blockquote>במקרה הזה, כך נראה, הרבנים מתנהגים כאילו רשום להם בטאבו שהתורה היא שלהם.</blockquote>ועל כך ענה לו הרב:<br /><blockquote>אני מבין את תפיסתך. אני אומר לך עם יד על הלב, שהשיקול היה עקרוני. עם זאת, אני מבין שאתה חולק על הצד העקרוני. </blockquote><br />אינני מבין מדוע ירצה איזה שהוא רב לקבל החלטה מה נחשב ישיבה, איזה מוסד יכול להקרא ישיבה ואיזה לא וכדומה. לא רק שאינני מבין איזה תועלת יצאה מההחלטה הספציפית הזאת, כלל אינני מבין איזה תועלת יוצאת מזכות ההחלטה בנושא הזה בכלל?<br />הסיבה שהרבנים לא רצו לאשר את הישיבה החילונית כישיבה, היא כנראה כדי לא לתת לגיטימציה לתופעה כזו. אך אם לא רוצים לתת לגיטימציה, מדוע בכלל להרכיב ועדה שאמורה לאשר איזה מוסד ייקרא ישיבה?<br /><br />לא מזמן <a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4133590,00.html">התפרסם בYNET</a> שגורמים רפורמיים פנו לבג"ץ על מנת להכריח את המדינה לאפשר לרווקות לטבול. זה מתקשר אצלי לדיונים שהתנהלו לאחרונה בפורום הרבנים בו אני משתתף סביב לשתי שאלות:<br />- האם לאפשר בחו"ל לכלות רפורמיות לטבול במקואות השייכות לקהילות האורתודוקסיות?<br />- האם לאפשר בארץ לנשים שלא מבצעות בדיקות כהלכה לטבול?<br />גם במקרים אלו אני מניח שהשיקול למנוע מאותן נשים לטבול במקוה הוא החשש ממתן לגיטימציה לאורח חיים לא-הלכתי. האם אנחנו מרוויחים משהו מאי-מתן הלגיטימציה הזו?</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-2662201490837851591?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-40859655537944759032011-10-23T21:01:00.001+02:002011-10-23T22:33:03.356+02:00גלוי נאות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">לאחרונה התחלתי לקבל ספרים ממו"לים המעוניינים שאכתוב על ספרים שהם הוציאו לאור. יש בזה הרבה ברכה, גם עבורי וגם עבורכם הקוראים, שכן כך אני יכול להיחשף לספרים שמעניינים אותי אך לא מספיק מושכים כדי שאצא מגדרי כדי לרכוש אותם (במיוחד לאור העובדה שכל ספר חדש שנכנס לבית מצריך עבודה לוגיסטית למציאת מקום על מדף הספרים). מאידך, יש בזה גם מגרעה, כמובן. ברגע שאני מקבל ספרים בחינם ממו"לים כבר אינני יכול לתת דרור ללשוני ולהביע את דעתי באופן שאולי הייתי מעוניין. אני ער למגרעה הזאת, ומקווה שבכל אופן סקירת הספרים וביקורת הספרים יעמוד בסף ראוי של הגינות.<br /><br />בכל מקרה, לאלו מבין הקוראים שדעתי חשובה להם, אני ממליץ לשים לב מכאן ולהבא. על ספרים שלדעתי ראוי לרכוש ולקרוא אכתוב בלשון: "אני ממליץ". ספרים שעליהם אינני כותב "אני ממליץ", פירוש הדבר הוא שיכול להיות שהספר הוא ספר מעניין מאד, אבל אני כנראה לא הייתי קונה אותו מיזמתי.<br /><br />ואם אתם במקרה מוציאים לאור ספר, שלדעתכם יעניין אותי ואת קוראי הבלוג, אתם מוזמנים <a href="mailto:ravtzair@gmail.com">ליצור איתי קשר</a>. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-4085965553794475903?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-22890503550282847522011-10-20T23:06:00.000+02:002011-10-20T23:07:37.636+02:00המודל הנכון<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><i>התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (<a href="http://www.kipa.co.il/jew/%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/46520.html">קישור</a>). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה <a href="http://www.kipa.co.il/jew/%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94">כאן</a>.</i><br /><br />לאיזה מודל של רב על הקהילה לשאוף – רב המשרת את הקהילה או גאון אנטיפט? בשאלה זו עוסק מאמרו של הרב ד"ר מיכאל אברהם (להלן: רמ"א) בספר "רבנות: האתגר" בהוצאת עם עובד והמכון הישראלי לדמוקרטיה. הכוונה במילה אנטיפט, שרמ"א משתמש בו במאמרו, אינו במובן הביקורתי, אלא במובן של מי שאינו מסביר פנים לאנשי קהילתו, אלא מסתגר ומתמקד בלימודו.<br /><br />כיום, מתאר רמ"א, מקובל שקהילה מחפשת אחר רב שייתן לה שרות. דהיינו, יעביר שיעורים, ישיב לשואלים, יבקר חולים, ואף יארגן או לכל הפחות ייטול חלק בפעילות תרבותית-תורנית. אך בהיסטוריה היהודית מצאנו גם דמויות אחרות לחלוטין שכיהנו ברבנות הקהילתית. כך לדוגמא הוא מתמקד הרב יוסף ראזין, הידוע יותר בכינויו הגאון הרוגוצ'ובי, שכיהן כרב קהל החסידים בדוינסק. הרוגוצ'ובר, כפי שהוא מצטייר ממספר מקורות, היה אדם אנטי-חברתי. אף בתחום עולם התורה הוא מתלבט כאדם שאחרים לרוב לא עמדו על דעתו. עם זאת, הוא היה אחד (אם לא ה...) המשיבים הגדולים בהיסטוריה היהודית, כאשר הוא הוציא מתחת ידיו כמות כמעט דמיונית של תשובות לשאלות הלכתיות מכל מרחבי העולם היהודי. <br /><br />רמ"א טוען במאמרו שאל לקהילה לשאול "מה הרב יכול לעשות עבורי?", אלא "מה אנחנו יכולים לעשות עבור הרב?". כלומר, יש להפסיק לראות ברב מספק שירות לקהילה, וכמו במודל הרוגוצ'ובר, הקהילה צריכה לראות את עצמה כמי שנותן לרב כר נוח לגדול בתורה. גדולתו של הרב בתורה, עפ"י מודל זה, גם ישפיע חזרה על הקהילה. <br /><br />כמובן, ואף רמ"א עומד על כך במאמרו, רוב הרבנים והקהילות לא יהיו בקצוות, ושתי התכונות תהיינה קיימות, הן הגדלות בתורה והלימוד האישי של הרב, והן סיפוק השירות לקהילה, אלא שלטענתו יש לנטות יותר לקצה הגדלות בתורה על חשבון השירות לקהילה. כאשר, השינוי התודעתי צריך להיות בעיקר אצל הקהילה המחפשת רב ולאחר מכן מציבה לו דרישות. <br /><br />הבעייתיות שאני רואה בטיעונו של רמ"א זה בראש ובראשונה שהוא מביא את הרוגוצ'ובר כדוגמא. הרוגוצ'ובר היה לא רק יחיד בדורו, אלא גם יחיד בהרבה דורות לפניו (ובודאי שאחריו). יש סיכוי סביר שקהילה שתחפש אחר דמוי-רוגוצ'ובר כיום, תמצא את עצמה במפח נפש. זאת ועוד, שרמ"א אינו מסביר לאורך המאמר מדוע עדיף לשאוף למודל של רוגוצ'ובר ולא למודל של הרב מאיר שמחה הכהן, עמיתו ברבנות דוינסק שדווקא כן ראה את נתינת השירות כחלק מתפקידו. <br /><br />עם זאת, הרב ברל ווין, באחד מספריו אודות הרבנות, מזכיר שכשהוא התחיל להפיץ שיעורים שלו בקלטות לציבור הרחב (מחוץ לקהילתו), בני קהילתו באו אליו בטענות שפעילות זו תפגע בהם בסופו של דבר. הוא ענה להם שהם יכולים לבחור בין רב שאין לו שאיפות להתקדם, רב שיש לו שאיפות להתקדם ושהוא יוכל למלא אותם רק ע"י עזיבת הקהילה, או רב שממלא את השאיפות שלו להתקדם בתוך הקהילה. בדברים אלו יש בעיני חיזוק לדבריו של רמ"א, אך גם הם אינם סותרים את הצורך לשלב בין השאיפות להתקדם לבין הצורך של הקהילה בנותן שירות. <br /><br />רמ"א אינו מסתפק באמירה שאל לקהילה למדוד את הרב עפ"י התפוקה שלו. הוא מרחיב זאת ובא בטענה כנגד הגישה המקובלת בחברה המערבית שכל תרומה של הקהילה צריכה להמדד בנתונים של רווח חוזר לקהילה. הוא טוען ששאלות מהסוג "מה ערכה של הספרות הלמדנית שנוצרת בישיבות? מה ערכו של הלמדן הישיבתי בכלל?", מבליעות בתוכן הנחה שאם הציבור הרחב אינו מבין במה הלמדן עוסק, כנראה שעיסוקו מיותר. <br /><br />לצערי, לא השתכנעתי לחלוטין בנכונות טיעונו של רמ"א. דווקא לשיטתו, אם הישיבות אמורות להוציא "רוגוצ'וברים", עלינו לשאול: כמה "צפנת-פענח"ים נכתבים בישיבות כיום? מדוע לא נוצר אף רוגוצ'ובר בעולם הישיבות כיום? בכל מקרה, כל עוד הציבור הוא המממן את הישיבות או את הרב, אינני רואה סיבה שלא ישאלו מה ערכן של אלו שמממנים אותם. אני מסכים עם רמ"א שלא בהכרח שכל השואלים יוכלו להבין לאשורו את הערך, אך תשובה לשאלתם בודאי נצרכת. <div><div><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"></span></span></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-2289050355028284752?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-42742368432925247612011-10-20T22:55:00.001+02:002011-10-20T22:55:42.798+02:00דרוש נועז לשמחת תורה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><i>אינני בטוח שהמילה "נועז" הוא הכי מתאים כאן. אני כן בטוח שאף רב בימינו לא היה כותב כדברים הללו.</i><br /><br />מתוך "בני יששכר" מאמר יג לחודש תשרי:<br /><blockquote>רז"ל נתנו טעם למה בכל ימי החג מקריבין הרבה פרים וביומא תמינאה פר אחד איל אחד, ואמרו במשל למלך שעשה סעודה לכל עבדיו כמה ימים, <b>ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממ</b>ך... הנה יש להתבונן, אדרבא כיון שהוא אוהבו אצלו <b>אדרבא מהראוי להגדיל ולהאריך עמו בסעודה יותר ויותר, וגם מהו הטעם כדי שאהנה ממך</b>, אבל המשכיל על דבר סוד שמיני עצרת הוא עיקר יום הנרצה ליחודא שלים, וזהו הנרצה <b>עשה לי סעודה קטנה, שלא להאריך בהנאת הסעודה כי אני מבקש לעשות הסעודה בחפזון, כי רצוני ליהנות ממך כביכול בקירוב בשר</b> ולא יתערב זר בשמחתינו, הבן הדבר. </blockquote><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-4274236843292524761?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-12332103778232061672011-10-10T22:16:00.000+02:002011-10-10T22:16:07.901+02:00עלו לרשת: המעיין ומעיינותיך לחודש תשרי תשע"ב<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">גליון המעיין לחודש תשרי תשע"ב עלה לרשת ואפשר לראות אותו <a href="http://www.shaalvim.co.il/torah/hamaayan.asp">כאן</a>.<br />הגליון משובח כתמיד. בין השאר כדי לשים לב לדברים הבאים:<br />- תגובה של משה פרץ "בעניין נטיית לבו של הפוסק כגורם בפסק ההלכה" (יש בעיה בקישור הרגיל, כדאי <a href="http://www.shaalvim.co.il/uploads/files/12-A-13_61-77.pdf#page=10">לראות בpdf</a>). על הרב דוד עובדיה זצ"ל ראו גם הפוסט <a href="http://ravtzair.blogspot.com/2010/05/blog-post_09.html">הזה</a>.<br />- מאמר ביקורת נוקב על ספרו של פרופ' בנימין בראון "החזון איש".<br />- למתעניינים בהיסטוריה של ספרים - מאמר של שמריה גרשוני על התורה תמימה.<br />- במאמרים הארוכים יותר, כדאי לראות את מאמרו של הרב דר' דוד פיקסלר, הממשיך לדון בשימוש בחשמל ביו"ט (הפעם בכיריים המודרניים).<br /><br />לפני כמה שבועות שמתי לינק גם ל<a href="http://www.toratchabad.com/files/maynotecha/machshevet/Gilion30_Light.pdf">גליון מעיינותיך החדש</a> (הלינק היה מצד שמאל ב"ציוצים שלי", מקווה שראיתם).<br />אני שב ומזכיר את הגליון מכיון שמאז גם הספקתי לקרוא אותו, ורציתי להמליץ לכולם לקרוא את השיחה המשוכתבת של הרב סולובייצ'יק על שמחת בית השואבה המובאת בגליון.<br />גם מהזכרונות של אסי שפיגל משמחת תורה אצל הרבי נהנתי.<br />ואם כבר אנחנו מזכירים את "תורת חב"ד לבני הישיבות", הם העלו לאתר שלהם תדפיס ליקוטי שיחות לחודש תשרי ושבת בראשית. כבר <a href="http://ravtzair.blogspot.com/2011/09/blog-post_18.html">כתבתי לכם</a> שאני ממליץ על הספר. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-1233210377823206167?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-36762805883506495632011-10-10T21:42:00.002+02:002011-10-10T21:42:57.001+02:001001<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">זה הפוסט ה1001 של בבלוג.<br /><br />מן הראוי היה שאעשה חגיגה, אך אני עמוס מדי כעת.<br /><br />אז בבקשה, כל אחד מכם ששמח איתי - הרימו כוסית לחיים לחיי הבלוג.<br /><br />רק בשמחות!</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-3676280588350649563?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-57948051961606417662011-10-08T21:07:00.000+02:002011-10-08T21:07:08.024+02:00מכירת המצוות - במחשבה לאחור<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">לפני שנה, במוצאי יום הכיפורים, שיתפתי אתכם בתחושה של כשלון שהיתה לי בנוגע למכירת המצוות של יום כיפור אצלי בקהילה. כך כתבתי שנה שעברה (<a href="http://ravtzair.blogspot.com/2010/09/blog-post_19.html">קישור</a>):<br /><blockquote>השנה אף הספקתי להתקוטט עם ועד בית הכנסת שלי על זמן קיום המכירה. אחרי מספר שנים שעורכים את מכירת המצוות לפני כל נדרי, אני סברתי שזה לא מתאים שציבור גדול (ואני בתוכם) שמגיע עם התרוממות רוח כדי להתפלל "כל-נדרי" יצטרך לחכות חצי שעה לסיום המכירות, במקום זאת סברתי שראוי להתחיל את התפילה ולהפסיק מתי שהוא באמצע ולעשות אז המכירות. ועד בית הכנסת בהתחלה היה מוכן ללכת לקראתי, אך כשלא הצליחו להסכים מתי כן יערכו את המכירות הם החליטו שדעתו של הרב תישקל שוב בשנה הבאה ובינתיים הם ימשיכו לערוך את המכירות כפי שעשו עד עתה.</blockquote><br /><div>השנה, כבר הייתי מוכן למכירת המצוות המייבשת בתחילת היום הקדוש, וסיכמתי עם אשתי שבזמן מכירת המצוות אני אשמור על הילדים והיא תוכל להתפלל בשקט במניין האשכנזי השכן. כמה הופתעתי כשהגבאי הראשי עלה לבימה והודיע: "אני אמכור עכשיו בזריזות רק את המצוות של 'כל נדרי' כדי לא לעצור את רצף התפילה, ואת שאר מצוות היום נמכור לקראת סוף התפילה."</div><div>בסוף התפילה שאלתי כמה אנשים מה גרם לשינוי המבורך בזמן מכירת המצוות. הם היו מופתעים מהשאלה וענו לי: "לא קרה שום דבר. כך עשינו גם בשנה שעברה". </div><div>כנראה שכל הנוגעים בדבר זכרו את הדיונים סביב הנושא, ואף אחד לא זכר מה הוחלט בסוף. </div><div>זו בהחלט היתה התחלה יפה ליום הכיפורים. </div><div><br /></div><div>עוד בנושא מכירות. בדקות לפני נעילה לאחר שהשלים את מכירת כל מצוות היום, הגבאי הראשי הודיע שחסרים לו חמישים אלף שקלים לבניית ארון הקודש (עד עתה יש לנו ארון קודש ארעי, והצלחנו לגייס את חמישים אלף השקלים הנוספים הנצרכים). הוא ביקש מחמישים אנשים (ונשים) להצביע ולהתחייב על תרומת אלף שקלים כל אחד לצורך בניית הארון. תוך שתי דקות הוא חילק חמישים מעטפות לתורמים שהביעו נכונות. </div><div>אשכנזים - תקנאו!</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-5794805196160641766?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-86917967357567760302011-10-06T07:51:00.000+02:002011-10-06T09:09:04.279+02:00פרס נובל ותשובה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><i>אמש היה בשכונתנו השר הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ. להלן סיכום קצר של השיעור שנתן.</i><br /><br /><br /><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">חז"ל אומרים במדרש על "וישב ראובן אל הבור" שהוא שב משקו ותעניתו, כשחזר בתשובה על בילבול יצועי אביו:<o:p></o:p></span></span></div><blockquote>אמר לו הקב"ה: מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה תחילה, חייך! שבן בינך עומד ופותח בתשובה תחילה, ואיזה? זה הושע. שנאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך"</blockquote><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">נשאלת על זה השאלה: וכי ראובן הוא הראשון שחוזר בתשובה? מה עםאדם הראשון וקין? <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">לפני שנענה על זה נסביר קצת על פרס הנובל שהתבשרנו היום:</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">חומר עשוי מאטומים אך לא ניתן לפרקולאטומים, וזאת בגלל הקשר בין האטומים. היחידה הבסיסית של חיבור של אטומים היא הגביש. מה שמייחד את הגבישים זה שיש להם צורות סימטריות משוכללות [אפשר לדמות זאתלצורות של פתיתי שלג]. הצורות הסימטריות צריכות להיות באופן כזה שניתן לייצר עלידם רצף מושלם [לדוגמא: אפשר לרצף רצפה ע"י משושים כדוגמת חלת דבש, אך איאפשר לרצף ע"י מחומש]. כך היה מקובל על המדענים שעסקו בתחום. פרופ' שכטמןגילה לפני כ30 שנה גביש בצורה מחומשת, כזו שאינה יכולה ליצור רצף. שכטמן עמד על כךשהגילוי שלו אמיתי, ואף פוטר מקבוצת המחקר שלו בעקבות כך. אך הוא עמד על דעתווהצליח לפרסם את גילויו. גילוי גבישים אלו נקרא: קוואזי-גבישים. בעקבות גילוייםאלו התגלה שחומרים המורכבים מקוואזי-גבישים הם הרבה יותר חזקים. וכך אפשר לייצרמתכות חזקות חזקות מאד אך קלות מאד. על זה יקבל בקרוב פרופ' שכטמן את פרס הנובללכימיה. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">בזכות מה זכה משה רבינו להיות המנהיג?<o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש. רבי יוחנןאומר בזכות "אסורה נא ואראה" – שלוש פסיעות שפסע משה. ריש לקיש אומראפילו לא פסע, רק עיקם את צוארו. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">בעצם שניהם אומרים שמשה רבינו גילה סקרנות.ולכאורה תו לא. אז על מה קיבל את ההנהגה. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">הרב ירחמיאל אליהו בוצ'קו ר"יעץ-חיים במונטרה מסביר כך: <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">ראשית הוא שואל שאלה נוספת: הרי כתוב שמשהרואה את הסנה "בוער באש והסנה איננו אוכל", אך משה אומר "אסורה נאואראה מדוע לא <b>יבער</b> הסנה", אך לכאורה הוא היה צריך לומר "מדוע לאיאכל הסנה"?<o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">האדם חי את חייו מתוך תכנון מסוים. משמעותהתכנון הוא שאדם חי על פי הסתברות. אדם יוצא מנקודת הנחה שמה שהיה הוא שיהיה. האדםבונה לעצמו קונספציות ופועל על פי אותם קונספציות. פעמים שאדם נתקל בדברים שסותריםאת הקונספציות, אך במקום לנטוש את הקוספציה, הם מסבירים את המציאות על פיהקונספציה. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">כך קרה גם כשפרופ' שכטמן גילה את גילויו.המדענים האחרים הסבירו זאת בטעויות במכשירים, במדידות ועוד. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">וכך קרה גם למשה רבינו. בתחילה משה רבינוהיה שרוי בקונספציה. היה ברור לו שאם הסנה איננו אוכל, אז הוא כנראה גם לא בוער.אך הוא זכה להנהגה משום שהיה בו את הגדלות שהוא היה מוכן לבדוק אם הקונספציה נכונה– "אסורה נא ואראה". זהו תכונתו של אדם גדול. זה לא רק סקרנות, אלאהיכולת לחשוב מחוץ לקופסא ולהיות פתוח לדברים חדשים. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">נחזור עתה לראובן. הגמרא מספרת אודותמחלוקת בית הלל ובית שמאי אם נוח לאדם שנברא או לא נברא, נמנו וגמרו שנוח לאדם שלאנברא, ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו וי"א ימשמש במעשיו. הרמח"ל במסילתישרים מסביר שיש צורך בשני הדברים: ימשמש ויפשפש. יפשפש זה הסור מרע וימשמש זההעשה טוב. עיקרה של תשובה זה לא רק "סור מרע", לא רק למצוא מה לא בסדר.עיקרה של תשובה זה גם לחפש במעשה הטובים שעשינו מה צריך לתקן. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">אצל אדם הראשון וקין זה תשובה של"סור מרע" – החטא הוא ברור כשמש. לחזור בתשובה מעבירות כאלה זה דברפשוט. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">ראובן לעומת זאת, חטא לא מתוך תאווה אוקנאה. ראובן חטא כי רצה לקיים כיבוד אם. ראובן מן הסתם חשב שהוא עושה מעשה אצילי.תשובתו של ראובן היא תשובה מ"עשה טוב". זו תשובה קשה בהרבה. וזה היה חידושו של ראובן. אף אחד לא הוכיח אותו בסגנון "איכה?" או "אי הבל אחיך", הוא יכל להשאר בקונספציה שלו שהוא עשה מעשה צדקות. אך הוא היה מסוגל להתעלות ולהסתכל על הדברים אחרת. על זההקב"ה אומר לו שהוא פתח בתשובה. זהו אותו תכונה של יציאה מהקופסא – האפשרותלהסתכל על דברים אחרים. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">על זה מגיע לו השכר שמבניו יגיד"שובה ישראל עד ה' אלקיך". להגיע "עד ה' אלקיך" צריך תשובה לארק מהמעשים הרעים אלא גם מהמעשים הטובים. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><i><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">ורד גלבר-מנטש השיבה אמש את נשמתה הטהורה לבוראה לאחר מאבק קשה במחלת הסרטן. ורד היתה מסוגלת בחייה להיות שונה, ולהסתכל על דברים מחוץ לקופסא. יהיו הדברים לעילוי נשמתה. </span></i></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-8691796735756776030?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-18802478920444636312011-10-03T17:21:00.000+02:002011-10-03T17:21:58.045+02:00מעשה ממלך ושר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: David;"><i>נכתב ע"י הרב בנימין לנדאו (מכון המקדש)</i></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: David; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: David; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">מעשה במלך אחדשהיה מולך במדינה אחת, והיה המלך עושה כל שנה חגיגה באותו היום שעלה למלוכה, והיהמוציא הוצאות גדולות באותה החגיגה, שחפץ היה שכל בני מלכותו ישמחו בחגיגה ההיא(היינו ביום שעלה למלוכה).<o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: David; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">והיה לאותוהמלך חבר אחד שהיה אוהב לו מאוד מאוד, ומינה אותו שר באחת הארצות הרחוקות שהיו לו,שהיה למלך ארצות הרבה חוץ מארץ מלכותו, והיה שולח שריו ועבדיו לאותם ארצות. והשרהנ"ל שהיה אוהב למלך מאוד מאוד, וכנ"ל, היה אוהב את היום שעלה המלךלמלוכה, והיה עושה בכל שנה חגיגה גדולה באותו היום, ומזמין כל מיודעיו וכו' וכו' לחגיגהההיא, והיה אומר שאצלו העיקר בכל השנה הוא יום הזה, שהמלך עלה בו למלוכה, וכבר כשמסייםהחגיגות בשנה זו, מחכה לחגיגות שיעשה ביום המלך בשנה הבאה, שכל כך היה אוהב למלך,כנ"ל. וכיון<span> </span>שהיה רוצה אותו השרשיבואו הרבה לשמוח עמו ביום שעלה המלך לכסאו, היה מבטיח שכל מי שיבוא לשמוח עמובאותו היום, יעשה עמו טובות הרבה, שכיון שהיה אוהב למלך (היינו השר שהיה אוהבלמלך) היה המלך עושה מה שהיה מבקש ממנו, והיו האנשים באים לשמוח עמו ביום המלכתהמלך. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: David; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">ומאחרשנתרבו האנשים שהיו באים לשמוח עם השר הנ"ל ביום המלכת המלך, וכל אחד מאותםאנשים סיפר לחברו וחברו לחברו וכו', עד שנודע בכל הארץ שכל מי שבא לחגיגות אצל השרביום שעלה המלך על כסאו, השר עושה עמו טובות. ואחר כך החלו רבים מארצו ומעירו שלהמלך לעזוב בכל שנה את ארצו ועירו של המלך, ולא היו באים לחגיגות של המלך גופו,אלא היו הולכים לחגיגות של השר שהיה באותה ארץ רחוקה, והיו מתאמצים ללכת דרך רחוקה,ומוציאים הוצאות הרבה, עד שהיו באים לאותה ארץ רחוקה כדי להשתתף בחגיגות של השרהנ"ל, שהיו אומרים שהשר יעשה עמם טובות הרבה, והיו גם אומרים (היינו אותםשהיו הולכים לחגיגות הנ"ל שאצל השר) שהחגיגות שעושים אצל השר טובות ויפותמהחגיגות שעושים אצל המלך גופו, ורק ההולכים לחגיגות שם יכולים לשמוח שמחה גדולה ביוםשהמלך עלה למלוכה, יותר משאם היו הולכים אצל המלך בעירו ובארצו של המלך, ששם איןהשמחה גדולה כל כך. והיו הולכים בכל הארץ ואומרים לכל בני אדם שיבואו דייקאלחגיגות של השר ולא לחגיגות של המלך, והיו אומרים שכן ציוה השר הנ"ל שהכוליבואו אצלו, אפילו הדרים בעירו וארצו של המלך, והיו אומרים שגם המלך חפץ בזה. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: David; font-size: 12.0pt; line-height: 150%;">סוף דבר:נתמעטו ההולכים לחגיגות שעשה המלך בארמון מלכותו ביום שעלה למלוך, והיו הכולהולכים לחגיגות אצל השר, והיה המלך מצטער מאוד שהכול הולכים ממנו, והיה אומר: למהעלתה לי כך, ומדוע אין באים לשמוח עמי ביום שעליתי על כסאי? והלוא אני מנהיג אתמלכותי בחסד ויושר! אבל האנשים לא היו משגיחים בצערו של המלך, שהשר היה עושה טובותהרבה לאלה שהיו באים לשמוח עמו (ואף שכל הטובות שעשה השר לאנשים לא עשה אלא על ידיהמלך, המלך גופו לא היה עושה טובות לאנשים הבאים לחגיגה שלו, שאין זה כבודו של מלךלעשות טובות למי שבא לשמוח עמו בחגיגות מלכותו. ואף שהמלך גופו היה עושה לכל בניממלכתו טובות גדולות יותר משהיה השר עושה, שהרי היה מנהיג את כל המדינה בחסדוביושר, וכנ"ל – לא היו האנשים משגיחים כלל בטובות אלו, שמחמת שהיו הכולרגילים שהמלך מנהיג את מלכותו ביושר, לא השגיחו בכל הטובות שנולדו להם מזה, והבן),ועוד שהשמחה אצל השר הייתה גדולה מאוד מאוד, והיו מביאים אצלו כל מיני שמחה, והיושרים ורוקדים באופן שלא היה כמותו מעולם, עד שאף מי שלא היה אוהב להמלך היה הולךלשם כדי לראות השמחה הגדולה שהייתה שם, שנשמע בכל הארץ שאין שמחה כשמחה שהייתה שם(היינו אצל השר הנ"ל). וגם כל מי שהיה רוצה שהשר יעשה עמו טובות היה הולך לשםוכנ"ל. וכך היה הולך ונמשך הדבר, עד ששנה אחת יצא המלך מביתו ביום מלכותולראות החגיגות שהיו עושים לו ליום שעלה על כסאו, וראה שאין שם איש, שהכול הלכולחגיגות שעשה השר הנ"ל באותה ארץ רחוקה, ונצטער המלך מאוד מאוד. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><b><span lang="HE" style="font-family: David; font-size: 10.0pt; line-height: 150%;">רמזי המעשיות <o:p></o:p></span></b></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: David; font-size: 10.0pt; line-height: 150%;">מעשה זה אמררבנו בר"ה, ואמר שזה עניין מה שאומרים בתפילה של ר"ה "ותמלוך אתהה' מהרה לבדך על כל מעשיך, בהר ציון משכן כבודך, ובירושלים עיר קדשך", וזהומה שאמר הנביא (ישעיהו קפיטל כ"ד): "וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאותבהר ציון ובירושלים", ואמר שהדברים עמוקים מאד, וסתומים וחתומים הדברים עד עתקץ, ואשרי מי שיזכה להבין דברים אלו לאמיתתן.</span><span dir="LTR" style="font-size: 12.0pt; line-height: 150%; mso-bidi-font-family: David;"><o:p></o:p></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-1880247892044463631?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-22721021350971958382011-10-02T21:31:00.000+02:002011-10-02T21:51:42.343+02:00שילוח השעיר לעזאזל - שני קיומים בשילוח<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">הרב סולובייצ'יק בספר "שיעורי הגרי"ד - עבודת יום הכיפורים" (עמ' קנט) מחדש שיש שני דינים בשילוח השעיר לעזאזל:<br /><blockquote>והנה מדיוק לשון הפסוקים משמע בעליל שיש שני שלבים ושני קיומים בשילוח. שהרי כתוב אחד אומר: "וסמך אהרן... ונתן אתם על ראש השעיר, ושלח ביד איש עתי המדברה", וכתוב אחד אומר: "ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ גזרה ושלח את השעיר במדבר". הווה אומר, יש שני קיומי שילוח. הראשון, שילוח "המדברה", וכיון שהגיע למדבר הושג קיום זה. והשני, שילוח במדבר עצמו עד שיגיע לצוק ואולי אף הדחייה עצמה.<br />והנה, הקיום הראשון מתייחס לכהן הגדול שהרי 'אהרן' כתיב ביה' אך הקיום השני הוא נחלת איש עתי המוליכו ואין לכהן הגדול זיקה אליו, שלא נאמר אלא "ושלח את השעיר במדבר", ואין הכוונה לכהן הגדול, אלא לאיש העתי המוליכו. ומכיון שכך, די לו לכהן הגדול להיות בעזרת ישראל עד שיגיע השעיר למדבר, שכן הגעה זו נעשית בשליחותו, וזה מה שקבעה הגמרא שכיון שהגיע לבית חידודו הסתיימה אחריות הכהן, והוא יכול לעבור לקריאת הפרשה. </blockquote>על אף ששיטת הלימוד הבריסקאית אינה חדשה לי, אני פשוט עומד נפעם כיצד אפשר לעצור בשלב הזה. הרב הוכיח בצורה יפה שיש כאן "שני דינים" - שילוח השעיר ע"י איש עתי כשהוא בבחינת שליח הכהן הגדול למדבר, ושילוח השעיר לצוק ומעבר לו שבו האיש העתי כבר איננו שלוחו של הכהן הגדול. אך מה משמעות שני השילוחים הללו? את מי מייצג האיש העתי כשהוא דוחף את השעיר מהצוק? את כלל ישראל? מדוע החלוקה בין שני השילוחים? מה הם מבטאים? על כל אלו לא ענה הרב, לצערי.<br /><br />ככיוון מחשבה, יכול להיות שצריך לקשר את הדברים הללו לדברי הנצי"ב על "ושלח את השעיר במדבר":<br /><blockquote>משמעות הלשון שילך חופשי במדבר, כמו לשון גבי צפור מצורע וכ"כ בספר פענח רזי, אבל חז"ל דרשו אל ארץ גזרה שהוא מתגזר ויורד ומכל מקום אין המקרא יוצא מידי משמעו והשלוח פועל בא' משני אופנים: אם הדור זכאי יורד השעיר לגזירה וכת"י דאתי זיקא וכו' ואם אין הדור זכאי הוא להיפך שהשעיר מתחזק ובורח למדבר וכדאי' בירושלמי "כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים לא היה מגיע למחצית ההר עד שנעשה איברין משמת שמעון הצדיק היה בורח למדבר והסרקין אוכלין אותו. </blockquote></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-2272102135097195838?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-10831359846671092272011-10-01T21:46:00.000+03:002011-10-02T21:51:42.347+02:00שיחת סיכום<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><i><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">התפרסם במסגרת מדור "דעת תורה" באתר כיפה (<a href="http://www.kipa.co.il/jew/%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94/46356.html">קישור</a>). ניתן לקרוא את כל הטורים שהתפרסמו במדור זה <a href="http://www.kipa.co.il/jew/%D7%93%D7%A2%D7%AA-%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94">כאן</a>.</span></i><span class="Apple-style-span" style="background-color: #eeeecc; color: #333333; line-height: 18px;"><em><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"><br /></span></em></span><br /><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"></span></span><br /><div style="direction: rtl; line-height: 18px; margin-bottom: 10px; margin-top: 10px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">הנושא החם לשיחה במפגשים בין רבנים בשבועות האחרונים נע בין השאלות הבאות: על מה אתה מדבר בדרשת שבת שובה? כבר סיימת להכין את כל השיחות ודרשות לימים הנוראים?</span></div><div style="direction: rtl; line-height: 18px; margin-bottom: 10px; margin-top: 10px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">כמובן שיש גם נושאים נוספים בהם עוסקים, אך אין ספק שהשיחות והדרשות של ימי ראש השנה, שבת שובה, ויום הכיפורים תופסות מקום מכובד.</span></div><div style="direction: rtl; line-height: 18px; margin-bottom: 10px; margin-top: 10px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">רב ותיק אמר לי פעם, שאם מגיע פסח והוא עדיין לא יודע על מה הוא אמור לדבר בשבת שובה, אז כנראה יש משהו לא תקין ביחסים בינו לבין הקהילה. כמובן, זה שיודעים חצי שנה מראש את הנושא עליו צריך לדבר, לא אומר שהדרשה כבר מוכנה, גם לא יומיים לפני שבת שובה.</span></div><span class="Apple-style-span" style="background-color: white;"><div style="direction: rtl; line-height: 18px; margin-bottom: 10px; margin-top: 10px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">אך יותר מלדעת מה יהיה נושא השיחה, ויותר מלמצוא את הזמן והמרץ להכין את השיעור תוכנית ומתודית, לא תמיד קל לדעת האם השיחה השיגה את יעדיה. כמובן, שאפשר לחכות עד לפסח הבא ולראות האם הנושא שעליו אמורים לדבר השתנה מאז השנה שעברה. עם זאת, זה קצת הרבה זמן לחכות כדי לדעת אם השיחה שלך מלפני חצי שנה היתה טובה או אפקטיבית.</span></div><div style="direction: rtl; line-height: 18px; margin-bottom: 10px; margin-top: 10px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">כמובן, שהדברים נכונים לא רק לדרשת שבת שובה, או לשיחות הימים הנוראים, אלא לדרשות, שיחות ושיעורים שהרב מוסר במהלך כל השנה. הרב משקיע המון זמן כדי להכין את השיעורים והשיחות שהוא מכין. הציבור משקיע מזמנו לשמוע את הרב מדבר בפניו, בין אם הוא טורח ומגיע לשיעור של הרב מיוזמתו, ובין אם הוא מאזין לרב רק בשיחות שבשעת התפילה. איך אפשר לדעת אם השיחות הן טובות?</span></div><div style="direction: rtl; line-height: 18px; margin-bottom: 10px; margin-top: 10px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">ישנם רבנים שבכלל אין להם ספק, הן אם זה כי הם ממלאים אולמות בכל הזדמנות, והן אם הם בטוחים, בצדק או שלא, שהם מתנת הא-ל ליהודים. אחרים מודדים זאת בהגעה לשיעור, אם הציבור ממשיך להגיע כנראה שהשיעור הוא טוב, אם לא כנראה שנדרש שיפור.</span></div><div style="direction: rtl; line-height: 18px; margin-bottom: 10px; margin-top: 10px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">הרבה אנשים עובדים בחברות שבהם הם נדרשים מדי שנה למלא משוב על העובדים שלהם, על המנהלים שלהם או על אנשים מהם הם מקבלים שירות. אינני מספיק נועז להציע כאן שעל האנשים למלא משוב, שכן יהיה בזה קצת בבחינת "דור ששופט את שופטיו". אך אני כן מציע שאתם, כל אחד ואחת מכם שמוצא את עצמו מאזין לרב הקהילתי שלכם מדי פעם, תיגשו מדי פעם לרב או תשלחו אימייל ותכתבו משהו בסגנון הבא: "השיחות שלך בשבתות האחרונות היו ממש מעוררי מחשבה", "חזרתי על דבר התורה ששמעתי ממך בסעודה המשפחתית" וכדומה.</span></div><div style="direction: rtl; line-height: 18px; margin-bottom: 10px; margin-top: 10px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">כל זה כמובן אם אתם מרוצים מהשיחות. ואם אינכם מרוצים אפשר לנסות משהו מהסגנון: "אני מאד נהנה מהשיחות שלך, זה עוזר לי להשלים מעט שינה לפני סעודת השבת". וקצת יותר ברצינות, אם אתם רגילים לתת לרב ביקורות חיוביות על שיחות טובות, הרב כבר יידע מעצמו שאם הוא לא מקבל משוב, כנראה שהוא צריך להשקיע ולהתחדש קצת.</span></div><div style="direction: rtl; line-height: 18px; margin-bottom: 10px; margin-top: 10px;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">ובהזדמנות זאת, אני רוצה לומר תודה לכל הקוראים שטורחים לתת לי משוב לטורים שאני כותב, בין אם זו ביקורת חיובית ובין אם זו ביקורת שלילית. מכל טוקבקי למדתי.</span></div><div style="direction: rtl; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: 14px; line-height: 18px; margin-bottom: 10px; margin-top: 10px;"><br /></div></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-1083135984667109227?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-75776238377291960632011-09-28T14:53:00.002+03:002011-09-28T14:53:43.857+03:00יום ההמלכה ויום הדין<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">כידוע, יש בראש השנה מימד אחד של יום המלכתו של הקב"ה. מאידך, יש מימד אחר של יום הדין. לא ברור כל כך מה הקשר בין שני המימדים הללו.<br /><br />בעיני, הדבר משול למוסד או חברה שמתחלף בו המנכ"ל או הנשיא. כאשר מגיע הנשיא החדש עורכים לכבודו כל מיני ארועים רבי רושם וחגיגיים. נציג העובדים והנשיא החדש נואמים ומביעים את אמונם אחד בשני. עם זאת, כל אחד מהעובדים יודע שהנשיא החדש במסגרת כניסתו לתפקידו החדש יתחיל לתחקר ולבדוק מה עושה כל מחלקה וחטיבה במוסד, האם עבודתם נדרשת להמשך הצלחתה של המוסד, והאם אפשר להסתדר גם בלעדיהם. בתוככי ליבו של כל אחד מהעובדים יש הרגשה שכניסתו החגיגית של המנכ"ל החדש עלול להיות תחילת הסוף שלו עצמו בחברה.<br />כך נראה לי שיש להבין גם את ראש השנה. ממליכים מחדש את הקב"ה. ההמלכה היא חגיגית ומכובדת. עם זאת ההמלכה טומנת בתוכה גם סקירה של כל אחד מהעבדים והעובדים בממלכה כדי לבחון אם הוא עושה כהוגן את עבודתו ואם אפשר להסתדר גם בלעדיו. זהו שני המימדים של ראש השנה: יום ההמלכה ויום הדין.<br /><br /><span class="Apple-style-span" style="color: red; font-size: large;"><b>שנה טובה לכם הקוראים ולכל בית ישראל!</b></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-7577623837729196063?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-18827544639089866622011-09-27T20:23:00.000+03:002011-09-27T20:23:33.987+03:00ה"כשר סוויטש" - המתג הכשר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><i>חשבתי שאתייחס לנושא הזה רק אחרי ראש השנה, אבל בשעה טובה סיימתי את הדרשות והשיחות לראש השנה ושבת שובה, כך שיש מעט פנאי לזה כעת.</i><br /><br />ישנה חברה אמריקאית שהמציאה "<a href="http://kosherswitch.com/">מתג כשר</a>". המתג בא להחליף כל מתג תאורה שיש לכם בבית, כשהעיקרון המנחה אותו הוא שהאדם מזיז חתיכת פלסטיק שלאחר כמה זמן ימנע ממערכת לפעול, שבתגובה ידליק את התאורה. אלא מאי, שהם התחכמו קצת יותר, והם חיברו בין מניעת הפעולה האלקטרונית לבין הדלקת התאורה מספר מנגנונים שבאופן סטטיסטי יכולים למנוע או למצער לעכב את הדלקת התאורה. פירוש הדבר הוא שאחרי שהזזתי את חתיכת הפלסטיק התאורה תדלק בצורה מושהת. אורך ההשהיה משתנה באופן רנדומלי. תיאורטית יש אפילו סיכוי סטטיסטי שהמערכת בכלל לא תגרום להדלקת התאורה בסופו של דבר.<br /><br />הממציאים של הפטנט הגאוני הזה משום מה חושבים שהם יגרמו לשינוי בעולם היהודי, ומפרסמים בארצות הברית (או לפחות באתר שלהם) כאילו שהם המציאו את השעון-שבת של הדור הבא.<br /><br />באתר שלהם ישנם מספר תשובות הלכתיות בנושא. קראתי את <a href="http://www.kosherswitch.com/live/doc/Responsa/KosherSwitch%20Responsa%20(Detailed).pdf">הארוך שבהם</a>, שאינני יודע מי כתבו. יש בו תיאור מפורט של המערכת, וכך גם תיאור של מערכות גרמא הקיימות כיום (ואינן מותרות לשימוש, חוץ מאשר לצרכים ביטחוניים או רפואיים). לאחר מכן מתחיל דיון של פסיק-רישא. אך הבעיה היא שפסיק-רישא זה דיון רק במקרה של "דבר שאינו מתכוין", אך בניגוד ל"גורר אדם מטה כסא וספסל" שבו האדם מתכוין סך הכל להעביר חפץ ממקום זה למקום אחר, כאן האדם מתכוין לבצע את המלאכה. נידון דידן דומה יותר לאדם הגורר או דוחף מחרשה קצת מקולקלת במטרה לחרוש, כאשר לפעמים הוא מצליח לחרוש ולפעמים לא. פעולה זו היא הרבה יותר קרובה לאיסור תורה.<br /><br />מחבר התשובה מתייחס לנקודה זו וכותב:<br /><blockquote>ואם תאמר שכל ההיתר בפעולה שאינה פסיק רישיה זהו רק בדבר שאינו מתכוין, אך כאן האדם מתכוין שהחשמל ידלק, והרי זה דבר המתכוין שאפילו כשאינו פסיק רישיה אסור. יש לומר כיון שבפעולתו הוא אינו מדליק שום חשמל אלא רק הסרת המונע וכו' כדלעיל, ואין הדלקת החשמל מתייחסת אליו, ועצם הפעולה שהוא עושה היא נקראת מעשה המותר, זהו דומה לגרירת מטה כסא וספסל שהיא פעולת היתר ונחשב דבר שאינו מתכוין ביחס לחריץ שנעשה על ידי כך. ובתוספת ביאור, ההיתר הכללי של דבר שאינו מתכוין בנוי על כך שאני מחלק את הפעולה לשתיים, אף על פי שהוא גורר מטה ובגרירתה עושה חריץ, אני מחלק את הפעולה לשתיים, מה שהוא מתכוין - לגרור מטה - אני מייחס אליו, ומה שהוא אינו מתכוין - לעשות חריץ - אני לא מייחס אליו. אם כן כאן כיון שאין הדלקת החשמל מתייחסת אליו, הרי הוא כאילו מתכוין. </blockquote>אני אינני מבין את דבריהם, וקשה לי לקבלם ללא ראיה ברורה. כפי שכתבתי, מדובר כאן על עשיית מלאכה באופן שרגילים לעשותו ומתוך מחשבה לעשות אותו. אלא, שהמלאכה מתבצעת בשיהוי מסויים לאחר הפעולה. אולי כדי להוסיף על דברי לעיל, הייתי מדמה זאת למישהו שנותן מכה לחמור שלו שמושך במחרשה מתוך מחשבה שהחמור שלו ילך לשדה עם המחרשה. האם זה לא קרוב לאיסור תורה?<br /><br />אוסיף עוד שבאתר שלהם יש תשובה מהג"ר זלמן נחמיה גולדברג (הגרז"ן) בו הוא דן בשאלה (<a href="http://www.kosherswitch.com/live/doc/Responsa/Responsa%20Zalman%20Nechemia%20Goldberg.pdf">קישור</a>):<br /><blockquote>האם מותר לפתוח חלון בחדר שנר דולק, אם כעת אין רוח בחוץ אכן בעוד זמן מאוחר בלילה ברור שיכנס רוח שיכבה הנר, אם מותר כעת לפתוח כשכוונתו היא באמת לכך שהנר יכבה? </blockquote>באתר מישהו הוסיף בסוף השאלה את המילים "בנוגע לkosher switch".<br />הגרז"ן מסיק:<br /><blockquote>ולפי כל זה נמצא שאין ראיה להתיר בנידון דידן שאולי אסור מדרבנן מחמת גרמא שאסור מדרבנן. </blockquote>מדוע הם שמו את התשובה הזאת באתר שלהם, אינני יודע.<br /><br />יש עוד תשובה באתר מרב אמריקאי, הרב אליהו בן חיים (<a href="http://www.kosherswitch.com/live/doc/Responsa/Responsa%20Eliyahu%20Ben-Chaim.pdf">קישור</a>). גם את דבריו לא הבנתי כלל.<br /><br />עוד באתר יש רשימה ארוכה של רבנים וגדולים מהארץ ומחו"ל שנתנו את הסכמתם לשימוש במתג זה לכתחילה (<a href="http://www.kosherswitch.com/live/halacha/endorse">קישור</a>). אמנם, אחרי מכתב התמיכה באליאור חן שום דבר כבר לא יפתיע אותי, ובכל זאת אני לא מבין איך קוראים דברים כאלה.<br /><br />הרב ישראל רוזן פרסם <a href="http://www.kosherswitch.com/live/?wpfb_dl=68">מכתב </a>ובו כתב שהוא היה אצל הרב נויברט ושהוא אמר שהוא מעולם לא התיר להשתמש במתג זה לכתחילה. <a href="http://www.kosherswitch.com/live/">באתר </a>האשימו את הרב רוזן שהוא נוגע בדבר, כראש מכון לצומת המפתח פטנטים דומים.<br /><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-1882754463908986662?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1689308578130466214.post-52759147335018445092011-09-25T21:28:00.001+03:002011-09-25T21:28:52.633+03:00דרשה לראש השנה: "אל תשלח ידך אל הנער"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; line-height: normal; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; mso-layout-grid-align: none; text-align: right; text-autospace: none; unicode-bidi: embed;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">בשעה שאברהם אבינו עמד לשחוט את בנו, קרא אליו מלאך ה' מן השמים ואמר לו:</span></div><blockquote><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה. </span></blockquote><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; line-height: normal; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; mso-layout-grid-align: none; text-align: right; text-autospace: none; unicode-bidi: embed;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; line-height: normal; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; mso-layout-grid-align: none; text-align: right; text-autospace: none; unicode-bidi: embed;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">סביר להניח שכל אחד מאיתנו שהיה עומד באותו מצב היה מיד זורק את המאכלת ורץ לביתו. אך רש"י מביא בשם חז"ל את הדברים הבאים:</span></div><blockquote><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">אל תשלח -לשחוט, אמר לו אם כן לחנם באתי לכאן, אעשה בו חבלה ואוציא ממנו מעט דם, אמר לו אלתעש לו מאומה, אל תעש בו מום:</span></blockquote><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; line-height: normal; margin-bottom: .0001pt; margin-bottom: 0cm; mso-layout-grid-align: none; text-align: right; text-autospace: none; unicode-bidi: embed;">האם אברהם באמת רצה לפגוע בבנו? ברגעשהמלאך אמר לו "אל תשלח", מדוע הוא מתווכח?</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">נראה שטבע האדם לשכנע את עצמו שמה שיש לו זההאידיאלי. האדם מסתכל על המצב שלו ולא שואל את עצמו 'מה אני יכול לשנות כדי שהמצביהיה טוב יותר?', אלא 'מדוע המצב שלי כרגע טוב, או לפחות טוב יותר מאשר המצב שלהשכן?'. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">אברהם אבינו עומד לשחוט את בנו. סבירלהניח שבשלושת ימי ההליכה מבאר שבע להר המוריה הוא כבר הצליח לשכנע את עצמו מדועבכל זאת זה לטובה. גם ככה הוא זקן מדי כדי לראות את הנכדים גדלים... וכד'. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">כשהמלאך אומר לו "אל תשלח ידך אלהנער", קשה לו להשתחרר מן הפרדיגמה שהוא נמצא בה. והוא שואל חזרה, אתה בטוח? אולי בכל זאת עדיף. אני כבר חשבתי שזה הכי טוב ככה. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"><o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">חלק מעבודת ראש השנה והימים הנוראים בכלל זה להשתחרר מכבלי הפרדיגמות הישנות ולשאול את עצמנו: </span></span><span class="Apple-style-span" style="font-family: inherit;">האם בחיים שלנו אין דברים שבמקום לראותאיך משנים ומשפרים אותם, אנחנו כבר שכנענו את עצמנו שהמצב הוא אידיאלי?</span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial","sans-serif"; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><br /><o:p></o:p></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/1689308578130466214-5275914733501844509?l=ravtzair.blogspot.com' alt='' /></div>RavTzairhttp://www.blogger.com/profile/14572067561982046375noreply@blogger.com