בספרו החדש "התנ"ך שלא סופר" מתייחס המחבר, אפי מאיר, למלחמת מדין. במפות המתארות את תקופת סיפורי המקרא בדרך כלל מציינים את מדין כיושבים באזור ערב הסעודית של היום, כמו בתמונה המצורפת (מתוך חומש קורן, במדבר).
וכך כותב המחבר:
"מדיין ממוקמת הרחק למטה בדרום, באזור ערב הסעודית. אין להם גבול משותף עם ישראל, ואין להם כל מקום לחשש של השפעה תרבותית או איום צבאי מצד ישראל." (עמ' 263)
אך לאמיתו של דבר זה אינו תיאור נכון.
כך מסביר הרב יואל בן-נון בספרו "מקראות - בינה בתורה" על במדבר פרק כב:
"באזור נחל יבוק ישבו שבטי מדין (הצפונית) עוד מימי אברהם ומשם הם פשטו על עמק יזרעאל והגליל בימי גדעון. לפני הופעת בני ישראל הם היו הבסיס התומך לשלטון הכיבוש של סיחון מלך האמורי [...] עם קריסתו הם ניסו ליצור קואליציה עם מואב לגירוש הישראלים הפולשים.
מחנה ישראל כבר חנה בערבות מואב מעבר לירדן ירחו, הלך מלך מואב וזקני מדין חשבו שהמדינים מצפון ומואב מדרום יוכלו להכות את ישראל בכוחות משותפים, אם רק יקבלו את ברכתו של בלעם בן בעור, החוזה הידוע במיוחד בקרב המדיניים, וקללתו לפולשים תביא לחיסולם."
גם מהפסוקים עולה שהמדיינים בהם אנו עוסקים הגיעו דווקא מצפון. בלעם מתואר בפרשת בלק כמי שמגיע מ"פתורה אשר על הנהר". ואם יש למישהו ספק שהנהר המדובר הוא נהר פרת שבצפון, הרי שהפסוק מפרשת כי תצא תבהיר זאת בציינה את מקומו של בלעם: "ואשר שכר עליך את־בלעם בן־בעור מפתור ארם נהרים לקללך".
כך מסכם זאת אטלס דעת-מקרא (עמ' 98):
"מדין וחמשת בני מדין נמנים עם בני קטורה, שאברהם שלחם 'בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם' כלומר, אל מרחבי הארץ המשתרעים למזרח עבר הירדן, ובכללם המדבר הגדול אבל גם כמה ארצות נושבות: בצפון - פדן ארם (ובייחוד חבל חרן), ובדרום - הארצות היושבות לחופו המזרחי של מפרץ אילת."
